אריך נוימן

פירוש נוסף ערך זה עוסק בפסיכולוג וסופר יהודי גרמני. אם התכוונתם לפוליטיקאי נאצי בשם זה, ראו אריך נוימן (פוליטיקאי).
אריך נוימן
Erich Neumann
לידה 23 בינואר 1905
ברלין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בנובמבר 1960 (בגיל 55)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אריך נוימן (בגרמנית: Erich Neumann‏; 23 בינואר 1905, ברלין – 5 בנובמבר 1960, תל אביב) היה פסיכולוג וסופר יהודי גרמני, ומאוחר יותר ישראלי, מתלמידיו המובהקים של קרל גוסטב יונג.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוימן גדל בברלין כיהודי חילוני, אך הושפע מהחסידות, אולי כחלק מנטייתו למיסטיקה. כבר בגיל צעיר נמשך לרעיון הציונות ותחיית היהדות בפלסטינה.[1]

נוימן למד לימודי פילוסופיה באוניברסיטת ארלנגן-נירנברג וקיבל תואר דוקטור בשנת 1927 על עבודתו בנושא הפילוסוף יוהאן ארנולד קאנה, שלמרות היותו נוצרי, הושפע מהמיסטיקה היהודית.[2] בשנת 1932, פורסם חלקית ספרו הראשון: Der Anfang (בגרמנית: ההתחלה) על צל (Nigredo) ואינדיבידואציה וכן עסק בכתיבת שירים ומאמרי פרשנות על ספריו של פרנץ קפקא, עוד בטרם זה התפרסם, וכן על נושאים תנ"כיים.[3]

נוימן שהעניין שלו בפסיכואנליזה גבר, החל ללמוד רפואה באוניברסיטת פרידריך וילהלם בברלין. בשנת 1933 עמד בבחינות הרישוי לרפואה אך לא עלה בידו להשיג התמחות ואת רישיון הרפואה עקב חוקי הגזע הנאצים[1]. עם זאת, בשנת 1958, אוניברסיטת המבורג העניקה לו בהיעדרו, תואר דוקטור ברפואה לאחר שקיבלה את ספרו Die Ursprungsgeschichte des Bewussteins (בגרמנית: המקורות וההיסטוריה של התודעה) כתזה.[1]

נוימן פגש ביונג במהלך סמינר שהעביר בברלין בשנת 1933, וכך החל הקשר וההתכתבות הממושכת ביניהם עד למותו של נוימן.[4] ב-1934, קודם להגירתו לארץ ישראל, עבר בשווייץ, ושם למד ועבר אנליזה אצל קרל גוסטב יונג. בהמשך עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו יוליה ופתח בתל אביב קליניקה פרטית לפסיכותרפיה.

במהלך מלחמת העולם השנייה, סבל נוימן מהנתק בינו לבין עמיתיו האירופאים והתמקד במחקר שהתבטא לאחר המלחמה בהרצאותיו באגודת אראנוס שבאסקונה שווייץ, הרצאות שהעביר שם שנה אחר שנה עד למותו ב-1960. הרצאות אלו פורסמו לאחר מכן בארבעה כרכים של מסות על ידי הוצאת הספרים של פרינסטון.[5]

במהלך השנים נוימן הרבה להרצות באירופה, במיוחד בציריך, שם הרצה במכון של יונג. הוא היה חבר באיגוד הבינלאומי לפסיכולוגיה אנליטית ונשיא הארגון הישראלי של פסיכולוגים אנליטיים.

נוימן נפטר ב-5 בנובמבר 1960 מסרטן הכליות ונקבר בבית העלמין קריית שאול.[6] חנה ארנדט, שנוימן היה במעגל חבריה מהיידלברג, אף ספדה לו בשיר:[7]

"מַה נִּשְׁאַר מִמְּךָ? / לֹא יוֹתֵר מִיָּד, / לֹא יוֹתֵר מֵאֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַפְּרוּשׂוֹת בְּרַעַד, / נֶאֱחָזוֹת וְנִסְגָּרוֹת לְשָׁלוֹם. // לְחִיצָתְךָ הוֹתִירָה בְּיָדִי / עֲקֵבוֹת בַּל יִמָּחוּ, / עוֹדֶנִּי חָשָׁה בְּךָ / בְּעוֹד פִּיךָ וְעֵינֶיךָ כָּשְׁלוּ".

בשנת 2020, לציון תרומתו של נוימן לפסיכולוגיה היונגיאנית, החליף המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית את שמו למכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית ע"ש אריך נוימן.[8]

הגותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוימן נחשב לבולט בתלמידיו של יונג, אף כי דרכו הפסיכולוגית הייתה גם בעלת מאפיינים עצמאיים. רבים ראו בו כמי שעתיד לרשת את יונג, אך נוימן נפטר כשנה לפני יונג.

תרומתו העיקרית הייתה בתחומי הפסיכולוגיה ההתפתחותית והפסיכולוגיה של המודעות. גישתו לאנליזה הייתה תאורטית ופילוסופית, בניגוד לאופי הקליני יותר שרווח באנגליה ובארצות הברית. נוימן טבע את מושג ה"צנטרוברטיות" בספרו המקורות וההיסטוריה של התודעה[9] שיצא לאור ב-1949, סינתזה של מוחצנות ומופנמות, מונחים שהוצגו ע"י יונג ב-1921 כחלק ממאפייני האישיות וביטאו את התמקדות הנפש בעולם החיצוני או הפנימי.

צנטרוברסיה היא מושג מרכזי בפסיכולוגיה האנליטית של אריך נוימן. נוימן תיאר את הצנטרוברסיה כתהליך הפסיכולוגי שבו הנפש מתפתחת ממצב ראשוני של אחדות בלתי-מובחנת למצב של אינטגרציה מודעת. זהו תהליך מולד, המקביל להתפתחות העובר ברמה הביולוגית. התהליך כולל שלושה שלבים עיקריים: השלב האורובורי, שבו האדם חווה את עצמו כמאוחד לחלוטין עם הסביבה; שלב ההיפרדות, שבו מתחילה התגבשות האגו והיכולת להבחין בין העצמי לעולם; ושלב האינטגרציה, שבו מתפתחת היכולת להכיל את הניגודים והאינטגרציה בין המודע והלא-מודע. נוימן ראה בתהליך הצנטרוברסיה מאפיין יסודי של התפתחות הנפש, המארגן את האישיות סביב מרכז מאחד ומאפשר את התפתחות התודעה הבוגרת[10].

בספרו פסיכולוגיית המעמקים ומוסר חדש[11] שפורסם ב-1949 ונכתב כתגובה למלחמת העולם השניה ולשואה, טוען נוימן ש-"המוסר הישן" שהתקבע במהלך השנים ע"י הדתות המונותאיסטיות ושנטה להדחיק ולהתעלם מהרוע הפנימי ("הצל") לא יכל להתמודד עם בעיות עכשוויות ואף הוביל לזוועות כמו הנאציזם. ולכן, טען נוימן, "המוסר הישן" צריך להיות מוחלף ב-"מוסר חדש" שבבסיסו ההכרה ברוע הפנימי שבכל אחד מאיתנו ושבמקום להדחיק או להתעלם ממנו, יש ללמוד לחיות איתו ואף לעתים לבטא אותו כלפי חוץ במחיר של רגשות אשם וצער. לטענתו, כאשר מדחיקים את הרוע הפנימי, נוטים להשליך ולשייך אותו לאנשים או קבוצות אנשים אחרות ולהופכם לאויבנו. ולפיכך, האפשרות האחרת היא להכיר ולהשלים עם הרוע הפנימי ("הצל") כחלק מהעצמי ("the self") שלנו, כחלק ממטרה להגיע לשלמות (wholeness) במקום מושלמות (perfection).

נוימן גם תרם רבות לתאוריה של ההתפתחות הנשית, שאותה ניסח בפרסומים רבים, בעיקר בספרו הנודע ביותר, "האם הגדולה"[12]. ארכיטיפ "האם הגדולה" הוא מושג מרכזי בעבודתו של אריך נוימן, שהרחיב משמעותית את התיאוריה של יונג בנושא. נוימן ראה בארכיטיפ האם הגדולה דמות ארכיטיפית בעלת חשיבות עצומה בהתפתחות הנפשית של האדם. הוא ביסס את תפישתו על עדויות מן המיתולוגיה, הפולקלור והאנתרופולוגיה, המעידות על הופעתה של דמות אימהית-אלוהית בתרבויות רבות ברחבי העולם. לפי נוימן, האם הגדולה מייצגת את העקרון הנשי והיצירתי בנפש האדם, והיא קשורה הן לצדדים החיוביים והן לצדדים האפלים של האנושיות. היא מגלמת הן את החיים והפוריות, והן את המוות והחורבן. ההזדהות עם ארכיטיפ זה משחקת תפקיד מכריע בהתפתחות הזהות העצמית, ובפרט בהתפתחות הזהות הנשית.

מחקריו של נוימן על ארכיטיפ האם הגדולה נחשבים לתרומה חשובה להעמקת ההבנה של הנשיות בפסיכולוגיה האנליטית[2].

ציטוטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שאפשר לראות במגוון של דוגמאות היסטוריות, כל צורה של קנאות (פנאטיות), כל דוֹגמה וכל סוג של חד צדדיות כפייתית, מודחת לבסוף בדיוק על ידי אותם יסודות שהיא עצמה דיכאה או שמהם היא עצמה התעלמה[13]

'האדם בכל שלבי התפתחותו הוא ברייה יוצרת' ['משבר והתחדשות', עמ' 53]

'יתברר בהדרגה בכל העולם שקניינם היקר ביותר של כל קבוצה ושל האנושות כולה הוא כוחו היוצר של היחיד, אשר בלי טיפוחו נידון כל מעמד שליט לפיגור' ['משבר והתחדשות', עמ' 58]

— משבר והתחדשות

כתביו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

כתביו בתרגום אנגלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו בתרגום עברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פסיכולוגית המעמקים ומוסר חדש (מגרמנית: שמעון זנדבנק), שוקן, תשכ"ד.[14]
  • משבר והתחדשות (מגרמנית: יונה שטרנברג), שוקן, תשכ"ו.
  • על ההתפתחות הנפשית של היסוד הנשי (מגרמנית: מרים רון-בכר), ספרית פועלים, תשמ"א.
  • האדם המיסטי (מגרמנית: יואב ספיר; עריכה מדעית: אבי באומן), רסלינג 2007.
  • הילד: האישיות בשחר התפתחותה (תרגום: יעל טרייבר), חסינות, 2011.
  • אדם ומשמעות: שלוש מסות (תרגום ועריכה מדעית: תמר קרון, דוד וילר), רסלינג 2013.
  • מקורות התודעה היהודית (תרגום מגרמנית ועריכה מדעית: תמר קרון, דוד וילר), כרמל, 2022.
  • הפחד מהנשי וחיבורים נוספים על הפסיכולוגיה של הנשי (תרגום: ד"ר יעל דיין-פרחי; עריכה מדעית: אסתי לי-דר), אדרא, 2023.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מיכה נוימן, 'היחסים בין קרל גוסטב יונג ואריך נוימן על פי ההתכתבות שביניהם, שיחות ב, 3 (1988), 157–172.
  • יעל פרוינד-אברהם, ארכיטיפ הצל בהגותו של אריך נוימן, עבודת גמר (מ"א), אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ז 2006.
  • Camille Paglia 'Erich Neumann: Theorist of the Great Mother'. Arion - a Journal of Humanities and The Classics, vol. 13, 2006
  • יעל אברהם-פרוינד, 'יונגיאני על גדות הירקון', גלילאו: כתב עת למדע ולמחשבה, 113 (2008), 50–55.
  • Henry Abramovitch ‘The Origins and History of a Creative Man: Celebrating 100 Years of the Birth of Erich Neumann.”’ Harvest: International Journal for Jungian Studies 52(2): 9-17. 2006.
  • Henry Abramovitch & Marion Badrian. ‘Neve Ze’elim Children’s Home: A Unique Long-term Treatment Centre Inspired by the Teaching of Erich Neumann.’ Harvest: International Journal for Jungian Studies, 52 (2): 182-199. 2006. (מאמר על המרכז הטיפולי היונגיאני הישראלי נווה צאלים).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אריך נוימן
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אריך נוימן

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 William McGuire, Neumann, Erich, www.encyclopedia.com
  2. ^ 1 2 Camille Paglia, Erich Neumann:Theorist of the Great Mother, Arion - A Journal of Humanities and the Classics 13.3, 2006, עמ' 1-14‏, JSTOR 29737274
  3. ^ Gerhard Adler, On Erich Neumann, The Essays of Erich Neumann, Volume 2: Creative Man: Five Essays, Princeton University Press, 1979, עמ' xi–xvii‏, JSTOR j.ctt1m324bb.5
  4. ^ Erich Neumann, https://www.jungian-confrerie.com/
  5. ^ Works by Erich Neumann on JSTOR, www.jstor.org
  6. ^ אריך נוימן באתר GRAVEZ
  7. ^ גיא פרל, עץ נופל ביער – שירה | חלום שחלמה חנה ארנדט, המוסך גיליון 26, 2018
  8. ^ המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית ע"ש אריך נוימן, ‏10 דצמבר 2020
  9. ^ Erich Neumann, The origins and history of consciousness, Princeton, NJ: Princeton University Press, 2014, Princeton classics, ISBN 978-0-691-16359-8
  10. ^ Joel Blackstock LICSW-S. MSW PIP, Book Review: Erich Neumann's The Origins and History of Consciousness, Taproot Therapy Collective, ‏2023-09-20 (באנגלית אמריקאית)
  11. ^ Erich Neumann, Depth psychology and a new ethic, 1st Shambhala ed, Boston: Shambhala, 1990, ISBN 978-0-87773-571-7. (בengger)
  12. ^ Erich Neumann, The great mother: an analysis of the archetype, First Princeton classics edition, Princeton: Princeton University Press, 2015, Bollingen series, ISBN 978-0-691-16607-0
  13. ^ אריך נוימן, Depth Psychology and a New Ethic (פסיכולוגיית המעמקים ומוסר חדש)
  14. ^ ביקורת: ג. יהודה, פסיכולוגית־המעמקים ומוסר חדש, דבר, 17 בינואר 1964.