אלווין קרפיס

אלווין קרפיס
‏Alvin Karpis‏

לידה	10 באוגוסט 1907 מונטריאול, קנדה
פטירה	26 באוגוסט 1979 (בגיל 72) Torremolinos, ספרד
מדינה	קנדה
מקום קבורה	San Miguel Cemetery
כינויים נוספים	קריפי, ריי

אלווין "קריפּי" קרפּיס (באנגלית: ‏Alvin "Creepy" Karpis‏; 10 באוגוסט 1907 – 26 באוגוסט 1979) היה פושע קנדי-אמריקאי מפורסם ממוצא ליטאי. קרפיס נולד במונטריאל, קוויבק, קנדה לזוג מהגרים מליטא, וגדל בטופיקה, קנזס. כינויו היה "קריפי" (מפחיד, מצמרר) בגלל החיוך המפחיד שהפך לסימן ההיכר שלו. חבריו כינו אותו "ריי". הוא התפרסם כאחד מתוך שלושת מנהיגי כנופיית "בארקר-קרפיס" (אנ') בשנות ה-30 של המאה ה-20. היה אחד מתוך ארבעה "מבוקשים מספר 1" ברשימת ה-FBI והיחיד מהם שנלכד בחיים. בנוסף, הוא האסיר ששהה הכי הרבה זמן בכלא אלקטרז (26 שנים).^[1]

חייו המוקדמים

קרפיס נולד בשם אלבּין פרנסיס קרפּאוויצ'יוס (Albin Francis Karpavičius) לג'ון ואנה קרפוביץ', שהיו מהגרים מליטא. הוא התחיל לבצע מעשי עבריינות כשהיה כבן 10. הוא החל למכור פורנוגרפיה ולהסתובב עם מהמרים, סוחרי סמים, סרסורים ומבריחי אלכוהול (בתקופה שבה ייצור וסחר באלכוהול היו אסורים בארצות הברית). בשנת 1926 נשלח קרפיס ל-10 שנות מאסר בכלא האצ'ינסון במדינת קנזס בשל ניסיון פריצה. הוא ברח משם עם אסיר נוסף, לורנס דה וול, והתחיל במסע פשע שארך שנה. מסע הפשע נקטע לזמן קצר כאשר דה וול נתפס וקרפיס חזר לגור עם הוריו. לאחר שעבר לקנזס סיטי, מיזורי, נתפס קרפיס גונב מכונית ונשלח חזרה לכלא. הוא נכלא בכלא לאנסינג במדינת קנזס, ופגש שם אסיר בשם פרד בארקר (אנ') שהואשם בפריצה לבנקים. בארקר היה חבר בכנופיה שכונתה "Bloody Barker" בעיתונים של אותה תקופה. לאחר שחרורו ב-1931 הצטרף קרפיס לפרד בארקר בטולסה, אוקלהומה ויחדיו הם הקימו את כנופיית "בארקר-קרפיס".

קריירת פשע

כנופיית "קרפיס-בארקר" הייתה אחת מכנופיות הפשע הקטלניות ביותר במאה ה-20. הם לא היססו להרוג כל מי שעמד בדרכם, אפילו עוברי אורח תמימים. הם שדדו מספר בנקים ומשלוחי דואר, ועד מהרה פנו לעסוק בחטיפה תמורת כופר. בשנת 1933 חטפו את ויליאם האם, מיליונר ממינסוטה. בזכות הכופר שלו הרוויחו 100,000 דולר (סכום השווה ל-1.8 מיליון דולר בערך במחירי 2017). זמן קצר לאחר מכן, הם חטפו את אדוארד ברמר ג'וניור, בנקאי ממינסוטה ושחררו אותו תמורת כופר בסך 200,000 דולר. את הכנופיה ניהל קרפיס, שהיה לו זיכרון צילומי ותואר כ"החכם" על ידי בארקר.^[2]

מרדף ותפיסה על ידי ה-FBI

בשנת 1924 מונה ג'יי אדגר הובר לעמוד בראש "לשכת החקירות" (Bureau of Investigations), גוף שעסק באכיפת החוק ברמה הפדרלית (ולא ברמת המדינות השונות של ארצות הברית). למרות ההצלחות של הארגון, היו לסוכנות בעיות רבות. בימים ההם, כאשר היישום של המדע והטכנולוגיה למלחמה בפשע עדיין היה בחיתוליו, הסוכנות הייתה תלויה בציבור לצורך השגת מידע מודיעיני. בשנת 1935 עברה "לשכת החקירות" ארגון מחדש וקיבלה את השם "לשכת החקירות הפדרלית" –FBI. הובר המשיך לעמוד בראש הארגון. בשנת 1936 זומן הובר לשימוע בסנאט האמריקאי. הסנטור קנת מק'קלאר (אנ') מטנסי נזף בהובר על תפקוד ה־FBI. באותו רגע נשבע הובר שיתפוס את קרפיס אישית.

הובר לא נאלץ להמתין זמן רב. במאי 1936, איתר ה-FBI את קרפיס בניו אורלינס. הובר טס לשם כדי להיות אחראי למעצר. הוא הצטרף לצוות הפשיטה שארב לפושעים ליד דירתם ברחוב קנאל. למחרת, זמן קצר אחרי השעה חמש, עזבו קרפיס ושניים אחרים את הדירה ונכנסו למכונית מסוג פלימות'. לאחר שתפסו את קרפיס הורה הובר להביא לו אזיקים כדי לכבול את קרפיס, אך אף אחד מסוכניו לא הביא אזיקים, לכן קשרו את ידיו של קרפיס בעזרת עניבה של אחד הסוכנים. יש כמה גרסאות של סיפור המעצר. הגרסה של קרפיס, שנכתבה בספר זיכרונותיו, הייתה שרק אחרי שכל הסוכנים הזוטרים יותר הגיעו תפסו אותו. לפי הגרסה הרשמית של ה-FBI, הובר תפס את קרפיס במכוניתו לפני שקרפיס הצליח להגיע לרובה שנמצא במושב האחורי. אך למעשה במכונית הפלימות' לא היה כלל מושב אחורי. לכידתו של קרפיס הזניקה את המוניטין של הובר ושמו היה שם נרדף לאכיפת החוק.^[3]

מאסרו

קרפיס היה כלוא באלקטרז מאוגוסט 1936 עד אפריל 1962 (למעט חצי שנה במהלך 1958, אז שהה בכלא אחר). למרות כל פשעיו של קרפיס הוא לא נחשב אסיר בעייתי וריצה את עונשו בשקט. עם זאת, הוא גם לא נחשב אסיר לדוגמה. הקצין הראשי של אלקטרז תיאר אותו כמטרד קל, משום שקרפיס היה לטענתו מתלונן לעיתים קרובות על התנאים בבית הכלא ומתקוטט עם אסירים אחרים כל הזמן. קרפיס היה ידוע כאסיר בעל תפקידים חשובים רבים בתעשיות אלקטרז ובמטבח. הוא נודע גם כאסיר שקיבל את גזר הדין הארוך ביותר בכלא אלקטרז, אך למרות זאת הוא מעולם לא ניסה לברוח מהכלא. בשנת 1962, בזמן שכלא אלקטרז נמצא בשלבי סגירה, הועבר קרפיס לכלא של מדינת וושינגטון באי מקניל.^[2]

חייו המאוחרים ומותו

אצבעותיו של קרפיס, נטולות טביעות אצבע

קרפיס שוחרר על תנאי בשנת 1969 וגורש לקנדה. הוא התקשה להשיג דרכון קנדי כי טביעות אצבעותיו הוסרו בשנת 1934 בידי ג'וזף מורן, רופא שפעל בעולם התחתון. הוא התיישב במונטריאול.

 הוא כתב את ספר זיכרונותיו הראשון ב-1971. ספר זיכרונות נוסף שכתב יצא לאור ב-1980. הוא הפגין חוש הומור במהלך סבב הפרסום הראשון של ספרו "אויב הציבור מספר אחת" ברחבי קנדה, ונראה יותר כמו רואה חשבון מאשר כמו גנגסטר. בשנת 1973 היגר לספרד.

בשנת 1979 נמצא קרפיס מת. גלולות שינה שנמצאו בגופו הביאו תחילה לקביעה שקרפיס התאבד, אולם מאוחר יותר שונתה קביעה זו ומותו הוגדר כמוות מסיבות טבעיות.

רוברט ליבסי, שסייע לקרפיס לכתוב את ספרו ב-1979, טען כי קרפיס לא היה טיפוס שעלול להתאבד. ליבסי אמר כי קרפיס היה שורד, לאחר שריצה 33 שנות מאסר. ליבסי טען עוד שננסי, חברתו האחרונה של קרפיס, לימדה אותו להשתמש בסמים ובאלכוהול, והוא התאהב בה, אך התוצאות היו קטלניות. מעולם לא בוצעה נתיחה שלאחר המוות. יום לאחר מכן נקבר קרפיס בספרד. בתעודות הפטירה המקורית שנכתבה בספרדית, ותורגמה לאנגלית, נקבע שקרפיס מת מהתקף לב. גלולות השינה היו שייכות כנראה לחברתו ננסי, שעזבה שבוע לפני מותו. העובדה שבקבוק הגלולות נותר כמעט מלא חיזקה את ההערכה שלא הייתה זאת התאבדות.^[4]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלווין קרפיס בוויקישיתוף

• אלווין קרפיס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

1. Alvin Karpis - Kansapedia - Kansas Historical Society, www.kshs.org (באנגלית)
2. Ocean View Publishing Company, Alvin Karpis, www.alcatrazhistory.com (באנגלית)
3. A Byte Out of History: The Alvin Karpis Capture, Federal Bureau of Investigation (באנגלית)
4. Information about Alvin Karpis, littlebrick.com