איליושין Il-80

איליושין Il-80
מאפיינים כלליים
קוד נאט"ו Maxdome עריכת הנתון בוויקינתונים
יצרן איליושין עריכת הנתון בוויקינתונים
טיסת בכורה 5 במרץ 1987
תקופת שירות 1992–הווה (כ־32 שנים)
יחידות שיוצרו 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
משתמש ראשי חיל האוויר הרוסי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איליושין IL-80 (רשמית: IL-86VZPU, על פי סיווג נאט"ו: Maxdome) הוא מטוס המשמש כעמדת פיקוד אווירית, שפותחה בסוף שנות ה-80 בלשכת העיצוב איליושין על בסיס מטוס הנוסעים IL-86.

המטוס נועד לפנות את ההנהגה הצבאית הבכירה במדינה בתקופת איום ולשלוט בו זמנית על הכוחות המזוינים בסכסוך בכל עוצמה, כולל מלחמה גרעינית רחבת היקף. המטוס מצויד במתקני תקשורת, מערכות תומכות חיים, תחנת כוח חזקה ומסוגל לעבוד באופן אוטונומי לחלוטין ומצויד בארבעה מנועים. הצוות כולל מפעילי מערכות וקציני בקרת לחימה. מידע מפורט על מטוס זה מהווה סוד מדינה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיסה הראשונה בוצעה ב-29 במאי 1985 מנמל התעופה פרידאצ'ה. המטוס נועד לשלוט בכוחות הצבא במקרה של סכסוך מזוין תוך שימוש בנשק גרעיני. בעת יצירת IL-80 ננקטו צעדים להפחתת ההשפעה של הגורמים המזיקים של פיצוץ גרעיני: למשל, היעדר חלונות במטוס.

טווח ומשך הטיסה שלו חייבים להבטיח את נסיגת מטה המפקד העליון מהאזור המאויים במקרה של סכנת מלחמה בכל עוצמה; על המטוס להיות מוגן מפני נשק להשמדה המונית, כולל הגנה מפני זיהום רדיואקטיבי; על המטוס להיות בעל ציוד המספק שליטה על כל סוגי הכוחות המזוינים, כולל שימוש במערכות ACS ו-TCS, כולל ציוד תקשורת VLF; המטוס חייב להיות מסוגל לשימוש אוטונומי במקרה של כשל בציוד הקרקע והלוויין במערכות ממסרי תקשורת וניווט; בנוסף, ההסתברות לכשלים נמוכה פי 10 מאשר למטוסים צבאיים.[1]

מבחינה ויזואלית, Il-80 שונה מאב הטיפוס שלו בעיקר בשל נוכחות של תא תקורה גדול באף גוף המטוס, בו ממוקם ציוד אלקטרוני שונה. אין אשנבים, יש עמודים נוספים עם ציוד חשמלי בכנף. לשניים מתוך ארבעת המטוסים יש אפשרות תדלוק באוויר. בחלק הזנב מותקנת אנטנת כבלים לשקע VLF באורך של כ-8 קילומטרים המשמשת לתקשורת עם צוללות. בניגוד לאב-טיפוס שלו (IL-86), למטוס מבנה כנף וגוף מחוזק. זה נעשה כדי להפחית את השלכות ההשפעה על המטוס מפיצוץ גרעיני אפשרי.[2] המטוס התגלה ככבד מאוד, מה שדרש עבורו מסלול הכנה טוב, כמו גם טייסים בעלי הכשרה גבוהה להמראה ונחיתה. המשקל הכבד הצריך התקנת ארבעה ציודי נחיתה ב-Il-80. על כנף המטוס מותקנים עמודים, בהם נמצאים מחוללי כוח לציוד אלקטרוני.

IL-80 אינו מצויד בכלי נשק. הגנה על מטוסים ניתנת על ידי מטוסי קרב שמלווים אותו.[2]

ארבעה Il-80 ושני Il-76SK בנמל התעופה צ'קאלובסקי, 2011

סך הכל נוצרו 4 מטוסים כאלה (מספרי רישום (RNVS) USSR-86146, USSR-86147, USSR-86148, USSR-86149). כולם פועלים בטייסת בקרת תעופה וממסר נפרדת של חטיבת התעופה השמינית המיוחדת בחיל האוויר הרוסי, מאז 1997 הם מהווים חלק מטייסת התעופה השלישית שהוקמה (יחידה 15650) שבסיסה בנמל התעופה צ'קאלובסקי. ב-9 במאי 2010, מטוס מדגם RNVS RF 86147 (93645 השתתף בחלק האווירי של המצעד לכבוד יום השנה ה-65 לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה במוסקבה.[3] בנוסף לארבעה מטוסי Il-80, נבנו 2 מטוסי Il-76SK (Il-76VKP), בעלי מספרי רישום USSR-76450 ו-USSR-76451, דומים בהרכב הציוד ובמשימות המיועדות גם הם חונים באותו שדה תעופה שחונים ארבעת מטוסי ה-IL-80. בתחילת 2019 אחד מארבעת המטוסטים, המטוס עם רישום כנף RF-93642 הועבר לנמל התעופה בעיר טאגאנרוג במחוז רוסטוב, שבדצמבר 2020 דווח על גניבת רכיבים יקרים ממנו כולל ציוד רדיו מתקדם.[4]

ארצות הברית מפעילה מטוס דומה מדגם בואינג E-4 (אנ').

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איליושין Il-80 בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ warbook. club Ил-80 самолет судного дня
  2. ^ 1 2 http://www.airwar.ru Ильюшин Ил-80
  3. ^ Ил-80 — самолёты на параде в Москве. (ארכיון)
  4. ^ ynet‏, גנבים פרצו למטוס "יום הדין" של פוטין