אייזק וייט
 | |
| לידה |
6 במרץ 1901 פיטרבורו, ניו המפשייר, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
11 ביוני 1990 (בגיל 89) הנובר, ניו המפשייר |
| מקום קבורה |
Pine Hill Cemetery |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
אוניברסיטת נורוויץ' |
| השתייכות |
 צבא ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1923–1961 (כ־38 שנים) |
| דרגה |
 גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה המשוריינת ה-2 מפקד חיל המשטרה האמריקאי מפקד הקורפוס ה-10 מפקד הארמייה הרביעית מפקד פיקוד האו"ם בקוריאה מפקד כוחות צבא ארצות הברית באוקיינוס השקט | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם השנייה מלחמת קוריאה | |
| עיטורים | |
|
מדליית השירות המצוין
| |
  | |
אייזק דייוויס וייט (באנגלית: Isaac Davis White; 6 במרץ 1901 – 11 ביוני 1990) היה איש צבא אמריקאי, שנודע בעיקר בפעולתו כמפקד שריון במהלך מלחמת העולם השנייה ומלחמת קוריאה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אייזק וייט נולד בעיירה פיטרבורו שבניו המפשייר, בנו של קצין צבא שהגיע לדרגת מייג'ור גנרל. הוא השלים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת נוריץ' (Norwich) שבוורמונט ב-1922. שלושים שנה אחר כך, ב-1951, סיים באותה אוניברסיטה לימודי תואר שני במדע הצבא (Military Science).
בשנת 1928 נישא לג'וליה קוטון, אשתו למשך 61 שנים. במותם לא היו להם ילדים.
שירות צבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקריירה הצבאית של וייט נמשכה 38 שנים.
ב-1923 הוסמך וייט לקצין בחיל הפרשים. בשנות ה-30 הצטרף לבריגדת חיל הפרשים השביעית, כמבוא לפעולתו כמפקד שריון במלחמת העולם השנייה. הוא היה רוכב סוסים מנוסה, ולימים הנהיג את נבחרת הרכיבה של צבא ארצות הברית באולימפיאדת לונדון בשנת 1948.
ב-1932 שירת בבית הספר של חיל הפרשים בפורט ריילי. למד בבית הספר למטה בפורט לוונוורת'.
ב-1940 החל לשרת בדיוויזיה המשוריינת ה-2 בדרגת מייג'ור, ושירת בה במשך חמש שנים בתפקידים שונים. בשנים אלו השתתפה הדיוויזיה במסעי המלחמה בצפון אפריקה, בסיציליה ובמערב אירופה. במהלך המערכה בנורמנדי היה וייט מפקד צוות הקרב B (תפקיד שקול למפקד חטיבה) ויחידתו מילאה תפקיד חשוב במבצע קוברה. בינואר 1945, בשלהי הקרב על הבליטה, מונה וייט לתפקיד מפקד הדיוויזיה, אותו מילא עד ספטמבר 1945. בפיקודו הדיוויזיה בכיתור הכוחות הגרמנים בכיס הרוהר, חצתה את נהר האלבה ופגשה את הצבא הסובייטי שנכנס לגרמניה ממזרח.
ב-1948 מונה וייט למפקד חיל המשטרה האמריקאי, שהיה מופקד על קיום הסדר והביטחון באזורי הכיבוש האמריקאים בגרמניה ובאוסטריה. הוא הקים את מרכז אימוני השריון האמריקאי בוילסק (Vilseck) שבגרמניה. לאחר מכן שב לארצות הברית וכיהן כמפקד בסיסי ההדרכה בפורט נוקס, בפורט ריילי ובפורט בנינג וכראש המטה של הארמייה הראשונה במדינת ניו יורק.
לאחר פרוץ מלחמת קוריאה מילא וייט תפקיד חשוב בפיתוח אמצעי לחימה משוריינים לצורכי המלחמה. ב-1952 קודם לדרגת לוטננט גנרל ופיקד על הקורפוס ה-10 בקרבות שניהל בקוריאה. בהמשך פיקח על אימוניהן של ארבע דיוויזיות דרום קוריאניות. ב-1953 מונה למפקד הארמייה הרביעית בטקסס.
ב-1955, לאחר תום מלחמת קוריאה, היה וייט לגנרל בעל ארבעה כוכבים ומונה למפקד פיקוד האו"ם בקוריאה. ב-1957 מונה למפקד כוחות צבא ארצות הברית באוקיינוס השקט, תפקיד שאותו מילא עד לפרישתו משירות צבאי ב-1961.
וייט עוטר ב-13 עיטורים אמריקאים וב-16 עיטורים זרים, לרבות מדליית השירות המצוין, כוכב הכסף, אות לגיון ההצטיינות, כוכב הארד וכן צלב המלחמה הצרפתי, צלב המלחמה הבלגי, מסדר הדגל האדום הסובייטי ומסדר ההצטיינות הצבאי של קוריאה הדרומית.
לאחר השירות הצבאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1970 פרסם את ספרו Alternative to Armageddon: the Peace Potential of Lightening War, שבו קרא לשימוש במלחמת תנועה מהירה כאלטרנטיבה למלחמה גרעינית או למלחמת התשה דוגמת מלחמת וייטנאם.
וייט היה חבר חבר הנאמנים של אוניברסיטת נוריץ' והוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת מרילנד.
וייט מת בעיר הנובר במדינתו ניו המפשייר בגיל 89. נקבר בעיירת הולדתו פיטרבורו.
חלק מכביש 202 הפדרלי במדינת ניו המפשייר נקרא על שמו של וייט.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גנרל אייזק וייט, באתר צבא ארצות הברית, מאורכב באתר Web Archive (באנגלית)
- אייזק וייט, באתר Generals (באנגלית)
- Glenn Fowler, I. D. White, World War II Commander, Dies at 89, באתר ניו יורק טיימס, 14 ביוני 1990 (באנגלית)
- Isaac White, General who led Tand drives, Chicago Tribune, 15 ביוני 1990, מאורכב באתר Newspapers (באנגלית)
- אייזק וייט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)