אלי פור

	ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
	אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.	עריכה - שיחה

ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.

אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

אלי פור
Élie Faure

צילום דיוקן מאת נאדאר מ-1900
לידה	4 באפריל 1873 סנט-פואה-לה-גראנד, צרפת
פטירה	30 באוקטובר 1937 (בגיל 64) פריז, צרפת
שם לידה	Jacques Élie Faure
מדינה	צרפת
מקום קבורה	Saint-Antoine-de-Breuilh
שפות היצירה	צרפתית
בן או בת זוג	Suzanne Gilard
צאצאים	פרנסואה פור, אליזבת פור, ז'או-פייר פור, Marie-Zéline Faure
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד

ז'אק אלי פוֹר (בצרפתית:Élie Faure;‏ 4 באפריל 1873 - 30 באוקטובר 1937) היה היסטוריון של האמנות ומסאי צרפתי ,רופא הכשרתו. הוא נודע בספרו המונומנטלי "Histoire de l'Art" (תולדות האמנות) שנשאר פופולרי עד היום בקרב חלק מההיסטוריונים של האמנות. בנוסף כתב פור מספר כתבים פילוסופיים, לרבות ספר על נפוליאון בונפרטה.

קורות חייו

אלי פור נולד ב-1873 בסנט פואה לה גראנד, במחוז ז'ירונד, בנם של פייר פור, סוחר פרוטסטנטי ושל זלין לבית רקלוס. מילדותו נקשר מאוד לשניים מדודיו (מצד האם), הגאוגרף והאנרכיסט אליזה רקלוס והאתנולוג אלי רקלוס. ב-1888 הצטרף בפריז לאחיו, לאונס וז'אן-לואי, ונרשם בתיכון אנרי הרביעי, בו היה חבר לכיתת הפילוסופיה עם לאון בלום, רנה ברטלו, גוסטב ארווה ולואי ללואה. ב-1891 סיים מבחני הבגרות בספרות וכעבור שנתיים גם מבחני בגרות במדעים.^[1] נכבש על ידי האהבה לאמנות, ביקר בסדירות במוזיאון הלובר והתעמק בכתבי מורו לפילוסופיה, אנרי ברגסון. בהמשך למד פור רפואה באוניברסיטת פריז. ב-3 במאי 1899 הציג פור את עבודת הדוקטור לרפואה בנושא "טיפול חדשני לזאבת באמצעות הטוברקולין של קוך". הוא עבד בהמשך כרופא בשכונות העממיות של פריז. כמו כן יחד עם אחיו, ז'אן-לואי, שהיה כירורג ורופא נשים, עבד כרופא מרדים בבתי החולים של פריז ולבסוף התמחה בחניטת הגופות. במקביל המשיך לפקוד את תערוכות האמנות ואת חדרי הסטודיו של הציירים והפסלים.

ב-7 באפריל 1896 התחתן פור עם סוזן לבית ז'ילאר, בת של פסטור פרוטסטנטי של היישוב אנס (Eynesse) ולשני בני הזוג נולדה בת, אליזבת. פור התגייס למאבקים בעד אלפרד דרייפוס והשתתף בפעילות סוציאליסטית.

היסטוריון של האמנות

ב-1902 החל אלי פור לפרסם מאמרים על אמנות בעיתון ל'אורור. התלהב מציורי פול סזאן ובמיוחד מאמנותו של דייגו ולאסקס שלה הקדיש את ספרו הראשון. ב-1909-1905 נשא הרצאות על תולדות האמנות באוניברסיטה העממית "לה פרטרנל" ( La Fraternelle) שברובע השלישי של פריז. את הרצאותיו הוא ביסס על ספרו העיקרי, "היסטוריה של האמנות" שהתחיל להתפרסם החל מ-1909. זה היה ספר מונומנטלי, כתוב בסגנון מאוד לירי ובכמה גרסאות, ובו סיפר את סיפור התפתחותם של האדריכלות, הפיסול, הציור ושל אמנויות הקישוט, מהפרהיסטוריה ועד להתחלת המאה העשרים, תוך התעלמות מהאמנות האקדמיסטית מן המחצית השנייה של המאה ה-19. ב-1904 נבחר פור לחבר בוועד הכבוד של סלון הסתיו וארגן בו מספר תערוכות.^[1] ב-1914 בספרו "Les Constructeurs (הבונים) דן פור בתפקיד האמנים (כמו סזאן) בחברה ובהשפעתם של הוגי דעות כמו ז'ול מישלה ,לאמארק,ניטשה ודוסטויבסקי.

השתתפותו במלחמת העולם הראשונה

במלחמת העולם שפרצה ב-1914 גויס פור כרופא צבאי. החשיפה לאכזריות הקרבות גרמה לו לטראומה נפשית והוא פונה בעורף עם אבחנה של "ניירסתניה". כשהוחזר לחזית הוא השתתף בהקרב על הסום. בספרו La Sainte Face (הפנים הקדושים) שפורסם ב-1918 פרש על הנייר את המחשבות שעוררה בו המלחמה. החלק הראשון Près du feu (על יד האש) שנכתב בין מאי ליולי 1916 תיאר את התקופה (בין אוגוסט 1914 לאוגוסט 1915 שבה שירת כרופא מאחורי קווי החזית. החלק השני Loin du feu (רחוק מהאש) שיקף את ימי החלמתו ב פריז ובריביירה לרבות ביקורו אצל פול סזאן. החלק השלישי, Sous le feu (תחת האש) חובר על גדת ההסום בין אוגוסט לדצמבר 1916.

בין מלחמות העולם

אחרי ששוחרר הבייתה, חזר פור לספרים, לטיולים, התעיניין בקולנוע וחידש את מחקריו בנושאים פילוסופיים והיסטוריים. הוא כתב באותה תקופה ביוגרפיה של נפוליאון בונפרטה שאותה פרסם ב-1921, ב-1927 על "רוח הצורות". ב-1931 טייל מסביב לעולם, ביקר בארצות הברית ובמקסיקו שבה פגש את הצייר דייגו ריוורה, ביקר גם בסין, יפן, הודו ומצרים.

כשבמהלך שנות ה-1930 התחיל להיות מודאג מעליית הפשיזם, אחרי משבר ה-6 בפברואר 1934 התחיל לקחת צד באופן פעיל והצטרף לוועד האתראה של האינטלקטואלים האנטי-פשיסטים. בימי מלחמת האזרחים בספרד הוא תמך ברפובליקנים הספרדים נגד פרנסיסקו פרנקו, ביקר אצל הלוחמים שלהם בברצלונה ובמדריד וב-1936 נבחר ליושב ראש שותף של "ועד הסיוע לעם הספרדי". בהתחלת 1937 פנה ללאון בלום עם קריאה לתת עזרה לספרד הרפובליקנית. את עצומתו האחרונה בעד המחנה הרפובליקני חתם בעיתון הקומוניסטי ל'אומניטה באוקטובר 1937. עדויותיו על מלחמת ספרד פורסמו אחרי מותו בספר" Méditations catastrophiques" (הרהורים אסוניים).

ב-29 באוקטובר 1937 נפטר אלי פור בפריז מאוטם שריר הלב. הוא הובא לקבורה בבית הקברות המשפחתי ביישוב דה לוראן בכפר סנט אנטואן דה בריי, במחוז דורדון.

חייו הפרטיים

פור היה נשוי מ-1896 לסוזן לבית ז'ילאר, והוליד איתה ארבעה ילדים:

• פרנסואה פור (1982-1897), חבר ברזיסטנס
• אליזבת פור (ילידת 1898). חברו של פור, הצייר אז'ן קארייר, צייר את דיוקנה ב-1923.
• ז'אן-פייר פור (1991-1900)
• מארי-זלין פור (הקרויה "זיזו", ילידת 1904)

נכד בשם ז'אן-לואי פור (יליד 1931) היה פסל דדאיסטי וסוריאליסטי.

אלי פור יצר ידידות אמיצה עם הצייר חיים סוטין שאותו החשיב לגאון. אחרי 1927 לקח אותו בטיול איתו, עזר לו כספית להחזיר חובות ורכש כמה מיצירותיו. ב-1929 הקדיש לו מונוגרפיה. ידידותם הסתיימה ב-1930 אחרי שסוטין התאהב בבתו של פור, מארי-זלין, שנודעה בכינוי "זוזו". עם זאת פור כתב לסוטין: "היית ועדיין הנך, להוציא את שני בני, הגבר היחיד שאני אוהב".^[2]

אלי פור ויצירתו במדיה האמנותית

• בסצנת הפתיחה של הסרט פיירו המשוגע (Pierrot le Fou) של ז'אן-לוק גודאר (1965), הגיבור המגולם על ידי ז'אן-פול בלמונדו יושב באמבטיה וקורא לבתו את "תולדות האמנות" של אלי פור.
• ברומן "חוג הגדי" של הנרי מילר (1939), הדמויות דנות בכתבי אלי פור.

מילר מזכיר את ספרי פור גם בספרים פלקסוס ו 'The Books in My Life.

• 1933 - ויל דוראנט מציין את "תולדות האמנות" של אלי פור ברשימתו על "100 ספרי חינוך הטובים ביותר "

^[3]

ספרים ופרסומים

• Vélazquez, 1903.
• Formes et Forces, 1907 (צורות וכוחות)
• Frédéric Nietzsche, Les Hommes du jour, n°59,

15 באוגוסט Catalogue général des éditions et collections anarchistes francophones :^[4]

• Les Constructeurs, Georges Crès et Cie, collection « Les proses », 1914 ; rééd. Denoël, 1981, Coll. « Médiations  »,

ISBN 2282300416 Commentaire biblio SRL Essais sur Cézanne, Michelet, Nietzsche, Lamarck et Dostoïevski (הבונים - מסות על סזאן, מישלה, ניצשה, למארק ודוסטויבסקי)

• La conquête, Éditions Georges Crès et Cie, 1917 (הכיבוש)
• La sainte Face, Éditions Georges Crès et Cie, 1917 (הפנים הקדושים)
• La Roue, 1919 (הגלגל)
• La Danse sur le Feu et l'Eau, Éditions Georges Crès et Cie, 1920. (הריקוד על האש ועל המים)
• Cervantes (סרבנטס)
• Napoléon, 1921 (נפוליאון)
• Histoire de l'art, 5 volumes illustrés, 1919-1921. Édition critique par Martine Courtois (établissement du texte, introduction, dossier critique), Denoël 1985-1987 ; puis Gallimard, coll. Folio essais, 5 vol., 1988 ; rééd. Bartillat, 1 כרך., 2010, עמודים XX + עמודים 1143 (מהם 190 דפי תמונות)

ISBN 9782841004836 . תולדות האמנות - 5 כרכים מאוירים

• • L’Art antique, introduction et dossier critique par Martine Courtois, Denoël, octobre 1985, ISBN 2207100715 . Rééd. Gallimard, collection « Folio Essais », 1988 ISBN 2-07-032417-6 .(האמנות העתיקה)
  • L’art médiéval, dossier critique par Martine Courtois, Denoël, octobre 1985, ISBN 2207100723 . Rééd. Gallimard, coll. Folio essais, 1988 ISBN 2-07-032418-4 (אמנות ימי הביניים)
  • L’Art renaissant, dossier critique par Martine Courtois, Denoël, octobre 1986 ISBN 2207100731 Rééd. Gallimard, coll. Folio essais, 1988 ISBN 2-07-032419-2 (אמנות הרנסאנס)
  • L’Art moderne I, dossier critique par Martine Courtois, Denoël, octobre 1987, ISBN 2207100758 . Rééd. Gallimard, coll. Folio essais, 1988 ISBN 2-07-032420-6 .(האמנות המודרנית א)
  • L’Art moderne II dossier critique par Martine Courtois, Denoël, octobre 1987, ISBN 2207100766 . Rééd. Gallimard, coll. Folio essais, 1988 ISBN 2-07--032421-4 .
• L'arbre d'Éden, Éditions Georges Crès et Cie, 1922. (עץ העדן)
• (אמנות הקינפלסטיקה) The Art of Cineplastics trad. de Walter Pach, Boston, The Four Seas, 1924.
• (L'Esprit des formes, 1927. Édition critique par Martine Courtois, Gallimard, « Folio Essais », 1991, vol. 1 (רוח הצורות) ISBN 2-07-032521-0, vol. 2 ISBN|2-07-032656-X  ; rééd. Le Livre de poche ISBN 2253014613 .
• Découverte de l'archipel, La nouvelle revue critique, collection « Les essais critiques », תבנית:N°, 1932.

(גילוי הארכיפלג)

• D'autres Terres en vue, La nouvelle revue critique, collection « Les essais critiques », n° 35, 1932.

(ארצות אחרות באופק)

•   Les Trois gouttes de sang, Paris, 1929, Edgar Malfère, Gallica id=bpt6k14163892 (שלוש טיפות דם)

(המסע שלי)Mon périple, suivi de Reflets dans le sillage, 1931. Réédition critique par Juliette Hoffenberg, Seghers, 1987 ; 10:18, 1994.

• Regards sur la terre promise, Paris, Jean Flory Éditeur, 1936. (מבטים אל הארץ המובטחת)
• Partir, Mieux vivre , Édition Formule Jacquemaire, n° 60, Rhône, J. Bonthoux pharmacien, n° 5 mai 1936 (לחיות יותר טוב)
• Reflets dans le sillage, Paris, Jean Flory Éditeur, 1938 (הרהורים בעקבות הניחוח)
• Équivalences, Éditions Robert Marin, 1951.
• Fonction du cinéma : de la cinéplastique à son destin social (1921-1937), מבוא מאת צ'ארלי צ'פלין Éditions d'histoire et d'art Librairie Plon, 1953.

(תפקיד הקולנוע:מהקינפלסטיקה אל גורל שלה)

• Méditations catastrophiques, Paris, Bartillat, 2006 ISBN 2841003752 . Commentaire biblio SRL Édition établie par Jean-Paul Morel. Recueil de textes sur l'Espagne.

(הרהורים קטסטרופליים) - קובץ טקסטים על ספרד

• מאמר - הרהורים על הגניוס היווני The Dial, Vol. LXXIII (1922).

הוקרה

• 1919 - אביר של לגיון הכבוד של צרפת^[1]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלי פור בוויקישיתוף

• Havelock Ellis

"Élie Faure." In: The Philosophy of Conflict. Boston and New York: Houghton Mifflin Company 1919, pp. 68–79.

• Walter Pach (1921). "Élie Faure," The Freeman, Vol. III, 1921, pp. 58–60,.

לקריאה נוספת

• Margaret C.Flinn - "The Prescience of Élie Faure," SubStance, Vol. 34, No. 3, pp. 47–61 2005.

הערות שוליים

1. Veronique Dumas - Élie Faure - site de l'Institut National de l Histoire de l'Art
2. Auction, Vente aux enchères d'objets d'art
3. , Will Durant 100 Best Books for an Education. New York: Simon and Schuster 1933 Will Durant list of 100 Best Books for an Education
4. 4037.html פרידריך ניטשה