יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יותר טוקבקים מתוכן.
| ||
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יותר טוקבקים מתוכן. | |
עודה, 2021 | |||||||
לידה |
1 בינואר 1975 (בן 49) חיפה, ישראל | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
שם לידה | أيمن عادل عودة | ||||||
השכלה | Nicolae Titulescu University | ||||||
מפלגה | החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון, ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי, חד"ש-תע"ל, הרשימה המשותפת, המפלגה הקומוניסטית הישראלית | ||||||
www | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
איימן עאדל עוֹדֶה (בערבית: أيمن عادل عودة; נולד ב-1 בינואר 1975) הוא פוליטיקאי ערבי-ישראלי.[1] משמש כחבר הכנסת, יו"ר רשימת חד"ש-תע"ל[2] (נקראה בעבר הרשימה המשותפת), וכיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה. עורך דין במקצועו.
עודה נולד בחיפה וגדל בשכונת כבאביר בעיר, בן שני מתוך שלושה לעאדל, פועל בניין, ולנור, עקרת בית. רוב חמולת עודה בכבאביר שייכת לפלג האחמדי,[דרוש מקור] אולם הוריו של עודה הם מוסלמים-סונים.[1] כיום עודה מעיד על עצמו שהצליח לפרוץ תודעתית מעבר מעל לגבולות הדת והאתניות,[3] ולפיכך הוא תואר כאתאיסט.[4] בנוסף עודה מגדיר עצמו גם כ"פלסטיני".[2]
לעודה תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת ניקולאיה טיטולסקו (רומ') ברומניה. בשנת 2001 הוסמך לעריכת דין בישראל.
בנעוריו היה עודה פעיל פוליטי בבנק"י - ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי (תנועת הנוער של מק"י).[5] בנאומו הראשון בכנסת סיפר עודה כיצד זומן לחקירה בשב"כ בגיל 15: "תחילה לא הבנתי את פשר הדבר, חשבתי שזכיתי באות כבוד ונמלאתי גאווה. אט-אט התברר לי האסון: חקירה רדפה חקירה. התחלתי לחשוד בכולם, התנתקתי מחבריי ונותרתי לבדי".[6]
בין השנים 1998–2003 שימש כחבר-מועצת עיריית חיפה מטעם סיעת חד"ש ("החזית"). במהלך הקדנציה במועצת העיר פעל להגנה על זכויות תושבי חיפה הערביים. הוא גם פעל למתן שמות בשפה הערבית לרחובות בשכונות המגזר הערבי בחיפה.[7] במהלך הקדנציה שלו במועצת העיר פרסם שני ספרי עזר לתושב: "זכויותיך בעירייה" ו"תשובה לכל שאלה בענייני הארנונה".
בשנים 2003–2006 עבד כמנהל פרויקטים בעמותת סיכוי - לקידום שוויון אזרחי.
בשנת 2006 נבחר עודה למזכ"ל מפלגת חד"ש, ושימש בתפקיד זה עד לבחירתו לכנסת ה-20.
בשנת 2009 היה בין מנהלי המאבק למען הכרה בכפרים הבלתי-מוכרים של הבדואים בנגב.
בבחירות לכנסת ה-19 הוצב במקום השישי ברשימת חד"ש, אך המפלגה קיבלה ארבעה מנדטים והוא נותר מחוץ לכנסת.
עודה שימש כחבר הנהלה בתיאטרון אל-מידאן שבחיפה. הוא חבר בגוף המנהל של המוזיאון לשימור מורשתו של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש.
עודה הוא ממובילי המאבק נגד התוכנית הממשלתית לגיוס הצעירים הערבים לצה"ל ולשירות לאומי. מונה על ידי ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל לעמוד בראש גוף בשם "ועדת המאבק בכל צורות הגיוס". לפיו, השירות הלאומי מתנה את זכויות ערביי ישראל כאזרחי ישראל, ושירות זה מאפשר לבעלי עסקים להעסיק צעירים ללא מתן שכר, דבר שעלול להעלות את אחוז האבטלה בקרב האוכלוסייה הערבית. עם זאת, עודה בעד התנדבות ממוסדת.[8]
ב-17 בינואר 2015 נבחר לעמוד בראש רשימת חד"ש בבחירות לכנסת העשרים, במקום מוחמד ברכה, שפרש. עודה הוצב במקום הראשון במסגרת הרשימה המשותפת של המפלגות הערביות וחד"ש לכנסת.[9][10] באירוע השקת הרשימה אמר עודה:[11]
"הימין נקרא 'המחנה הלאומי', הרצוג ולבני הקימו את 'המחנה הציוני' - ואנחנו הקמנו את 'המחנה הדמוקרטי'. הערבים הם אחוז גדול מהמדינה, ונשים את כל המשקל שלנו בבחירות הבאות כדי שהימין לא-יחזור לשלטון. זו תהיה התרומה שלנו. אנחנו מתנגדים לגישה של ערבים נגד יהודים או יהודים נגד ערבים. הרשימה שלנו, שיש בה ערבים ויהודים, היא לא נגד החברה הישראלית, אלא היא נאבקת על החברה הישראלית למען חברה דמוקרטית, שוויונית ושוחרת שלום יותר מהיום".
בנאום הבכורה פירט עודה את חזונו למדינת ישראל בעוד עשר שנים "השנה היא 2025. תוכנית העשור למלחמה בגזענות ובאי-שוויון נשאה פרי. מאות אלפי מועסקים ערבים חדשים השתלבו בשוק הפרטי, בהיי טק ובשירות הציבורי. הפערים החברתיים בין האזרחים הערבים והיהודים הצטמצמו פלאים, והכלכלה משגשגת לטובת כל התושבים. היהודים לומדים ערבית, הערבים שוקדים על העברית. תלמידים יהודים וערבים מתוודעים לגדולי אנשי הרוח והוגי הדעות של שני העמים. היישובים הערביים זכו לתוכניות מתאר, שחוסכות מתושביהם את מפח הנפש של הריסת בתיהם. במוסדות השלטון ובדירקטוריונים, במשרדי הממשלה ובבתי המשפט, אפשר לפגוש אנשים מכל שדרות החברה. פלסטין חוגגת את עצמאותה. ישראל ופלסטין מקיימות קשרי תרבות, תיירות ומסחר, שהתבססו לאחר הכרה הדדית והסכמה על פתרון צודק לסכסוך ארוך השנים".[6]
לפני השבעתו לכנסת ה-20 קיים עודה צעדה מהנגב למשכן הנשיא בירושלים למען הכרה ביישובים הלא מוכרים בנגב, שבסופה נפגש עודה עם רעיית הנשיא נחמה ריבלין ועם ראש מערך תוכן ואסטרטגיה בבית הנשיא והציג בפניהם תוכנית אב להכרה בכפרים.[12]
ב-16 באפריל 2015 השתתף עודה בטקס "לכל איש יש שם" לזכר נספי השואה בכנסת. עודה אמר לאחר הטקס כי "השואה היא אחד הפשעים הגדולים בהיסטוריה. אנו צריכים ללמוד את לקח השואה בנושא הגזענות ורדיפת מיעוטים. מדובר באירוע שהוא מעבר ללאום ודת וכבן אנוש צריך להכיר את הפרק הזה בהיסטוריה".[13]
בדצמבר 2015 נבחר עודה לרשימת "100 הוגי הדעות הבינלאומיים לשנת 2015" של המגזין האמריקאי "Foreign Policy".[14]
ב-30 בדצמבר 2015 אישרה הממשלה תוכנית חומש (ראו תוכנית החומש להשקעה כלכלית במגזר הערבי) בשווי כ-15 מיליארד ש"ח, לצמצום פערים במגזר הערבי, תוכנית שנבנתה תוך שיתוף-פעולה עם הרשימה המשותפת וועד ראשי הרשויות המקומיות הערביות. עודה בירך על אישור התוכנית, והוסיף שיש להמשיך להיאבק ולעקוב אחרי יישומה.[15]
ב-21 במרץ 2016 הטילה ועדת האתיקה של הכנסת נזיפה חמורה על עודה, לאחר שהאשים את חבר הכנסת אבי דיכטר שכראש השב"כ "שלח אנשים לרצוח את ערפאת, השייח' אחמד יאסין ורנתיסי".[16]
במהלך הדיונים סביב "חוק ההדחה", איים ח"כ עודה בפרישה מהכנסת אם יודחו חברי כנסת ערבים, "אולי זה יישאר פרלמנט על טהרת היהודים".[17]
ב-22 באפריל 2016 נפגש עודה עם מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון וביקש כי הארגון ישלח ועדת בדיקה בנוגע למצבם של הכפרים הערביים הלא מוכרים בנגב.[18] הפגישה, שאורגנה בתיווך המשלחת הפלסטינית לאו"ם, גררה תגובה חריפה משגריר ישראל באו"ם דני דנון שטען כי ח"כ עודה פועל נגד מדינת ישראל דרך המשלחת הפלסטינית לאו"ם.[19]
במסגרת אירועי יום הנכבה במאי 2016 השתתף עודה באירוע הנחת זרים בבית הקברות הערבי בנשר שבו קבור עז א-דין אל-קסאם. עודה בחר להגיע לבית הקברות, שקרוי על שמו של איש הדת ומנהיג הטרור המוסלמי, במטרה להביע הזדהות עם מאבקם של התושבים הערבים באזור נגד התוכנית לפנות חלק מהקברים במקום.[20]
הוא תומך במאבק פלסטיני לא אלים כנגד הכיבוש.[21] לדבריו "פגיעה באזרחים היא פסולה, והיא גם מזיקה למאבק הפלסטיני הצודק לסיום הכיבוש".[22] אולם במקרים בודדים בלבד גינה פיגועים שבוצעו על ידי ערבים ישראליים.[23][24] ביוני 2016 הגיע לקדם את פניה של חברת המועצה המחוקקת הפלסטינית, חאלדה ג'ראר, לאחר שהשתחררה מ-15 חודשי מאסר שנגזרו עליה בהסדר טיעון, לאחר שהודתה בעברות של חברות בהתאחדות בלתי מותרת (החזית העממית לשחרור פלסטין) ובהסתה לחטיפת חיילים. עודה תיאר אותה כלוחמת חופש אמיצה שנכלאה מתוך הניסיון להשתיק את מאבקה נגד הכיבוש.[25]
ב-28 בספטמבר 2016 השתתף בהלווייתו של נהאד חטאר, עיתונאי ירדני-נוצרי שנרצח בעמאן בירת ירדן, לאחר שנאשם בהפצת קריקטורה הפוגעת בערכי האסלאם ומעליבה את אללה. הוא טען, "האווירה שתומכת במעשה הרצח באזורנו, היא זו שדרבנה אותי יותר מכל להשתתף בהלוויה כדי להדגיש את העמדה הנכונה שלא מגלה שום סובלנות לאלימות ושמתעקשת לחיות בחברה שמכבדת מגוון של דעות".[26]
בספטמבר 2016 נבחר עודה במקום ה-9 לרשימת "100 המשפיעים בכלכלה הישראלית" של כתב העת "TheMarker" (מבית "הארץ").[27]
ב-30 בספטמבר 2016 נמנע מלהשתתף, יחד עם כל חברי רשימתו המשותפת, בהלווייתו של נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס. עודה הסביר זאת ב"סירובו להיות חלק מהנרטיב הציוני שהביא אסון על העם [הפלסטיני] שהוא מייצג בכנסת".[28]
בכינוס של מכון המחקר "מסאראת", שהתקיים בנובמבר 2016, אמר עודה כי ערביי ישראל הם חלק חי ופעיל באומה הערבית, ולפיכך זהותם הלאומית יציבה יותר מהעם היהודי במדינת ישראל, ובכך הצהיר עודה: ”אם יש סתירה בין זהות ואזרחות אני בעד הזהות”[29]
ב-18 בינואר 2017 נפצע עודה בעימותים עם משטרת ישראל בעת פינוי הכפר הבדואי הלא-מוכר בנגב, אום אל-חראם.[30]
לקראת הבחירות לכנסת ה-21, לא הצליחו מרכיבי הרשימה המשותפת להגיע להסכמה על הרשימה, ועודה עמד יחד עם אחמד טיבי בראש חד"ש-תע"ל שזכתה ב-6 מנדטים.
לקראת הבחירות לכנסת ה-22 קמה מחדש הרשימה המשותפת בהובלתו של עודה. בריאיון לנחום ברנע בידיעות אחרונות הצהיר במפתיע ובלי תיאום עם שאר מנהיגי הרשימה המשותפת על נכונות להיות חלק מ"גוש חוסם" ולהמליץ בפני הנשיא על הטלת הקמת הממשלה על בני גנץ, ובתנאים מסוימים אפילו להיות חלק מקואליציה. כתנאים לכך הזכיר דרישות בתחום התכנון והבנייה, כולל הקפאת הריסות בתים, מאבק בפשיעה והאלימות בחברה הערבית, ניהול משא ומתן עם אש"ף להקמת מדינה פלסטינית, ביטול חוק הלאום, ועוד.[31]
בנובמבר 2019 נבחר ל"אחד ממאה האנשים המבטיחים" של מגזין "טיים".[32]
באוקטובר 2020 התנגד להסכם נרמול היחסים של מדינת ישראל עם איחוד האמירויות הערביות[33] וספג על כך ביקורת מרוב חלקי הקשת הפוליטית.[34]
במאי 2023 הודיע עודה על כוונתו לפרוש מהחיים הפוליטיים, עם תום קדנצייתה של הכנסת בה הוא חבר.[35]
בנובמבר 2023 צפה בהקרנת סרטון הזוועות שהתרחשו במהלך מתקפת הפתע על ישראל בידי מחבלי ארגון הטרור חמאס, עודה יצא מזועזע ודומע, ובריאיון לרדיו אל-נאס של המגזר הערבי טען כי ראה: "מראות מזוויעים שאין לתאר אותם, אני לא יכול לקבל שבשם העם הפלסטיני הורגים חפים מפשע בצורה כזאת. איך אפשר כך להתגאות במורשת של האסלאם שמצווה עלינו בעת מלחמה לא לפגוע בתינוקות ונשים ואפילו עצים, ואז לעשות דברים כאלה".[36]
נשוי לד"ר נרדין עאסלה, רופאת נשים, ולהם שלושה ילדים. מתגוררים בשכונת מרכז הכרמל שבחיפה,[37] עיר הולדתו של עודה.
ב-2022 דווח ב-"TheMarker" כי עודה נתבע על עבירות בנייה בלתי-חוקית שביצע, שאומנם בתחילה הוצא לה צו הריסה, אך לבסוף הגיע להסדר בעסקת טיעון.[38]
עודה תומך בפתרון שתי המדינות ובהקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67', לצד מדינת ישראל.[39]
במסגרת פתרון זה עודה תומך בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים שאיבדו את בתיהם ב-1948 ובחזרה שלהם אל תוך שטחי ישראל, במקביל למציאת הפתרון שלא יגרום עוול לנוספים.[40][41]
בשנת 2023 יצא לאור ספרו של עודה, בערבית, תחת הכותר: الوطنية والمواطنة: رؤيا لتجديد المشروع السياسي للفلسطينيين في إسرائيل (בתרגום: פטריוטיות ואזרחות: חזון לחידוש הפרויקט המדיני של הפלסטינים בישראל), בהוצאת כל שיא.[42]
ב-6 באוקטובר 2024, בעקבות פיגוע בו מחבל אזרח ישראלי רצח לוחמת במשמר הגבול, עודה אמר כי "אסור לאזרחים הערבים להשתמש בנשק", וקרא ל"מאבק משותף של ערבים ויהודים למען שלום, דמוקרטיה וחיים משותפים המבוססים על שוויון וכבוד הדדי".[43]
בשנת 2024 אמר בכנסת בהתייחס לפרעות ההרג והחטיפות שהתחילו את מלחמת חרבות ברזל שזו "פגיעה מוסרית עמוקה מאוד" אך הוסיף כי הוא "מאמין שיש זכות לכל עם נאבק להיאבק בכובש"[44]