איוואן אסן השלישי, קיסר בולגריה

איוואן אסן השלישי
Иван Асен Tpи
לידה 1259? עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1303 (בגיל 44 בערך)
אסיה הקטנה, טורקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הבולגרית השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אירנה פלאולוגינה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איוואן אסן השלישי, קיסר בולגריה (בבולגרית: Иван Асен III, גם Йоан Асен III, שלט כצאר של בולגריה 1279–1280.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוואן אסן השלישי היה בנם של מיצו אסן, קיסר בולגריה ומריה מבולגריה, בתם של איוואן אסן השני, קיסר בולגריה ואירנה מתסלוניקה.[1] הוא כנראה נולד בשנת 1259/1260 לערך, ומת בגלות בשנת 1303.[2]

מחשש להצלחתו המהירה של איוואילו, קיסר בולגריה, הקיסר הביזנטי מיכאל השמיני פלאיולוגוס זימן את איוואן אסן לחצרו, העניק לו את התואר דספוט, וחיתן אותו עם בתו הבכורה אירנה פלאיולוגינה ב-1277 או 1278. לאחר מכן שלח מיכאל השמיני כמה צבאות ביזנטיים לנסות להציב את איוואן אסן השלישי על כס המלכות של בולגריה. למרות שאיוואילו הביס כמה מהניסיונות הללו, הוא נחסם למשך שלושה חודשים בדרסטאר (סיליסטרה) על ידי המונגולים בעלי בריתו של מיכאל השמיני. במהלך ההפוגה כיתר כוח ביזנטי את בירת בולגריה טרנובו, וכשנפוצה שמועה על מותו של איוואילו בקרב, נכנעה האצולה המקומית וקיבלה את איוואן אסן השלישי כקיסר ב-1279.

כדי לחזק את מעמדו בטרנובו, איוואן אסן השלישי חיתן את אחותו מריה (קירה מריה) עם האציל הבולגרי-קומאני גאורגי טרטר, אך לא הצליח להתייצב ברחבי המדינה. איוואילו הופיע שוב לפני חומות הבירה והביס שני ניסיונות ביזנטיים לחלץ את איוואן אסן השלישי. נואשים מהסיכוי להיחלץ, איוואן אסן השלישי ואירנה פלאולוגינה ברחו בחשאי מטרנובו עם אוצרות מובחרים מאוצר הארמון, כולל חלקים שנלכדו מקיסרים ביזנטיים מובסים בניצחונות קודמים. כשהגיעו למסמבריה (נסבר), הפליגו הזוג הקיסרי לקונסטנטינופול, שם מיכאל השמיני הזועם סירב לקבל אותם במשך ימים בשל פחדנותם.

בשנת 1280 או 1281 איוואן אסן השלישי נסע לאורדת הזהב, והתחרה עם איוואילו בניסיון לזכות בתמיכה להחזקת השלטון בבולגריה. המפקד המונגולי נוגאי חאן בסופו של דבר רצח את איוואילו,[3] אך לא הצליח להחזיר את איוואן אסן השלישי לשלטון בבולגריה. האחרון חזר לנכסי משפחתו בטרוד, ומת ב-1303.

משפחתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוואן אסן השלישי ואירנה פלאולוגינה הפכו לאבות המשפחה הגדולה והמשפיעה אסן (או אסאנס) באימפריה הביזנטית, ששגשגה בתפקידי חצר ומחוזות שונים עד סוף האימפריה והמדינות הכפופות שלה באמצע המאה ה-15. אחת מצאצאיו של איוואן אסן השלישי, אירנה אסנינה (בתו של בנו אנדרוניקוס אסן) התחתנה עם הקיסר הביזנטי לעתיד יוחנן השישי קנטקוזנוס,[4] ובאמצעות בתם הלנה (שנישאה לקיסר יוחנן החמישי פלאיולוגוס), הפכה לאבותיהם של קיסרים ביזנטיים מאוחרים יותר.

בנישואיו עם אירנה פלאולוגינה, לאיוואן אסן השלישי נולדו הילדים הבאים:

  1. מיכאל אסן, קיסר בולגריה.
  2. אנדרוניקוס אסן, אביה של אירנה אסנינה, אשתו של יוחנן השישי קנטקוזנוס.[5]
  3. איסאק אסן.[6]
  4. מנואיל אסן.[7]
  5. קונסטנטין אסן.
  6. תאודורה אסנינה, שנישאה לפרנן חימנס ד'אונס ולאחר מכן למנואל טגריס.
  7. מריה אסנינה, שנישאה לרוג'ר דה פלור.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Андреев, Йордан Киров; Лазаров, Иван; Pavlov, Plamen (1999). Кой кой е в средновековна България (בבולגרית). Издателска къща "Петър Берон". p. 144. ISBN 978-954-402-047-7. נבדק ב-14 ביולי 2024. {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ Андреев, Йордан (1992). Българските ханове и царе VII-XIV век: историко-хронологичен справочник (בבולגרית). Държавна фирма изд-во "Петър Берон". pp. 165, 167. נבדק ב-14 ביולי 2024. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ T︠S︡vetkov, Plamen S.; Cvetkov, Plamen S. (1996). България и Балканите (בבולגרית). ЗНАК. p. 180. ISBN 978-954-8937-03-0. נבדק ב-14 ביולי 2024. {{cite book}}: (עזרה)
  4. ^ Иљовски, Ристо (2003). Кој и кога владеел со Македонија (במקדונית). Ina Komerc. p. 282. ISBN 978-9989-138-01-0. נבדק ב-14 ביולי 2024. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ Bozhkov, Khristo (2000). Bŭlgarite ot Dreven Pamir do Balkanite v Evropa (בבולגרית). Zvezdi. p. 99. ISBN 978-954-9514-22-3. נבדק ב-14 ביולי 2024. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ Годишник на Софийския университет "Св. Климент Охридски.": Annuaire de l'Université de Sofia "St. Kliment Ohridski.". Научен център за славяно-византийски проучвания "Иван Дуйчев". Centre des recherches slavo-byzantines "Ivan Dujčev." (בבולגרית). Университетско Изд-во "Св. Климент Охридски, ". 1988. p. 192. נבדק ב-14 ביולי 2024. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ Божилов, Иван Ангелов (1995). Българите във Византийската империя (בבולגרית). Академично издателство "Проф.Марин Дринов". p. 207. ISBN 978-954-430-297-9. נבדק ב-14 ביולי 2024. {{cite book}}: (עזרה)