אלכסנדר בוגן
 | |
| לידה |
24 בינואר 1916 דורפט (טרטו), אסטוניה, אז פלך ליבוניה באימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
20 באוקטובר 2010 (בגיל 94) תל אביב-יפו, ישראל |
| שם לידה | אלכסנדר (שורה) קצנבוגן |
| מדינה |
ישראל, הרפובליקה העממית הפולנית |
| השכלה |
האקדמיה לאמנויות בווילנה, פולין האקדמיה לאמנויות יפות בפריז |
| תקופת הפעילות | מ-1943 |
| מעסיק |
האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת לודז' |
| פרסים והוקרה | |
|
alexanderbogen | |
  | |
אלכסנדר בּוֹגֶן (קצנבוגן) (Alexander Bogen; 24 בינואר 1916 – 20 באוקטובר 2010) היה צייר יהודי יליד אסטוניה (אז בפלג ליבוניה (ליפלנד) שבאימפריה הרוסית) שפעל בליטא, בפולין ובישראל. נודע גם כפרטיזן במחתרת אנטי-נאצית בליטא ובבלארוס.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בוגן נולד ב-1916 בשם אלכסנדר (שוּרָה) קצנבוגן בדורפט (טרטו) שבאסטוניה, אז פלך ליבלנד שבאימפריה הרוסית. הוריו, גריגורי כצנבוגן ומרה לבית רביצקי היו רופאים. האב היה בן למשפחה יהודית חילונית ממינסק ואמו הייתה בתו של הרב יהודה טוביה צבי ליבוביץ' רביצקי (או יודל-טייבל הירש ליבוביץ' רביצקי). הייתה לו גם אחות צעירה. אב המשפחה נפל ב-1916 במלחמת העולם הראשונה. בהיותו בן שנתיים עברה האלמנה עם ילדיה לעיר הליטאית וילנה אז בפולין, בה גדל. האם התחתנה בשנית ב-1924 עם שטרול-ברה רבינוביץ'. בוגן היה חבר בקבוצת "וילנה הצעירה". החל בלימודי ציור ופיסול באקדמיה לאמנות, שם גם סיים את לימודי המוסמך. בוגן שימש כפרופסור באקדמיה לאמנות בפולין וכמרצה לאמנות באוניברסיטה העברית.
עם תחילת מלחמת העולם השנייה הצטרף לארגון הפרטיזנים המאוחד (אף-פא-או) בגטו וילנה. ב-29 ביולי 1943 ברח ליערות נַארוֹץ' שבבלארוס, כ-200 ק"מ מווילנה, ופיקד על יחידה של כ-30 פרטיזנים יהודים. הוא הבריח יהודים מהגטו ליערות, אימן אותם ללחימה והוביל אותם לפעולות נגד הגרמנים.
בתקופה חשוכה זו צייר את חוויותיו ועל כך אמר מאוחר יותר: "אחד מגיב לזוועות בדמעות, והשני ברובה, אני הגבתי בעיפרון וברובה"[1]. אחדות מיצירות אלה נכללות באוספים של מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, מוזיאון לוחמי הגטאות, מוזיאון יד ושם ומוזיאון השואה בוושינגטון.
לאחר תום המלחמה השלים את לימודיו באמנות בווילנה. לימד באקדמיה לאמנות בלודז' שבפולין, ונודע כצייר, פסל, תפאורן ומאייר.
בשנת 1951 עלה לישראל עם אשתו רחל ובנו מיכאל. הוא נשלח להשתלמות בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות (בוזאר) בפריז. בשובו לארץ הקים את מחלקת האמנות בבית הספר ויצו צרפת. כיהן כיו"ר אגודת הציירים והפסלים בישראל בשנים 1969–1981.
עיצב את אנדרטת הפרטיזנים בלטרון, שנחנכה ב-9 באפריל 2008.[2]. כן פיסל בעץ את שער הכניסה למוזיאון ז'בוטינסקי במצודת זאב בתל אביב.
בשנת תשל"ד יצא לאור בהוצאת "יד ושם" אלבום ציוריו, "המרד". בשנת 2005 יצא לאור אלבום רטרוספקטיבי של יצירתו בישראל.
בוגן נפטר בתל אביב ב-2010, בגיל 94, ונקבר בבית העלמין קריית שאול לצד אשתו.[3]
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1950 – פרס מטעם ממשלת פולין.
- 1961 – פרס ההסתדרות.
- 1962 – פרס משרד החינוך.
- 1980 – פרס חבל ימי לישראל.
- 1983 – פרס הנגב.
- 1992 – פרס שלום עליכם.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2018 עיריית תל אביב קבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו ברחוב אבן שפרוט 7.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארט 2000 - ספר אמני ישראל : ציירים ופסלים, הוצאת סטודיו חיט, 1993
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אלכסנדר בוגן (באנגלית)- העט והחרב: תערוכה מיצירותיו של אלכסנדר בוגן, באתר יד ושם
- ריאיון עם אלכסנדר בוגן באתר יד ושם
- אבסטראקט ומציאות, דבר, 29 בספטמבר 1961
- צייר שהיה ביער, דבר, 26 באוקטובר 1951
- אל היער, דבר, 26 באפריל 1957, המשך
- אלכסנדר (שורה) בוגן (קצנבוגן) באתר הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
- אלכסנדר בוגן, באתר "ההתנגדות היהודית בשואה"
- הצייר אלכסנדר בוגן הלך לעולמו, באתר ynet, 20 באוקטובר 2010
- יוצר בלתי נלאה(הקישור אינו פעיל), באתר מוטק'ה, 9 בדצמבר 2007
- כמה מרישומיו (ברוסית)
עופר אדרת, אלכסנדר בוגן: אני הגבתי בעיפרון וברובה, באתר הארץ, 27 באפריל 2022- אלכסנדר בוגן, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עופר אדרת, "אחד מגיב לזוועות בדמעות והשני ברובה", סיפר אלכסנדר בוגן. "אני הגבתי בעיפרון וברובה", באתר https://www.haaretz.co.il/gallery, 27/4/22
- ^ האנדרטה לפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות, באתר "הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה"
- ^ אלכסנדר בוגן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.