הבחירות הכלל-ארציות לאספת העם העליונה, הרשות המחוקקת של קוריאה הצפונית, מתקיימות מדי חמש שנים. כמו כן, מדי ארבע שנים נערכות בחירות מקומיות לוועדות העממיות ברחבי קוריאה הצפונית (בדומה לבחירות לרשויות המקומיות בישראל).[1][2]
מאחר שבפועל, בקוריאה הצפונית קיים משטר חד מפלגתי, כלל המועמדים המשתתפים בבחירות הארציות נדרשים להיות חברים במפלגת הפועלים של קוריאה, מפלגת השלטון, או באחת ממפלגות הלווין שלה[3][4].
על פי דיווחים מטעם המשטר הצפון-קוריאני, שיעור ההצבעה בבחירות עומד על קרוב ל-100% (בהתאם לחוק בקוריאה הצפונית, תושבי המדינה מחויבים להצביע בבחירות), והמועמדים לאספת העם העליונה נבחרים לרוב פה אחד, או קרוב לכך[5][6][1].
במסגרת כינוס של האיגוד הבין-פרלמנטרי בחודשים אפריל-מאי 1991, טען נציג קוריאה הצפונית, לי צ׳ואן-סיק, כי:[7]
"אף שככלל, כל אדם יכול להציע מועמד בבחירות, קיים נוהג לפיו כל המועמדים מוצעים מטעם המפלגה. מועמדים אלו נבדקים על ידי חזית האיחוד המאוחדת ולאחר מכן על ידי ועדת הבחירות המרכזית, אשר מקצה מועמדים לפי אזורים מנהליים. המועמד מכל אזור מתדיין אז מול הבוחרים במסגרת פגישות במקום העבודה או במקומות דומים, וביום הבחירות הבוחרים יכולים לתמוך או להתנגד למועמד על גבי טופס ההצבעה"
במסגרת הבחירות, המדינה כולה מחולקת לאזורי בחירה, כאשר מכל אזור מתמודד מועמד אחד לכהונה באספת העם העליונה[8][9]. הבחירות הן לכאורה, חשאיות, במסגרתן הבוחר יכול להצביע בעד או נגד המועמד, אבל בפועל, לשם הצבעה כנגד מועמד, המצביע נדרש למחוק את שמו בעט אדום, המצוי ליד תיבת הקלפי, באופן פומבי, מה שמהווה מעין התרסה פוליטית, ועלול לחשוף את המצביע ואת בני משפחתו לסנקציות מטעם השלטונות[10][8].
מאחר שההצבעה בבחירות בקוריאה הצפונית היא חובה המוטלת על תושבי המדינה, אחוז ההצבעה עומד בדרך כלל על קרוב ל-100%[11][12].
חברי אספת העם העליונה נבחרים לתקופת כהונה של חמש שנים. בפועל, ישיבות האספה נערכות במשך עד 10 ימים בשנה[13][14].
הבחירות המקומיות לוועדות העממיות (המהוות השלטון המקומי במדינה) מתקיימות החל משנת 1999[15]. במסגרת בחירות אלו, תושבי המדינה בוחרים את נציגי הוועדות המקומיות בכפר, בעיר או במחוז בהם הם מתגוררים.
בחירות אלו מתקיימות מדי ארבע שנים[1], כאשר מספר הנציגים בכל ועדה עממית נקבע בהתאם לגודל האוכלוסייה באותו האזור המנהלי[16].
הבחירות בקוריאה הצפונית מתוארות לרוב על ידי משקיפים מבחוץ כבחירות דמה, או כמופע ראווה הנועד להעניק לגיטימציה פוליטית למשטר[17][18][19]. זאת בשל היעדר חלופה פוליטיות בין המתמודדים השונים, שכולם חברים במפלגת השלטון, מפלגת הפועלים של קוריאה, או באחת ממפלגות הלווין שלה[3][7][9].
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)