לידה |
19 ביוני 1948 (גיל: 76) סנקט אורבן, אוסטריה |
---|---|
מידע כללי | |
שם לידה | Erika Schinegger |
מדינה | אוסטריה |
ספורט | |
ענף ספורט | סקי אלפיני |
הישגים | |
פרסים והוקרה | אליפות עולם (1966) |
אריק שינגר (בגרמנית: Erik Schinegger; נולד ב-19 ביוני 1948) הוא גולש סקי אוסטרי אינטרסקס וטרנסג'נדר. זכה באליפות העולם לנשים לסקי במורד ההר ב-1966, אז היה מוכר בתור אישה.[1]
שינגר נולד בחווה באגסדורף. אמו סיפרה שהיו לה ספקות לגבי מינו, אך המיילדת קבעה שנולדה לה ילדה. שינגר גדל כטומבוי. על אף שהאמין שהוא ילדה והזדהה כילדה, בגיל הנעורים לא התפתח כנקבה מתבגרת, ומעולם לא קיבל וסת. שינגר חשב שהוא בוודאי לסבית, גם בשל תכונותיו הגופניות וגם בשל משיכתו לבנות.
בילדות פיתח עניין בסקי, ולמד תחילה מספרים. הספורט נתן לו מפלט מההקנטות של הילדים האחרים וכן מבלבולו לגבי עצמו. בגיל 12 הלך ברגל 14 ק"מ כדי להתחרות בסקי בפעם הראשונה. הוא התחיל אחרון, במקום ה-314, אך ניצח בתחרות. משם, העפיל למקום מוביל תחילה במחוז, ואחר כך בתחרויות לאומיות.
שינגר זכה במדליית הזהב בסקי נשים במורד ההר באליפות העולם של שנת 1966 בפורטילו, צ'ילה.[2]
לאחר הניצחון, התקבל שינגר חזרה בארצו כגיבור לאומי. הוא המשיך להצטיין, גם באירועי ספורט טכניים, והיה בין המועדפים לזכות במדליות זהב בכל אירועי סקי נשים באולימפיאדה הבאה.
אך ב-1967, בעת שהתאמן לקראת אולימפיאדת החורף של 1968 בגרנובל, הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC) ערך לשינגר בדיקת מגדר. הבדיקות האלה הפכו שגורות לנוכח חשש מצד מדינות מערביות שמדינות קומוניסטיות שולחות לתחרויות נשים גברים מתחזים. הבדיקה קבעה כי שינגר הוא זכר, עם אברי מין זכריים פנימיים, ופאנל של הוועד האולימפי פסל אותו מתחרות נשים. הפאנל הכין לשינגר הצהרה לחתום עליה, לפיה הוא פורש מהספורט מסיבות אישיות. תוצאות הבדיקה לא פורסמו.
ניתנה לשינגר הבחירה הבאה: לעבור ניתוחים פלסטיים וטיפולים הורמונליים שיאפשר לו להמשיך חייו כאישה, ולשמר את קריירת הספורט וכן את המדליה מאליפות העולם – וכפי שהבהירו לו – גם את הכבוד של עיר מולדתו. או, לבחור בניתוחים שישחררו את האיברים הזכריים שצמחו אצלו רק באופן פנימי, ולחיות כזכר. כנגד עצתם של משפחתו, אגודת הסקי האוסטרית (OSV), ונותן החסות שלו, שינגר החליט בסופו של דבר לחיות כגבר.
בתחילת שנת 1968 התאשפז בקליניקה באינסברוק, והחל תהליך כואב שארך שישה חודשים של טיפולים רפואיים להתאמה מגדרית. במהלך ההתאמה המגדרית, שאינה רק כירורגי אלא גם זהותי ופסיכולוגי, שינגר תיאר את החוויה שלו כבודדה, מדכאת, ומלאת פחד. הוא היה שם לבדו, ללא משפחה, חברים אות תמיכה כלשהי. הוא ניצל את הזמן ללמוד "התנהגות גברית" מטלוויזיה ומגזינים, וכן ללמוד טכניקות של סקי גברים. במהלך זמן זה שינה את שמו מאריקה לאריק.[3][4]
זמן קצר לאחר שחרורו, התחרה שינגר לראשונה כגבר, במירוץ אופניים. הוא גילה במהלך מסיבת העיתונאים על ההתאמה המגדרית שלו. התגובות בתקשורת היו סימפתיות, אך התגובות מצד הנבחרת הלאומית ובני עירו לא – ההערצה לאריקה הפכה לבושה וביזוי לאריק. העיירה חזרה בה ממענק חלקת אדמה בטענה שכתוב במענק "אריקה" ולכן אינה תקפה.
אך הדבר הקשה ביותר בעקבות השינוי, לדברי שינגר, היה שנכפה עליו לעזוב את תחום הסקי. המאמן לשעבר שלו קיבל אותו בברכה למחנה הסקי של הנבחרת הלאומית, אך הוא היה היחיד. הייתה מבוכה הדדית בינו לבין עמיתיו הספורטאים, דבר ששינגר האמין שניתן להתגבר עליו, אך על ההתכלות מצד רשויות הספורט לא הצליח להתגבר – זה אחר זה הגיעו צווים להדיחו ממחנות אימונים, מאירועי ספורט, ומכל אפשרות להתקבל לנבחרת. גם אחרי שניצח בשלושה אירועי גביע אירופה, המשיכו לחסום אותו מלהתקבל לנבחרת הלאומית, ואף מלייצג כל מדינה אחרת. לבסוף, בגיל 21, ויתר שינגר על המאבק.
מאז, ה-OSV מתעלמים מהסיפור. בחגיגות 100 שנה לאגודה, פסחו על שנת 1966 בציון ההישגים ההיסטוריים בכל שנה בהיסטוריית הארגון.
שנים מאוחר יותר, יצא שינגר להגנתה של קסטר סמניה, אשר גם היא עמדה בפני השעיה מהשתתפות בספורט נשים בשל היפר-אנדרוגניות. סמניה הורשתה להתחרות, ואם היו חלות על שניגר בשנות ה-60 התקנות הבינלאומיות הנוכחיות, היה יכול להתחרות בתחרויות גברים.
עיינו גם בפורטל: | |||
---|---|---|---|
פורטל להט"ב |
שינגר הוציא תעודת הוראת סקי בשנת 1973, ומאז פתח בתי ספר לסקי לילדים, וכן פונדק ומסעדה.
הוא נישא ב-1973 לרנטה, ולהם בת יחידה. השניים התגרשו מאוחר יותר, לדברי רנטה בשל "המצ'ואיזם והשתלטנות" של שינגר. בתו קלייר העידה שבתור ילדה היא הרגישה "כראיה אינסופית לגבריותו". שינגר עצמו אישר התייחסויות אלה בראיונות. הוא סיפר על הצורך לאשש את גבריותו באופנים סטראוטיפיים, כולל נהיגה במהירות מופרזת במכונית ספורט פורשה ואורח חיים של פלייבוי, עד שהחליט להתחתן ולהשתקע. הוא נישא בפעם השנייה לרנטה.
יחד עם מרקו שנז, שינגר פרסם אוטוביוגרפיה ב-1988 בשם Mein Sieg über mich. Der Mann, der Weltmeisterin wurde ("הניצחון שלי על עצמי: הגבר שהפך לאלוף העולם לנשים"). הוא היה גם הנושא של הסרט הדוקומנטרי משנת 2005 שלל קורט מאייר, (A)Erik, עם מוזיקה מאת אולגה נויווירת.[5] ב-1988, בתוכנית טלוויזיה אוסטרית, העביר שינגר את המדליה משנת 1966 לזוכת המקום השני, מריאל גויטשל.[6]
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)