אנטון אינגוליץ'
 | |
| צילום משנות ה-60 של המאה ה-20 | |
| לידה |
5 בינואר 1907 ספודניה פולסקאבה (פולסקאבה התחתית) על יד פראגרסקו, סלובניה, אז באימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| פטירה |
11 במרץ 1992 (בגיל 85) ליובליאנה, סלובניה |
| מדינה |
סלובניה, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה, ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, ממלכת יוגוסלביה, ציסלייטניה (ארצות אוסטריה)  |
| לאום | סלובני |
| מקום קבורה |
Zgornja Polskava |
| עיסוק | סופר, מחזאי, עיתונאי |
| שפות היצירה | סלובנית |
| סוגה | רומנים, ספרים לנוער |
| זרם ספרותי | ריאליזם חברתי |
| יצירות בולטות | Tajno društvo PGC, Gimnazijka, Tako je bilo |
| הושפע מ | דוסטוייבקי, טולסטוי, רומן רולאן, מהטמה גנדי, מוריס מטרלינק |
| פרסים והוקרה |
פרס פרשן, פרס לבסטיק חבר האקדמיה הסלובנית למדעים ולאמנויות |
  | |
אנטון אינגוליץ' (בסלובנית: Anton Ingolič, 5 בינואר 1907 – 11 במרץ 1992) היה סופר, מחזאי ועורך סלובני, שכתב ספרות ריאליסטית ונודע ברומנים שלו ובספריו לנוער. היה מורה לצרפתית ולסלובנית בהכשרתו. נבחר כחבר באקדמיה הסלובנית למדעים ולאמנויות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות וצעירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אינגוליץ' נולד בשנת 1907 כבן בכור בין 16 ילדים, שמתוכם שרדו בילדותם רק חמישה. הוריו היו בני איכרים עניים סלובנים שחיו בכפר ספודניה פולסקאבה (פולסקאבה תחתית Spodnja Polskava) על הר פוהוריה[1], על יד העירייה פראגרסקו (פראגהוף), חלק מן העיר סלובנסקה ביסטריצה שבמזרח סלובניה. אזור הולדתו השתייך באותן שנים לאימפריה האוסטרו-הונגרית. אביו, שנקרא גם הוא אנטון אינגוליץ', התפרנס כנגר, ואמו, אנה, עבדה כתופרת. אינגוליץ' למד בבית הספר היסודי המקומי, אותו סיים בהצטיינות. כדי לעזור בפרנסת המשפחה עבד כרועה צאן בכפר סביו וכשוליה בנגריית אביו. החל משנת 1921 המשיך אינגוליץ' לימודי תיכון בעיר מריבור[1].התחיל לפרסם סיפורים קצרים במגזינים ספרותיים, חלקם כתבי עת לנוער: "Ljubljanski zvon" ("הפעמון מליובליאנה"), "Prijatelj" ("הידיד"), "Obzorije" (אופקים), Novije Obzorije (אופקים חדשים)", Sodobnost ,Razorje (תקופתנו). בשנת 1923 נמנה עם מייסדי העיתון הספרותי "ז'ארקי" ("קרני שמש") במריבור. באותה תקופה אינגוליץ' היה עד למצוקות הפועלים הסלובנים ולמאבקם מול המעמד הגבוה והדרג הניהולי ממוצא גרמני.
על אף מצוקתו הכלכלית, בסופו של דבר, בעזרת חסכונותיו המצומצמים, נסע לפריז ולמד ב"מכינה למורי צרפתית בחו"ל" בסורבון.על מנת לממן את המשך הלימודים נאלץ לעבוד בערבים כניצב ב"קומדי פראנסז" וכמלצר[1]. בסיום הלימודים ב-1928 קיבל תעודת מורה לצרפתית וחזר לסלובניה. באוניברסיטת ליובליאנה המשיך לימודי שפות רומאניות וגם סלאביות עד לסיום התואר בשנת 1931. התחתן עוד כסטודנט עם אדלה לבית אופראוש, בת של אופה מכפר הולדתו. אחרי החתונה עברו לגור בפולנשאק באזור סלובנסקה גוריצה ומאוחר יותר לדורנבה. בשנים ההן של משבר כלכלי נתקל בקשיים רבים במציאת עבודה בהוראה ושאף להתקיים מכתיבה ספרותית[1]. רק ב-1936 התקבל כמורה תיכון בעיר פטוי, על נהר דראווה[2]. מאוחר יותר לימד סלובנית וצרפתית גם בבתי ספר תיכוניים במריבור ובליובליאנה. בשנים שבין מלחמות העולם לא הזדהה אינגוליץ' באופן בולט עם מחנה פוליטי כלשהו. שנה הראשונה ללימודיו באוניברסיטת ליובליאנה השתתף בחוג הסוציאליסטי הנוצרי Borba ("בורבה" – המאבק) יחד עם מישקו קראנייץ ואדווארד קוצבק, איתם עיין, בין היתר, בכתבי קרל מרקס.
שנות ה-1940
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי פירוק סלובניה וחלוקתה בין גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית והונגריה של מיקלוש הורטי. גורש אינגוליץ' ומשפחתו יחד עם אלפי סלובנים אחרים, מן השטח שבשליטה גרמנית לסרביה. נשאר בצ'ופריה בסרביה למשך 4 שנים. בנובמבר 1944, אחרי שחרור בלגרד מידי הנאצים, התיישב אינגוליץ' בבירה הסרבית. הוא השתתף בשידורי רדיו בלגרד בשפה הסלובנית לצד מתיי בור ופעל במסגרת החברה התרבותית הסלובנית "פראנצה רוזמן".
אחרי מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשובו לסלובניה, בסתיו 1946 התיישב עם המשפחה במריבור. תחת המשטר הקומוניסטי של טיטו, בשנים 1946–1950 כיהן כחבר באספה העממית (סקופשצ'ינה) של הרפובליקה העממית של סלובניה, שהייתה מרכיב של הפדרציה היוגוסלבית, ובמועצת העיר מריבור. כיהן כמו כן במועצה המפקחת על החינוך בסלובניה. חזר ללמד כמורה תיכון בגימנסיות בפטוי ובמריבור. בשנת 1955 עבר לגור בליובליאנה. ועבד בה כמורה תיכון עד פרישתו לגמלאות בשנת 1965. אינגוליץ' כיהן כעורך ראשי של כתב העת "נובה אובזוריה". בשנת 1976 נבחר לחבר בהתכתבות של האקדמיה הסלובנית למדעים ולאמנויות והחל משנת 1981 כחבר מלא. בשנים 1955–1975 ערך אינגוליץ' מסעות בצ'כוסלובקיה, באוסטריה, בצרפת, בברית המועצות, בארצות הברית, בסודאן, באתיופיה (בה כיהן אחיו יוז'ה אינגוליץ' כשגריר יוגוסלביה), במצרים, ביוון, בגרמניה המערבית ובגרמניה המזרחית, בבלגיה, בהולנד ובארצות אחרות. פרסם בהמשך רשמים ממסעות אלה. בשנים 1961–1962 עמד בראש איגוד הסופרים הסלובנים. כיהן למשך שנים רבות כחבר במועדון PEN הסלובני ובמספר מערכות של כתבי עת.
אינגוליץ' הלך לעולמו בליובליאנה בשנת 1992. הובא לקבורה בפולסקאבה העילית.
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנישואיו לאדלה לבית אופראוש (1907–1981), אותה הכירה מילדות נולדו בת – אלדה, ובן – בורוט.
פעילותו הספרותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בילדותו התוודע אינגוליץ' לספרים בסלובנית של ההוצאה לאור "הרמגורה הקדוש" ("אגודת מוהור הקדוש") מקלגנפורט ולספר "הזרים" של איוואן צאנקאר מספריית השכנים. את שירו הראשון כתב בסוף שנות בית הספר היסודי. כסטודנט פרסם בעיתוני הסטודנטים "ז'ארקי", פרלום" ו"פיסאני פאני". הרשימו אותו במיוחד כתבי דוסטויבסקי, טולסטוי, רומן רולאן ומהטמה גאנדי, שהשפיעו על גישתו הרגשית-חברתית. קרא מרותק את יצירות מוריס מטרלינק שתורגמו לסלובנית על ידי מונו ואנו.
אינגוליץ' הצטיין כסופר פורה. מגיל צעיר פנה לכתיבת ספורת: רומנים, נובלות, ספורים קצרים. כתב גם הומורסקות, רשמי מסע, תסכיתים לרדיו, מספר מחזות, תסריטים אחדים לקולנוע ולטלוויזיה. יחד עם פרז'יהוב ווראנץ ומישקו קראנייץ נמנה עם נציגי הריאליזם החברתי. היה תמיד בחיפוש אחרי חומרים חדשים לקוחים מחיי האנשים. ספריו, ובמיוחד ספריו לנוער Gimnazijka (תלמידת הגימנסיה) ו-Tajno društvo PGC (החבורה הסודית PGC), תורגמו ל-14 שפות, לרבות רוסית, סלובקית, איטלקית, סינית.
סיפורים ורומנים על חיי הכפר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנובלה הראשונה של אינגוליץ', Hiša št. 52,(הבית מס' 52) פורסמה בשנת 1932 במגזין היוקרתי "ליובליאסקי זבון" ("הפעמון של ליובליאנה"). אותו כתב עת פרסם ב-1935 גם את הרומן הראשון שלו.
ספרים אוטוביוגרפיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]על שנות נעוריו כתב אינגוליץ' את הטרילוגיה Zgodbe mojega jutra, Nemir mladostnika, Leta dozorevanja. בהמשך הוסיף לה את הספר "Moje pisateljevanje" על התפתחותו כסופר.
פרסים ואותות הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1949 – פרס פרשרן לספרות על הרומן Pot po nasipu (סלובניה)
- 1958 – פרס פראן לבסטיק לספרות לנוער
- 1961–1962 – כיהן כיושב ראש איגוד הסופרים הסלובנים
- 1965 – עיטור המסדר "אחווה ואחדות" של סלובניה עם עטרת זהב.
- 1967 – פרס פראן לבסטיק לספרות לנוער
- 1976 – חבר בהתכתבות של האקדמיה הסלובנית למדעים ולאמנויות
- 1978 – פרס פרשרן לספרות על מפעל חייו (סלובניה)
- 1981 – חבר מלא של האקדמיה הסלובנית למדעים ולאמנויות
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית הספר היסודי בספודניה פולסקבה ורחוב בזגורניה פולסקאבה נקראו על שמו.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרים לנוער
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Udarna brigada (1946)
- Deček z dvema imenoma (1955) (הבחור בעל שני שמות)
- Tvegana pot (1955)
- Tačko v velikem svetu (1957) (טאצ'קו בעולם הגדול)
- Tajno društvo PGC (1958) (החבורה הסודית PGC) – על חבורת ילדים העוסקת באיסוף נעצים
- Mladost na stopnicah (1962) (נעורים על מדרגות), רומן
- Enajstorica živih (1964)
- Gimnazijka (1967) (תלמידת הגימנסיה), רומן – על מסעה של תלמידת תיכון לפריז
- Deklica iz Chicaga (1969) (הנערה משיקגו)
- Zgodbe vesele in žalostne (1971) _(סיפורים עליזים ועצובים)
- Potopljena galeja (1973) (הגלרה הטבועה), רומן על ילדים בחוף הים האדריאטי
- Diamanti, ribe in samovar (1974), (יהלומים, דגים וסמובר), רומן
- Deklica na sončnem žarku (1976)
- Ptiček brez kljunčka (1977) (ציפורים בלי מקור)
- Srečanje s podvodnim konjem (1978)
- Bila sem izgnanka (1979)
- Zgodbe mojega jutra (1979) (סיפורי הבוקר שלי) ספר אוטוביוגרפי
- Moje pisateljevanje (1980) (הכתיבה שלי) – ספר אוטוביוגרפי
- Velika stavka (1980)
- Zaupno (1981)
- Nemir mladostnika (1982)
- Rokove zgodbice (1983)
- Čudovita pot (1986)
- Leta dozorevanja (1987)
ספורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]רומנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Lukarji (1936) (אשמה ואנשים, שונה שמו ל"הגננים")
- Soseska (1939) (הקהילה) – על חיי הפועלים בחקלאות
- Na splavih (1940) (על רפסודות) – על חייהם מלאי הסכנות של הרספודאים על נהר דראווה בשנות ה-1930 – זכה בפרס לספרות של הפרובינציה
- Matevž Visočnik (1941) – רומן של אדם פשוט, נגר כמו אביו של הסופר
- Vinski vrh (1946) (פסגת וינסקי) ב-2 כרכים
- Trgatev (1946)
- Pot po nasipu: Roman po zapiskih brigadirja Andreja (1948) (דרך הסכר) – רומן, לפי רישומיו של הבריגדיר אנדריי
- Žeja (1948) (הצמא)
- Stavka (1951) (השביתה)
- Človek na meji (1952) (האיש שבגבול)
- Kje ste, Lamutovi? (1958) (איפה אתם, בני לאמוטוב?) על גורלם של כורים סלובנים שהיגרו לצרפת
- Črni labirinti (1960) (מבוכים שחורים)
- Nebo nad domačijo (1960) (שמי המולדת)
- Lastovka čez ocean (1966) (סנונית מעל האוקיינוס)
- Šumijo gozdovi domači (1969) (רעשו, היערים שלי!)
- Pretrgana naveza (1971) – (הטיפוס בהשהייה) – רומן על מטפסי הרים
- Delovni dan sestre Marje (1980) (ימי העבודה של אחות מריה), רומן
- Obračun (1982)
- Poslavljanje (1989)
- רומנים היסטוריים
- Našli so se (1952)
- Pradedje (1975) (האבות)
- Gorele so grmade (1977) (דלקו מוקדי האש)
נובלות וסיפורים קצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Mlada leta (1935) (שנות נעורים) – על חייה ומאבקה של מורת כפר
- Pred sončnim vzhodom (1945) (לפני הזריחה), נובלה
- Na prelomu (1950) (בתפנית) קובץ סיפורים ונובלות
- Sončna reber (1953)
- Tam gori za hramom (1956) (שם, למעלה, על הגבעה) קובץ סיפורים ונובלות
- Ugasla dolina (1956) (העמק השומם)
- Vidim te, Veronika! (1959) (אני רואה אותך, ורוניקה!) קובץ סיפורים
- Oči (1962) (העיניים), קובץ סיפורים
- Pri naših v Ameriki (1964) (באמריקה, אצל אנשינו) רשומי מסע
- Sibirska srečanja (1966) (מפגש סיבירי) – רישומי מסע
- Šumijo gozdovi domači (1969)
- Delovni dan sestre Marje (1980)
- Obračun (1982)
- Človek, ne jezi se! (1984)
- Podobe njenega življenja (1985)
- Zgodilo se je (1986)
- Družinski festival (1988)
- Poslavljanje (1989)
- Tako je bilo (1992)
- Črni kurent (1993)
מחזות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1946 – Pet iger za pionirje (1947) חמישה משחקים לפיונירים – שלושת העסקנים
- 1947 –Krapi הסופגניות – קומדיה השלוש מערכות
- 1948 – Mlatilnica מכונת הדיש
- 1948 – Lovorjev venec (זר הדפנה), קומדיה
- 1950 –Mejinik אבן הדרך
- 1950 – Likof הרמת כוסית
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1948 – תסריט לסרט "על אדמתי"
- 1955 – Tri zigodbe (שלושה סיפורים) הפרק Slovo Andreja Vitusnika לפי ספרו, ובהשתתפות הסופר
- 1975 – סרט טלוויזיה Zive veze – תסריט – (בימוי:אנטון טומאשיץ')
- 1963 – Opasni put (הסיכון) – סרט – תסריט, לפי ספרו – (בימוי:מאטה רליה). התסריט זכה ב"אריה הזהב" בפסטיבל הסרטים של ונציה.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- , Mihaela & Valentin Deșliu Prefață și Tabel cronologic – A. Ingolič „Dragoste interzisă”, Biblioteca pentru toți, Editura Minerva, București 1981
(מבוא ולוח כרונולוגי – בספר "אהבה אסורה" מאת אינגוליץ', – ברומנית)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטון אינגוליץ', במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- הרומן "Lukarji" און ליין
