אילונה פהר
 | |
| לידה |
1 בדצמבר 1901 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
2 בדצמבר 1988 (בגיל 87) חולון, ישראל |
| מוקד פעילות |
הונגריה, ישראל |
| מקום לימודים |
האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט |
| עיסוק | כנרת ומורה לכינור |
| שפה מועדפת |
עברית |
| כלי נגינה |
כינור |
| פרסים והוקרה |
דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע (1987) |
  | |
אִילוֹנָה פֶהֵר (בהונגרית: Fehér Ilona; 1 בדצמבר 1901, בודפשט, הונגריה – 1 בפברואר[1] 2 בדצמבר[2] 1988, חולון) הייתה כנרת יהודייה-הונגרייה בהונגריה ומורה לכינור בישראל, מאחרוני המייצגים את אסכולת הכינור של מרכז אירופה (יוזף יואכים, ינה הובאי). רבים מתלמידיה של פהר היו לכנרים ידועי שם בארץ ובעולם.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנעוריה למדה נגינה בכינור אצל יוזף בלוך ,(Joseph Bloch) יוזף שמילוביץ' (Josef Smilovitch) ואימרֶה פּוֹגָאן (Imré Pogány). במשך שש שנים למדה פהר באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט אצל ינה הובאי. בין שתי מלחמות העולם הופיעה בנגינה בכל רחבי אירופה, הן כסולנית עם תזמורות, בייחוד עם וילם מנגלברג ותזמורת הקונצרטחבאו באמסטרדם, והן ברסיטלים.
פהר חייתה בבודפשט עד 1942, אז נשלחה עם בתה לילי למחנה ריכוז. השתיים הצליחו להימלט בשנת 1944 והצטרפו לפרטיזנים הונגרים וצ'כוסלובקים עד השחרור בידי הצבא האדום. לאחר המלחמה השתקעה בצ'כוסלובקיה וחזרה להופיע על בימת הקונצרטים, אך הוגבלה למזרח אירופה שבגוש הסובייטי.
בשנת 1949, לאחר קום מדינת ישראל, הופיעה בקונצרט חגיגי לציון שנה להקמת מדינת ישראל. היא לא קיבלה תשלום על הופעתה, אך ניתן לה כרטיס נסיעה לישראל, ובהמשך לביקורה זה, עלתה אליה עם בעלה ובתה. רכושה היחיד שהביאה עמה היה הכינור שלה.
בתקופה הראשונה לחייה בישראל הרבתה להופיע בקיבוצים, אך הטלטולים בדרכים ובעיות הפרנסה היו קשים לה,[3] ובעצתו של בונה הכינורות משה ויינשטיין (אביו של בונה הכינורות אמנון ויינשטיין) ויתרה על ההופעות והחלה בחיים חדשים כמורה לכינור, בדירתה הקטנה בחולון. במשך השנים נהגה לדווח לוויינשטיין על התקדמות תלמידיה, והוא המליץ לה על תלמידים הראויים לתשומת לבה.[4] במשך 25 שנים יצא שמה כמורה רבת השראה, קפדנית ומטילת מרות, אבל גם מחוננת בחוש הומור. עם 250 תלמידיה נמנים כמה מן הכנרים המפורסמים ביותר בעולם, בהם פנחס צוקרמן, שלמה מינץ,[5] איתי שפירא, אייל שילוח וחגי שחם (תלמידה האחרון), נגני מוזיקה קאמרית כגון שמואל אשכנזי (תלמידה הראשון)[6] ודוד ארליך, הכנר והוויולן יהונתן בריק וכן רון אפרת, כנר ראשי בפילהרמונית של רוטרדם והמנצח יואל לוי. נוסף להוראה באקדמיה ע"ש רובין בתל אביב, קיימה פהר כיתות אמן בכל רחבי העולם. לעיתים קרובות שימשה כשופטת בתחרויות כינור בינלאומיות במינכן ופרייבורג שבגרמניה, בתחרות שפּוֹהר (Spohr).
הפסנתרן והמורה אריה ורדי, שבין תלמידיו פסנתרנים בעלי שם עולמי, גם הוא תושב חולון, אמר כי "היכולת ליצור מוטיבציה אמיתית בתלמיד היא תכונתו של המורה הגדול, ותכונה זו מאפיינת במיוחד את אילונה פהר".[7]
הכרה והנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בדיפלומה ומדליית זהב של אקדמיית ליסט בבודפשט
- תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע
- אזרחית כבוד של חולון
- אות המלך שלמה מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל, שהוענק לה במסגרת קונצרט חגיגי ליום הולדתו ה-65 של אייזק שטרן.
- עירית חולון קראה רחוב על שמה
- "קרן אילונה פהר", שהקימו ב-2003 אחדים מתלמידיה לזכרה, ביניהם חגי שחם ואיתי שפירא.
בשנת 1982 הופק סרט על אודותיה, בבימויו של גדעון גנני: Teacher of Genius: A Portrait of Ilona Feher (מורה של גאונות: דיוקנה של אילונה פהר).[8]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Teacher of Genius: A Portrait of Ilona Feher, [Tel-Aviv?]: Belbo Films/London Films Co-production, 1982.
- Nancy Uscher, "Teaching Practice," The Strad 96 (1985), 342-344. (ריאיון על מפעל חייה)
- "Ilona Feher," in: Samuel & Sada Applebaum, The way they play, vol. 12, Neptune City, N.J.: Paganiniana Publications, 1983, pp. 47 ff.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אילונה פהר, באתר MusicBrainz (באנגלית)- אילונה פהר, באתר "בדרך: יוצרים יהודים שיצאו מהונגריה במאה העשרים", המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית (ביוגרפיה מאת יובל שקד)
.svg){kind=logo}
- "The Great Teachers," in: Margaret Campbell, The Great Violinists, Garden City, N.Y.: Doubleday & Co., 1981
קטע מתוך הסרט "Teacher of Genius", סרטון באתר יוטיוב- תקוה וינשטוק, חולון – עיר הכנרים, מעריב, 7 באוגוסט 1958
- שמואל שליט, "בית-ספר לכנרים גאונים", מעריב, 1 בינואר 1963
- זאב רב-נוף, אילונה פהר: "מורת הגאונים", דבר, 27 במאי 1971
- מחווה למורה, מעריב, 17 במאי 1979
- חנוך רון, האומנת הגדולה של הכשרון, דבר, 4 ביוני 1979
- שי להב, מורה לחיים, באתר nrg, 27 ביולי 2001
- נעם בן זאב, אמנות ההקשבה, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2007
- חגי שחם, "אתה או סולן - או קהל" (אורכב 17.08.2014 בארכיון Wayback Machine), אופוס, 12 באוגוסט 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אילונה פרלמן פהר באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו: הודעות בדבר קיום צוואות או ירושות או למינוי מנהלי עזבון, ילקוט הפרסומים 3610 (כ' בטבת התשמ"ט, 28 בדצמבר 1988), 1144.
- ^ אורי מילשטיין, צרה ושמה הצלחה, דבר, טורים 1–2, 19 בנובמבר 1971.
- ^ יובל שקד, אילונה פהר, באתר "בדרך: יוצרים יהודים שיצאו מהונגריה במאה העשרים", המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית.
- ^ קלאסי - שיחה עם שלמה מינץ, באתר www.habama.co.il
- ^ יוסי שיפמן, "בעתיד הלא רחוק הכנרים יגיעו מסין" (ראיון), "הבמה", 6 באוגוסט 2009.
- ^ חנוך רון, האומנת הגדולה של הכשרון, דבר, 4 ביוני 1979.
- ^ תחזית שבועית | המורה לכינור, דבר, טור אחרון, 4 בפברואר 1983; טלוויזיה, דבר, טורים 1–2, 10 בפברואר 1983.