![]() | |
לידה |
1 במרץ 1912 (יוליאני) לודז', האימפריה הרוסית ![]() |
---|---|
פטירה |
14 בדצמבר 2011 (בגיל 99) מוסקבה, רוסיה ![]() |
ענף מדעי |
אסטרונאוטיקה, שיגור לחלל ![]() |
מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה ![]() |
מקום לימודים |
המכון להנדסת אנרגיה של מוסקבה ![]() |
מוסדות |
המכון לפיזיקה וטכנולוגיה של מוסקבה ![]() |
פרסים והוקרה |
|
מספר צאצאים |
3 ![]() |
![]() ![]() |
פרופ' בוריס ייבסייביץ' צ'רטוק (ברוסית: Борис Евсеевич Черток; 1 במרץ 1912 – 14 בדצמבר 2011) היה מדען טילים יהודי-סובייטי, מחלוצי החלל בברית המועצות, ודמות משפיעה על תוכניות החלל של ברית המועצות ורוסיה במשך כשבעים שנה.
צ'רטוק, יליד 1912 בפולין, החל את דרכו כחשמלאי במוסקבה לפני שהצטרף ללשכת תכנון המטוסים של ויקטור בולכובטינוב. בשנת 1946 הצטרף למכון החדש שהוקם לאחרונה ב- NII-88 כראש מחלקת מערכות הבקרה ועבד יד ביד עם המעצב הראשי הידוע סרגיי קורוליוב. החל את דרכו המקצועית בתעשיית התעופה של ברית המועצות ב-1930 כמהנדס חשמל. בסיום מלחמת העולם השנייה נשלח לגרמניה עם סרגיי קורוליוב לשם לימוד טכנולוגיית הטילים הגרמנית. עסק בתכנון מערכות הנחיה לטילים בין השנים 1947–1951. היה מסגניו של קורוליוב במשרד התכנון מספר 1 (לימים תאגיד הטילים והחלל אנרגיה) ועמד בראש מיזמי חלל שונים במשרד התכנון 1 בין השנים 1956–1992. בין תרומותיו הרבות לתעשיית החלל הרוסית, הוא היה מעורב מקרוב בהשקת העולם הלוויין הראשון, ספוטניק, ב-4 באוקטובר 1957 והחללית האנושית הראשונה שהוטסה על ידי יורי גגרין ב-12 באפריל 1961.[1]
צ'רטוק היה מראשי המתכננים של מערכות הבקרה לתחנת החלל "מיר".
בוריס צ'רטוק כתב יומנים המתעדים את פעילות החלל בברית המועצות ורוסיה. יומניו משתרעים על השנים 1946–1991, ומהווים מקור ראשוני יוצא דופן לפעילויות החלל של ברית המועצות. יומניו הופיעו בדפוס ברוסיה ב-1999. מחלקת ההיסטורה של נאס"א דאגה לתרגום ולעריכה מדעית לאנגלית, בין השנים 2005 ועד 2011 הופיעו בתרגום לאנגלית כל ארבעת הכרכים. הסדרה נקראת "טילים ואנשים" (Ракеты и люди).
לפרופסור צ'רטוק הוענקו אותות ועיטורים רבים, הן בברית המועצות וברוסיה והן מחוצה להן. בין העיטורים והתארים המרכזיים של צ'רטוק ניתן לציין: