לידה |
5 בספטמבר 1874 ברלין, הקיסרות הגרמנית |
---|---|
פטירה | 9 באוקטובר 1955 (בגיל 81) |
מדינה | ישראל |
מקום קבורה | בית הקברות סנהדריה |
השכלה | |
ארתור (מנחם) הַנְטְקֶה (בגרמנית: Arthur Hantke; 5 במרץ 1874 – 9 באוקטובר 1955, כ"ג בתשרי תשט"ז, ירושלים) היה משפטן, עורך דין וכלכלן, מראשי הציונות בגרמניה, מראשי "קרן היסוד".
ארתור מנחם הנטקה נולד בברלין בשם ארתור הנטקה, וקיבל חינוך מסורתי. הוא למד באוניברסיטת ברלין ובאוניברסיטת פרייבורג, והוסמך כדוקטור למשפטים. עם תום לימודיו התמחה בעריכת דין, ובשנת 1900 פתח משרד לעריכת דין משלו.
כסטודנט התקרב לרעיון הציוני, ובשנת 1893 היה בין מייסדי "החברה היהודית ההומאניטרית", ארגון יהודי לאומי בברלין. בהמשך הצטרף להסתדרות הציונית, והחל משנת 1901 היה ציר לכל הקונגרסים הציוניים. בשנת 1903 נבחר לחבר הדירקטוריון של הקרן הקיימת, תפקיד בו נשא עד שנת 1928. בשנת 1910 התמנה ליושב ראש ההסתדרות הציונית בגרמניה, תפקיד אותו מילא עד 1920. בשנת 1911 נבחר לחבר ההנהלה הציונית בברלין. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה העביר יחד עם אוטו ורבורג את ההנהלה הציונית לקופנהגן, שהייתה נייטרלית, ובמקביל לעבודתו הציונית עסק בעזרה ליהודי מזרח אירופה שהיו תחת כיבוש גרמני, ובהשתדלות אצל הגרמנים להשפיע על הטורקים שלא להחריב את היישוב היהודי בארץ ישראל. הוא התנגד להקמת הגדוד העברי בגלל פגיעתה בנייטרליות. הוא קיבל בשמחה את הצהרת בלפור ופעל לקבלת הצהרות מקבילות מידי מעצמות המרכז.
בשנת 1919 יזם את הקמת הארכיון הציוני המרכזי. עם הקמת קרן היסוד התמנה לראש מחלקת הקרן במרכז אירופה. בשנת 1926 התמנה לדירקטור בקרן היסוד ועלה לארץ ישראל בה התמקמה הלשכה המרכזית של הקרן. בשנת 1933 נתמנה לעמוד בראש קרן היסוד. במסגרת תפקידו זה נדרש להתמודד עם סוגיית העלאת יהודי גרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון.
הנטקה נפטר בשנת 1955 בירושלים ונקבר בבית הקברות סנהדריה בעיר.[1]
על שמו קרוי המושב אבן מנחם, וכן רחובות בערים תל אביב, ירושלים וחיפה.
משנת 1909 היה נשוי ליהודית (אדית) לבית היימן, כימאית שלמדה באוניברסיטה בברלין (נולדה בברלין ב 16 בספטמבר 1886 נפטרה בירושלים ב-1949 וקבורה בית העלמין גבעת רם), והיה אב לבן, וסב לנכדה.