באגס מורן
 | |
| לידה |
21 באוגוסט 1893 סיינט פול, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
25 בפברואר 1957 (בגיל 63) בית הסוהר הפדרלי ליבנוורת', ארצות הברית |
| שם לידה |
Adelard Cunin |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הסוהר הפדרלי ליבנוורת' |
| השכלה |
Cretin-Derham Hall High School |
| השקפה דתית |
נצרות |
  | |
ג'ורג' קלרנס מורן (באנגלית: George Clarence Moran, הידוע בכינוי באגס מורן, באנגלית: Bugs Moran; 21 באוגוסט 1891 - 25 בפברואר 1957), היה גנגסטר משיקגו, ארצות הברית שפעל בתקופת היובש. הוא עבר לחלקה הצפוני של העיר כאשר היה בן 19, שם היה מעורב בפעילות עם כמה כנופיות. הוא נכלא שלוש פעמים לפני שמלאו לו 21. ב-14 בפברואר 1929 באירוע שנודע כטבח יום ולנטיין, נרצחו שבעה מאנשי כנופייתו בתוך מחסן, כשמבצעי הרצח הם ככל הנראה אנשיו של יריבו אל קפונה. מורן היה ידוע בשל הנוהג של אנשיו להתפרץ עם רכב למקום מפגש של יריביו ולהמטיר עליהם צרורות מכלי נשק אוטומטי (drive-by shooting).
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשם אדלרד קונין (Adelard Cunin) למארי דיאנה ולגולס אדלרד קונין בסיינט פול, מינסוטה. הוריו היו ממוצא צרפתי קתולי. מוצאו של אביו היה מאלזס-לורן ומוצאה של אמו היה מצ'יק'וטימי (Chicoutimi) שבקוויבק, קנדה. הסברה היא שמורן הפך לפושע כבר כנער. בהיותו בן 19 הוא ברח לשיקגו. הוא נכלא שלוש פעמים עד היום בו מלאו לו 21.
תקופת היובש
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1920 החלה בארצות הברית תקופת היובש בעקבות אישורו של התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית, שאסר על ייצור, מכירה והובלה של משקאות חריפים. כתוצאה מכך החלו ארגוני פשע לשגשג בתחום הברחת המשקאות. הם ייבאו את המשקאות, ייצרו אותם, גנבו אותם ומכרו אותם כמצרך מבוקש תמורת רווחים גבוהים. הביקוש לאלכוהול והעדר תחרות מצדם של עסקים חוקיים הבטיחו את קיומם הבלתי מוגבל של לקוחות. עד מהרה נהנו הפושעים והגנגסטרים מרווחים בשיעור שמעולם לא היה בעסקים חוקיים מכל סוג. ביניהם היה דין או'בניון (Dean O'Banion) וכנופייתו שכללה בעיקר בריונים ממוצא אירי, שהיו ידועים בשם "הכנופיה של האזור הצפוני" (North Side Gang).
ג'וני טוריו (Johnny Torrio) וסגנו אל קפונה, עברו לחלק הדרומי של שיקגו, השתלטו על חלק זה של העיר והדירו משם את הכנופיה של האחים או'דונל. עד מהרה הם קיבצו סביבם תומכים והפכו להיות "המשפחה האיטלקית" של שיקגו, מאחר שרוב אנשיהם היו ממוצא איטלקי. טוריו, שלא אהב להשתמש באלימות, פעל במהרה להגדיר את תחום הפעולה של כל אחת ואחת מהכנופיות. הוא ניסה להנהיג שותפות בינו לבין או'בניון, ובמשך זמן מה השותפות נחלה הצלחה. משפחת גנה (Genna), משפחת פשע סיציליאנית, ששלטה על חלק מדרום שיקגו והייתה שותפה של טוריו וקפונה, רצתה להרחיב את פעילותה לשטחי שליטה של כנופיות אחרות. הם מכרו את המשקאות החריפים שלהם במחירים זולים במחצית מאלה שאו'בניון מכר ובכך מיגרו את זה האחרון משטח השליטה שלו. או'בניון פנה לעזרתו של טוריו שניסה להגיע להסדר עם משפחת גנה בדרכי שלום. אך או'בניון לא היה מרוצה מהתוצאות והחליט להשיב מלחמה. הוא החל לשדוד את משלוחי המשקאות של משפחת גנה ומכר אותם בעצמו.
שני אירועים הציתו את המהלך שהוביל לרציחתו של או'בניון. האירוע הראשון היה עימות בינו לבין משפחת גנה. טוריו היה בחופשה והשאיר את האחריות על המבצעים בידיו של אל קפונה. או'בניון הגיע כדי לגבות חוב של 30,000 דולר מאנג'לו גנה, מנהיג המשפחה. קפונה הסביר לאו'בניון שאנג'לו לא מסוגל לשלם את החוב ועליהם ליישב את הסכסוך בינתיים בדרכי שלום. או'בניון סירב להצעה ומאוחר יותר התקשר בטלפון לגנה והודיע לו שמוטב לו לסלק את החוב עד לסוף השבוע. האירוע השני היה מלכודת בצורת פשיטה משטרתית שבה הופל טוריו. או'בניון יצר קשר עם טוריו והכריז כי הוא רוצה לפרוש מהעסקים ולמכור חלק מהם לטוריו. טוריו, שהיה נלהב מכך שלא יהיו עוד סכסוכים ביניהם, קפץ על המציאה ופגש את או'בניון במחסן. הם החלו לשוחח ולהחליף ביניהם כמה בדיחות, אך אז התפרצו למקום כוחות משטרה ועצרו את השניים באשמת סחר במשקאות בלתי חוקיים. או'בניון החל לצחוק, אך טוריו נכנס לפאניקה. הוא ידע שזוהי העבירה השנייה שלו בתחום זה שעליה הוא נתפס ושהפעם יכלא לתקופה ממושכת. שניהם השתחררו בערבות ואז נודע לטוריו שאו'בניון ידע על הפשיטה מראש ועל המלכודת שנטמנה לו.
הכנופיה האיטלקית החליטה אז להרוג את או'בניון. הם שכרו את שירותיהם של רוצחים שכירים עצמאיים כדי לבצע את הרצח. הם עקבו אחריו עד לחנות הפרחים שלו ונכנסו אליה. או'בניון, שציפה למשלוח סחורה, לא חשד בהם. כשאחד מהם הושיט את ידו אליו כדי ללחוץ אותה, שלפו כל השאר את כלי הנשק שלהם וירו בו למוות.
הרוצחים נמלטו ללא פגע. חברי הכנופיה הצפונית איבדו את מנהיגם. אל קפונה וטוריו סברו שעם מותו של או'בניון יבוא הקץ לצרות שגרמה הכנופיה הצפונית. באגס מורן ושאר חברי הכנופיה נכחו בהלוויה המפוארת יחד עם אל קפונה וטוריו. מורן נשבע לנקום.
המאבק עם אל קפונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעילות הברחת המשקאות של באגס מורן ושל ארל וייס המשיכה להוות אתגר לכנופיה של דרום שיקגו בהנהגתו של אל קפונה. מורן וקפונה החלו לנהל מלחמה זה עם זה שעלתה להם בחייהם של חבריהם ועלתה לקפונה בחירותו. שנאתו של מורן לקפונה הובעה גם בפומבי. הוא סלד מעיסוקו של קפונה בעסקי הזנות. בהאמינו שהוא קתולי טוב יותר בהשוואה לקפונה, סירב מורן לנהל בתי בושת.
מורן וכנופייתו עשו שני ניסיונות להשיב מכה לאל קפונה. הניסיון הראשון היה להתנקש בחייו של קפונה. מורן יחד עם שותפיו הסתובב בעיר עם מכונית בחיפוש אחר יריבו. הם מצאו את מכוניתו חונה ליד המדרכה וראו אותו יוצא ממנה. הם ירו לעברו מטח של כדורים. קפונה ואנשיו השתטחו על הרצפה בעוד שנהגו נפצע והמכונית נוקבה מכדורים. למרות הבהלה, שרד קפונה את ההתקפה ולאחר מכן החל לנוע במכונית משוריינת. בניסיון השני נחטף, עונה ונרצח אחד משומרי הראש הנאמנים ביותר של אל קפונה. ב-20 בספטמבר 1926 ניסה מורן שוב להרוג את קפונה, הפעם בסיסרו (Cicero) בסיס פעולותיו של קפונה. צי כלי רכב, בפיקודו האישי של מורן, פרץ לתוך הלובי של המלון שבבעלותו של קפונה. קפונה ושומרי ראשו ישבו ושתו במרתף בשעה שאנשי כנופייתו של מורן החלו להמטיר כדורים ללובי באמצעות תת-מקלעים תומפסון. קפונה יצא ללא פגע ממתקפה זו, אך הוא נותר מפוחד והמסעדה שבבעלותו הוחרבה. הוא קרא לשביתת נשק בין שני הצדדים, אך זו לא הצליחה להתקיים לזמן רב.
לאחר תקרית זו התכנס מפגש להשכנת שלום בין הכנופיות של שיקגו ונעשה ניסיון לחלק ביניהם את אזורי השליטה. לאחר שורה של חיסולים נותר מורן כמנהיג היחידי של כנופייתו. עובדה זו הובנה גם על ידי קפונה, אך בשלב זה החליט שלא הוא יתקוף ראשון, מאחר שידע כי מלחמה עם מורן תגבה מחיר דמים גבוה. שני הצדדים החלו לעקוב מעקב צמוד זה על זה. מורן המשיך באופן קבוע להרגיז את קפונה על ידי שדידת משלוחי המשקאות שלו ומכירתם. קפונה הגיב בהצתת מסלול מרוצי הכלבים של מורן. כנקמה שרף מורן את המועדון של קפונה.
מורן הרג רבים מאנשיו של קפונה. הוא הסתובב כשלפחות 15 שומרי ראש מקיפים אותו ובשלב מסוים הוא גרם לקפונה לומר שהוא מתחרט על כך שהגיע לשיקגו. בשלב זה הזמין מורן את רציחתם של שניים ממקורביו של קפונה וחברים בכירים בקהילה הסיציליאנית, שהייתה בסיס לכוחו של קפונה. לאחר רציחתם התאבל קפונה קשות ושנאתו כלפי מורן גברה אף יותר. מורן מצדו החליט להסלים את המאבק עוד יותר על ידי חטיפת משלוחי המשקאות של קפונה. ב-1929 ניסה אל קפונה להכות את מורן מכה ניצחת בטבח יום ולנטיין הידוע לשמצה. שני אנשים חמושים, לבושים במדי משטרה ושניים נוספים בבגדים אזרחיים, העמידו מול הקיר של מחסן בשיקגו קבוצה של אנשיו של מורן ורצחו אותם בדם קר. עם זאת, היעד העיקרי של חיסול זה, מורן עצמו, חמק מהמוות בקושי רב. מורן ראה את רכבם של המתנקשים מחוץ למחסן, האמין שזוהי פשיטה משטרתית וחמק יחד עם שומרי ראשו לבית קפה סמוך. חבר אחר בכנופיה הצפונית זוהה בטעות על ידי אחת התצפיות של קפונה כמורן, מה שגרם להתקפה להתחיל. כאשר הבין מורן את אופי הטבח, הוא שבר את הקוד של הפשע המאורגן והכריז, "רק קפונה הורג בצורה כזאת!" אף על פי שהיה מזועזע מהטבח, המשיך מורן במלחמה על השטח כנגד קפונה (אם כי בהיקף מצומצם יותר).
בניגוד לדעה הרווחת, הצליח מורן לשמור על השליטה על הטריטוריה שלו ועל מה שנותר מכנופייתו עד לסוף תקופת היובש במהלך ראשית שנות השלושים. אך עם ביטולו של חוק היובש, דעך כוכבה של הכנופיה הצפונית, כמו שקרה לכנופיות אחרות ולאחר זמן קצר החליט מורן לעזוב את שיקגו. קפונה, לעומת זאת, לא חמק מעונש. לאחר טבח יום ולנטין זעמו הממשלה והציבור על עוצמתה הרצחנית של מלחמת הכנופיות. כאשר הממסד החל לרדוף אחר קפונה בכל החזיתות, החל גם כוחו לרדת. אל קפונה הורשע ב-1932 בהעלמת מס ונשפט למאסר. באפריל 1930, השלים פרנק לוש (Frank J. Loesch), יושב ראש הוועד לטיפול בפשע בשיקגו, רשימה של "אויבי הציבור" שבה נכללו 30 אנשים שהייתה להם השפעה רעה על העיר. אל קפונה עמד בראש הרשימה ובאגס מורן ניצב במקום השישי.
לאחר תקופת היובש
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-15 בפברואר 1936, שבע שנים ויום אחד לאחר טבח יום ולנטין, נמצא ג'ק מק'גרן ("Machine Gun" Jack McGurn), אדריכל הטבח, מת. כרטיס ברכה ליום ולנטיין עם חרוזים הומוריסטיים הושאר בלובי של מועדון הבאולינג בו הוא נרצח. מאחר שמורן היה ידוע במעשי הליצנות שלו, מורשת שירש מדין או'בניון, הועלתה ההשערה שהוא ביצע את הרצח כנקמה על הטבח של אנשי כנופייתו, אף שהיו גם חשודים נוספים ברצח. השערות נוספות מקובלות גם הן על חוקרי ההיסטוריה של עולם הפשע. רוב החוקרים שחקרו את חייו של מורן הגיעו למסקנה שמורן לא הצליח לשרוד לטווח ארוך כמנהיג כנופיה. לעומתו היה אל קפונה אשף התכנון המקדים וגישתו של מורן הייתה כשל פושע רחוב פשוט, המגיב באופן אימפולסיבי. לאחר שבהדרגה הוא נעלם מהנוף של שיקגו באמצע שנות השלושים, הוא חזר לעיסוקיו הקודמים ועסק רק בהונאות דואר ובמעשי שוד. בשנות הארבעים, 17 שנים בלבד לאחר שהיה אחד הגנגסטרים העשירים ביותר בשיקגו, נותר מורן כמעט חסר פרוטה.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 1946, נעצר מורן באוהיו על שוד שליח בנק בסכום של 10,000 דולר. הוא הורשע ונדון לעשר שנות מאסר. זמן קצר לאחר שחרורו, ב-8 בנובמבר 1956, הוא נעצר שוב על שוד בנק באוהיו. הוא נדון לעשר שנות מאסר נוספות וב-11 בינואר 1957 הוא נכלא בבית כלא פדרלי. ב-25 בפברואר 1957 הוא מת מסרטן הריאה בגיל 65.[1] בעת מותו נאמד הונו ב-100 דולר והוא נקבר בבית הקברות של הכלא.
בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]דמותו של באגס מורן הופיעה במספר רב של סרטים:
- בסדרת הטלוויזיה של רשת CBS משנת 1958 "Playhouse 90", גילם את מורן השחקן דניס פטריק.
- בסרט "אל קפונה" משנת 1959 גילם את מורן השחקן מרוין ויי.
- בסדרת הטלוויזיה של רשת ABC שהוקרנה בין השנים 1959–1963, שקדמה לסרט באותו שם, "הבלתי משוחדים", גילמו את מורן השחקנים לויד נולאן, רוברט ג. ווילק והארי מורגן.
- בסרט "טבח יום ולנטיין" משנת 1967 גילם את מורן השחקן ראלף מיקר.
- בסרט "קאפון" משנת 1975, גילם את מורן השחקן רוברט פיליפס.
- בפיילוט של סדרת הטלוויזיה משנת 1993 של רשת CBS המבוססת על הסרט הבלתי משוחדים, גילם את דמותו של מורן השחקן ג'ק טיבאו.
- בפרק מתוך סדרת הטלוויזיה מהדורה מוקדמת של רשת CBS משנת 2000 גילם את מורן השחקן קווין פריי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר אודותיו
- באגס מורן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- באגס מורן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)