אלכסנדר ביין

אלכסנדר ביין

לידה	21 בינואר 1903 שטיינאך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	20 ביוני 1988 (בגיל 85) סטוקהולם, שוודיה
מדינה	גרמניה, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
מקום לימודים	אוניברסיטת הומבולדט של ברלין
שפות היצירה	גרמנית
צאצאים	יוחנן ביין
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1987)

אלכסנדר (אלכס) ביין (21 בינואר 1903 – 20 ביוני 1988) היה היסטוריון וביוגרף ישראלי, חתן פרס ישראל להיסטוריוגרפיה ציונית.

ביוגרפיה

ביין נולד בגרמניה, בוגר אוניברסיטת ברלין ואוניברסיטת ארלנגן ובעל דוקטורט בפילוסופיה. ביין כתב את עבודת הדוקטורט על אלכסנדר המילטון תחת הדרכתו של ההיסטוריון פרידריך מיינקה. בשנים 1927–1933 עבד כארכיונאי בארכיון הממלכתי של פוטסדאם. עלה לארץ ישראל והחל לעסוק בעריכת כתביו של בנימין זאב הרצל וכתיבת ביוגרפיה שלו. בשנת 1936 מונה לסגן מנהל הארכיון הציוני המרכזי, תפקיד בו החזיק עד מינויו למנהל הארכיון ב-1955.

עבד כמנהל הארכיון הציוני עד 1971, נוסף להיותו יו"ר האיגוד הארכיוני בישראל וחבר הנהלה בארגון הבינלאומי לארכיונים^[1] וכמרצה לארכיונאות באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1956 מונה לגנז המדינה הראשון, מקום בו הטביע את חותמו על ארגון ארכיונים בישראל כולה (1956–1971). ישב גם כחבר הנהלה במכון לחקר הציונות של אוניברסיטת תל אביב, חבר הנהלת החברה ההיסטורית הישראלית, חבר הנהלת מכון בק וחבר במועצת "יד ושם". זכה בפרס ישראל ב-1987 על היסטוריוגרפיה ציונית.

בנו הבכור של ביין, יוחנן, כיהן כשגריר ישראל באו"ם. נכדתו, בתו של יוחנן ביין, היא המורה למשחק והשחקנית ליאת ביין. בנו השני, נחמיה ביין, עבד בשרות המדינה ומתנדב שנים רבות בעמותות פרקינסון בישראל ובחו"ל. ששת נכדיו, ילדיו של נחמיה, מיכל, רונית, ענת, אמיר, עמית ולילך עוסקים במחקר, חינוך, תקשורת ומקצועות טיפוליים.

מפרסומיו

ביין החל לעסוק בכתיבה היסטורית במהלך שהותו בגרמניה. הוא לקח חלק בעריכת אנציקלופדיית ברוקהאוס (1927–1934) ובאנציקלופדיה יודאיקה והאנציקלופדיה העברית. באותה תקופה החלו להתפרסם ספריו וביניהם:

• "רעיון המדינה של אלכסנדר המילטון", 1927.
• "פרידריך האמאכר", 1932.
• "הציונות ומפעלה", 1939.
• "תולדות ההתיישבות הציונית", הוצאת מסדה, ירושלים, תש"ג 1942.
• "ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל" 1944.
• "תיאודור הרצל : ספר תולדותיו" (או: "תיאודור הרצל ביוגרפיה"), 1934 (מהדורות נוספות ומורחבות: 1961, 1977).
• "הרצל ודרייפוס", 1945.
• "עם הרצל ובעקבותיו - מאמרים ותעודות", 1954.
• "האנטישמיות המודרנית" 1958.
• מתוך: "כתבי הרצל בעשרה כרכים", (כרך ט: איגרות מראשית הפעולה הציונית ועד הקונגרס הראשון < מאי 1895 - אוגוסט 1897 >), החומר המקורי נערך על ידי אלכסנדר ביין, האיגרות תורגמו בידי פרופ' דב סדן, ירושלים, הספרייה הציונית, תשכ"א, 1960, (375 עמודים).
• "הפרזיט היהודי".
• "שאלת היהודים - ביוגרפיה של בעיה עולמית" 1986.

עיקר פרסומו היה כביוגרף של בנימין זאב הרצל, לאו מוצקין, פרנץ אופנהיימר וארתור רופין.

לקריאה נוספת

• 'בין, אלכסנדר', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 78. (הספר בקטלוג ULI)
• פ"א אלסברג, "אלכס ביין ז"ל", ידיעון האיגוד העולמי למדעי היהדות 29, תשמ"ט. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

קישורים חיצוניים

• כתבי אלכסנדר ביין בפרויקט בן-יהודה
• כרטיס הקבר של אלכסנדר ביין, באתר הר הזיתים
• אלכסנדר ביין, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
• א. ה. אלחנני, אלכס ביין - הביוגרף של הרצל, דבר, 5 באפריל 1962
• כתבי אלכסנדר ביין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• אלכס בין (1903-1988), דף שער בספרייה הלאומית
• אלכסנדר ביין, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

הערות שוליים

1. נציג ישראל נבחר להנהלת המועצה הבינלאומית לארכיונים, הצופה, 15 בספטמבר 1968