לוגו העיתון | |
תדירות | יומון |
---|---|
סוגה | חדשות |
פורמט | ברודשיט |
מו"ל | חברת "דאר אל-חיאת" |
מייסד | כאמל מרווה |
בעלים | הנסיך הסעודי ח'אלד בן סולטן |
תאריכי הופעה |
1946 1988 ייסוד מחדש בלונדון – 1976 |
שפה | ערבית |
מערכת | לונדון |
תפוצה | 160,000–170,000[1] |
מדינה | הממלכה המאוחדת |
ISSN | 0967-5590 |
www.alhayat.com | |
אל-חיאה (الحياة; בערבית: "החיים") הוא עיתון בשפה הערבית היוצא לאור בלונדון.
העיתון, הנמצא בבעלות סעודית ובעל גישה פאן-ערבית, מודפס סימולטנית בלונדון, ריאד, פרנקפורט, קהיר, בחריין, ביירות וניו יורק ויוצא לאור מדי יום בכ-200 אלף עותקים. אל-חיאת נפוץ מאוד בקרב הקהילות הערביות הגולות ובעולם הערבי בכלל. המערכת נוקטת על פי רוב גישה ליברלית[2] מזו המקובלת בעיתונות הערבית היוצאת לאור במדינות ערב עצמן ומקובלים בו דברי ביקורת על המשטרים הערביים ועל חיי האזרח הערבי במדינות המזרח התיכון.
אל-חיאת נהנה ממוניטין בינלאומי גבוה וכלי תקשורת מערביים מרבים לצטט ממנו. מנהיגים ערביים רבים וכן אינטלקטואלים ערבים רבים, בוחרים להעניק ראיון בלעדי לאל-חיאת, כל אימת שברצונם לבשר על דבר מה בעל נגיעה למערב או לפוליטיקה הפאן-ערבית.
העיתון, אשר נוסד בביירות ב-28 בינואר 1946, הפך במהרה לעיתון מוביל בעולם הערבי. המוציא לאור של העיתון ועורכו הראשי[3], היה כאמל מרווה[4]. מרווה נרצח בידי מתנקשים ב-16 במאי 1966[5]. השלטונות בלבנון עצרו מספר אנשים[6] והעמידו לדין מספר חשודים תומכי נאצר ברצח אשר ראו ב"אל חיאת" "אויב הלאומנות הערבית, אנטי סוציאליסט ומשתף פעולה עם האמפריאליזם"[7]. העיתון המשיך לראות אור בביירות במשך עשר שנים נוספות עד למלחמת האזרחים בלבנון, אולם קרנו ירדה וקרנו של א-נהאר עלתה[8].
בשנת 1988 הושק אל חיאת מחדש, הפעם מלונדון והפך עד מהרה לעיתון הבינלאומי המוביל בשפה הערבית.
{{cite journal}}
: (עזרה)