![]() | |
בימוי | קלוד לנצמן |
---|---|
הופק בידי |
Danny Krausz, Jean Labadie, Kurt Stocker ![]() |
תסריט |
קלוד לנצמן ![]() |
שחקנים ראשיים |
בנימין מורמלשטיין קלוד לנצמן ![]() |
צילום |
קרולין שמפטייה, ויליאם לובשנסקי ![]() |
מדינה |
אוסטריה, צרפת ![]() |
חברת הפקה |
Le Pacte ![]() |
חברה מפיצה |
נטפליקס ![]() |
שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה ![]() |
הקרנת בכורה |
19 במאי 2013 ![]() |
משך הקרנה | 218 דקות (גרמניה), 220 דקות (ישראל) |
שפת הסרט | גרמנית, צרפתית |
סוגה |
סרט תיעודי ![]() |
דף הסרט ב־IMDb | |
![]() ![]() |
אחרון הלא-צדיקים (במקור: Le Dernier des injustes; באנגלית: The Last of the Unjust) הוא סרט תיעודי ביוגרפי בבימויו של קלוד לנצמן, הסוקר את פעילותו של בנימין מורמלשטיין, שהיה רב, פעיל יהודי וראש היודנראט בגטו טרזיינשטט.
הסרט יצא לאקרנים בשנת 2013. אורכו כשלוש וחצי שעות, והוא בוים על ידי לנצמן על בסיס ראיונות שערך עם גיבור הסרט בנימין מורמלשטיין בשנת 1975. בישראל הוצג הסרט בתרגום לעברית החל מסוף ינואר 2014, אז הוקרן לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה.
לפי הסרט, מורמלשטיין הוא ראש היודנראט היחיד בכל אירופה ששרד את מלחמת העולם השנייה והשואה, ולכן לזיכרונותיו משמעות מיוחדת.
בשנת 1975, במסגרת התחקיר לסרטו "שואה", נפגש קלוד לנצמן עם מורמלשטיין בביתו ברומא לסדרת ראיונות שנמשכו 17 שעות בסך הכול. לנצמן צילם את הראיונות הממושכים שערך עם מורמלשטיין, ובמהלכם שאל וקיבל תשובות על החיים במהלך המלחמה, יחסיו של מורמלשטיין עם אדולף אייכמן ובמיוחד תקופת כהונתו כראש היודנראט בטרזיינשטט והדילמות שנלוו לה. בנימין מורמלשטיין התגלה כמרואיין אינטליגנטי ביותר, בעל זיכרון חד והבנה של התקופה בה חי. בסופו של דבר לא השתמש לנצמן בחומר המצולם הזה במסגרת סרטו "שואה". רק בתחילת המאה ה-21 החליט לנצמן שהגיע הזמן לעשות שימוש בחומרים, ויצר את הסרט, המבוסס בחלקו הגדול על הראיונות עם מורמלשטיין.
בנימין מורמלשטיין היה סגנו של הרב הראשי בבודפשט כשאדולף אייכמן פשט על משרדי הרבנות הראשית של הונגריה. אייכמן דרש ממורמלשטיין להכין לו עד למחרת תקציר על היהדות. (הערת אגב, אייכמן ידע מעט עברית ואפילו נשלח לארץ ישראל אחרי עלית היטלר לשלטון. לא ברור אם הוא נפגש עם פעילים יהודים או שבכוונתו היה להיפגש עם הטמפלרים תושבי שרונה שהזדהו עם המפלגה הנאצית). מורמלשטיין מספר שכתב עבור אייכמן את מה שביקש ולמחרת נתן לו את החומר שהכין. מכאן ועד סוף מלחמת העולם החלה מעין "ידידות בין אייכמן" למורמלשטיין שבזכותה נשאר בחיים, וייתכן שבגלל זה מורמלשטיין לא אוזכר ולא זומן לעדות במשפט אייכמן.
בשנת 1939 הועבר מורמשלטין למחנה ריכוז טרזיינשטט והיה חבר ביודנראט שניהלה את הפעילות היהודית במחנה. גם לשם היה מגיע אייכמן מפעם לפעם כדי להתייעץ עם מורמלשטיין. עובדה זאת הצילה את מורמשלטיין מהמשלוחים למחנות ההשמדה שהנאצים ביצעו מהמחנה, משלוחים שבהם היו גם חברי היודנראט. מורמלשטיין מספר, אמנם בקיצור, על התככים בתוך היודנראט ואפילו ניצול מיני של נשים שביקשו להימנע מהמשלוחים למחנות ההשמדה. לאחר המלחמה עבר מורמשלטיין לגור באיטליה יחד עם רעייתו, שם כתב ספר ובו את תיאר את כל שעבר עליו בשואה, וגם בנו נולד באיטליה. בסיומו של הסרט מספר מורמשלטיין שאנשי רוח גינו אותו והציעו להוציאו להורג, ולעומת זאת ביקשו חנינה עבור אייכמן בסוף משפטו.