לידה |
10 במאי 1918 טרנבה, סלובקיה |
---|---|
פטירה |
8 בפברואר 1988 (בגיל 69) ברטיסלאבה, צ'כוסלובקיה |
מדינה | צ'כוסלובקיה |
ידוע בשל | כתיבת "דו"ח ורבה-וצלר" ("דו"ח אושוויץ") |
מפלגה | המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה |
פרסים והוקרה | |
אלפרד וצלר (בסלובקית: Alfréd Wetzler; 10 במאי 1918 - 8 בפברואר 1988), אשר מאוחר יותר כתב תחת השם יוסף לאניק, היה יהודי סלובקי ואחד מהמעטים עליהם ידוע כי הצליחו לברוח ממחנה הריכוז אושוויץ במהלך השואה.
וצלר נולד בטרנבה למשפחת פועלים יהודית. בין השנים 1936-1940 עבד כפועל בטרנבה. הוא נעצר בגין חבלה ב-1941 ונכלא לארבעה חודשים בברטיסלאבה. לאחר מכן נשלח למחנה הריכוז סרד, ממנו נשלח ב-13 באפריל 1942 לאושוויץ-בירקנאו. שם שימש כמוביל גופות ונשלח לקבוצת עבודה שעסקה בעבודות עפר מחוץ למחנה. בערב פסח, 7 באפריל 1944, נכנסו וצלר וחברו רודולף ורבה (אסיר מספר 29162) למקום מסתור, שהיה למעשה חלל בערימת עצים. ורבה ווצלר נכנסו לחלל כששני אסירים פולנים סוגרים מעליהם את מקום המסתור בקורות עצים. ורבה הניח בחריצים שבין קורות העץ טבק רוסי שנטבל בנפט, פתרון נגד כלבי הגישוש של הנאצים בהם נעזרו בחיפושיהם אחר הנמלטים. ורבה וחברו ידעו כי הנאצים מחפשים את הנעדרים כשלושה ימים בתחום המחנה, ולאחר מכן מעבירים את האחריות לרשויות שמחוץ למחנה, ואכן לאחר שלושה ימים, ב-10 באפריל, יצאו השניים ממקום מחבואם בשעות הערב ונמלטו אל החופש.
כעבור שבועיים של נדודים הגיעו השניים לעיירה הסלובקית ז'ילינה (Zillina). וצלר נודע בזכות "דו"ח ורבה-וצלר" (מוכר גם כ"דו"ח אושוויץ") שחיברו השניים אודות המתרחש במחנה. הדו"ח מונה כ-32 עמודים, והיה המסמך המפורט הראשון אודות אושוויץ אשר הגיע לידי בעלות הברית והוכתר כאמין. הדו"ח נכלל גם ב"הפרוטוקולים של אושוויץ". בשנת 1945 פרסם בקושיצה תחת שם העט "יוסף לאניק" את קורותיו במחנה תחת השם "אושוויץ, בית קברות לארבעה מיליון אנשים".
בשנים 1945-1950 עבד כעורך, בשנים 1950-1955 היה פועל בברטיסלבה, בשנים 1955-1970 עבד במחלקת המסחר. בשנת 1964 פרסם תחת אותו שם עט תיאור ספרותי בשם "מה טחו עיניו של דנטה מראות"[1].
אלפרד וצלר נפטר בברטיסלבה בשנת 1988, שם הוא גם קבור.