בית הקברות הצבאי והאנדרטה האמריקניים בנורמנדי
 | |
| שלושה קברים של חיילים יהודים בבית הקברות האמריקאי בנורמנדי | |
| פרטי בית הקברות | |
|---|---|
| סוג | בית קברות צבאי |
| תאריך הקמה | 8 ביוני 1944 |
| מספר קבורים | 9,387 |
| קואורדינטות | 49°21′36″N 0°51′27″W / 49.36°N 0.8575°W |
  | |
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
בית הקברות הצבאי והאנדרטה האמריקניים בנורמנדי (באנגלית: Normandy American Cemetery and Memorial) שוכנים בחופו של חבל נורמנדי בצרפת, בקרבת החופים בהם נחתו חיילי ארצות הברית במלחמת העולם השנייה. בבית הקברות טמונים 9,387 חללים אמריקניים, אשר נפלו ביום הפלישה ובקרבות שהתחוללו בשבועות שלאחריו.[1] בית הקברות - היחיד של ארצות הברית בנורמנדי - הוא אחד מבתי הקברות הצבאיים הידועים ביותר בעולם, ומספר גדול של מבקרים פוקד אותו מדי שנה.
רקע - קרבות נורמנדי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפלישה לנורמנדי
בבוקר 6 ביוני 1944 נחתו צבאות בעלות הברית בחופי נורמנדי. הם נחתו בחמישה חופי נחיתה – שניים אמריקניים, שניים בריטיים, והחמישי – קנדי. שני החופים האמריקניים היו החופים המערביים ביותר – חוף אומהה, וממערב לו חוף יוטה, בחופו המזרחי של חצי האי קוטנטן (Cotentin Peninsula). בשעות שלפני הנחיתות צנחו צנחנים אמריקניים ובריטים בשני אגפיה של חזית הפלישה.
בחוף אומהה התחולל הקרב הקשה ומרובה האבדות ביותר מבין הקרבות בחופי הפלישה, אך ראש החוף שהוקם שם החזיק מעמד. למחרת החלו הכוחות האמריקניים בשני חופי הנחיתה להרחיב את ראשי החוף שלהם כלפי דרום, דרום מערב ומערב. ב-12 ביוני נוצר חיבור בין שני ראשי החוף, וב-18 ביוני השלימו הכוחות האמריקניים את חציית חצי האי קוטנטן לרוחבו, ובכך ניתקו את הכוחות הגרמניים בצפון חצי האי ובו העיר שרבור מכוחותיהם מדרום לו. כיבוש חצי האי והעיר הושלם עד 28 ביוני.
בשבועות הבאים הרחיבו הכוחות האמריקניים את ראש החוף כלפי דרום, בשורה ארוכה של קרבות קשים ועקובים מדם מול המגינים הגרמניים, בעוד הכוחות הבריטים והקנדים מנהלים קרב דומה ממזרח להם. ב-25 ביולי החל מבצע קוברה – מתקפת שריון, חיל רגלים ומטוסים גדולה של הכוחות האמריקניים, אשר הביאה להתמוטטות קווי ההגנה הגרמניים. ב-1 באוגוסט פרצו האמריקנים מתוך חבל נורמנדי אל תוך מרחבי צרפת.
אתר בית הקברות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבנה בית הקברות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הקברות והאנדרטה שוכנים ליד הכפר קולוויל-סור-מר (Colleville-sur-Mer). מיקומם הוא בשטח שכבשה ביום הפלישה דיוויזיית הרגלים האמריקנית ה-1, ובסמוך לאתר בית הקברות הצבאי שהקימו האמריקנים ב-7 ביוני ליד הכפר סן-לורן (St. Laurent) – בית הקברות הצבאי האמריקני הראשון שנפתח בצרפת במלחמת העולם השנייה.
מתחם בית הקברות שוכן על גבי רמה, לאורך שפת הצוק המשקיף על מחציתו המזרחית של חוף אומהה. כביש גישה בן כ-800 מטרים מוביל אליו מדרום מן הכביש הראשי.
חלקו העיקרי של המתחם, הכולל את שטח הקבורה והאנדרטה, משתרע ממערב למזרח על פני שטח של כ-180 דונם. אורכו הוא כ-640 מטרים ורוחבו - כ-280 מטרים. בכל שטחו נטוע דשא ועצים רבים ניצבים בו וסביבו.
מעבר מרכזי מתמשך לאורך מתחם בית הקברות. משני צידי המעבר, עד לקצהו המערבי של המתחם, משתרע שטח הקבורה. בקצהו המערבי של המעבר, משני צידיו, ניצבים שני פסלי גרניט, המייצגים את ארצות הברית וצרפת.
מעבר נוסף נסלל לרוחב שטח הקבורה, קרוב למרכזו. בצומת של שני המעברים הוקם בניין מעוגל מאבן חול, המשמש כבית תפילה (Chapel). בתקרתו משובץ פסיפס צבעוני, המתאר את ארצות הברית המברכת את בניה היוצאים באוויר ובים אל הקרב.
בחלקו המזרחי של המתחם ניצבת האנדרטה. בינה לבין שטח הקבורה משתרעת בריכת מים מלבנית, ובסמוך אליה, משני צידי המעבר המרכזי, ניצבים תרנים ועליהם מונפים דגלי ארצות הברית.
שביל הפונה מדרום לצפון מוביל את המבקרים ממגרשי החנייה ומרכז המבקרים של האתר, על פני האנדרטה שמימינו והבריכה שמשמאלו, ועד לנקודת תצפית על שפת הצוק, המשקיפה אל חוף אומהה. מפה המוצבת בה מתארת את הנחיתות בנורמנדי. שביל סלול מוביל מנקודת התצפית למטה אל החוף.
במורד אל החוף, מצפון מזרח לאתר, ניצבים שרידי מצדיות גרמניות שהגנו על החוף ושתי אנדרטאות לזכר חללי דיוויזיית הרגלים ה-1.
האנדרטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האנדרטה היא מבנה עמודים חצי מעגלי מאבן גיר, הפתוח כלפי חלקו הפנימי. בתוכו קבועים על גבי הקירות מפות צבעוניות וטקסטים, המספרים את סיפורי הקרב על נורמנדי והקרב לשחרור מערב אירופה. במרכז הרחבה המוגבהת המוקפת על ידי מבנה האנדרטה ניצב פסל ברונזה, אשר שמו הוא "רוחם של הצעירים האמריקניים" (Spirit of American Youth). הרחבה, המרוצפת חלוקי אבן מחופי נורמנדי, משקיפה מערבה לעבר הבריכה ושטח הקבורה.
באתר האנדרטה מוצב מגדל פעמונים, אשר הוענק לבית הקברות ב-1987 על ידי האגודה האמריקנית של ותיקי מלחמת העולם השנייה, קוריאה ווייטנאם (AMVETS).
ממזרח לאנדרטה, על גבי קירותיו החצי-מעגליים של גן הנטוע שם, נחרתו שמותיהם של 1,557 חללים, אשר נפלו בקרבות נורמנדי ומקום קבורתם לא נודע. כלול ביניהם זוג תאומים. קברי מקצת הנעדרים אותרו מאז הקמת הגן, וציון מיוחד ליד שמותיהם מבטא זאת.
לא הרחק מן האנדרטה, מול בניין המבקרים של בית הקברות והאנדרטה, נטמנה כמוסת זמן מתחת ללוח גרניט. היא מכילה דיווחי חדשות אודות הנחיתות בנורמנדי. הכמוסה נטמנה באתר ב-6 ביוני 1969 על ידי עיתונאים שסיקרו את הפלישה. היא מיועדת להיפתח ב-6 ביוני 2044, במלאת מאה שנה לפלישה.
החללים בבית הקברות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבית הקברות נטמנו 9,387 חללים אמריקניים, ביניהם ארבע נשים. 307 מן הקברים הם קברי אלמונים.
מרבית החללים נפלו בקרבות נורמנדי ב-1944. מקצתם הם אנשי צוות אוויר שנספו בהתרסקות מטוסיהם בנורמנדי החל משנת 1942.
החללים הובאו לבית הקברות מאתרי קבורה אחרים שבהם הם נקברו סמוך לאחר נפילתם, לאחר שקרובי משפחתם בחרו שלא להביא אותם לקבורה בארצות הברית.
על גבי קברי החללים הוצבו מצבות שיש לבן בתבנית צלב. מצבות שיש בעיצוב של מגן דוד הוצבו על קברי החללים היהודים.
33 זוגות של אחים נקברו בבית הקברות זה לצד זה, וביניהם שניים מן האחים נילנד. קבורים בו גם אב ובנו.
בבית הקברות טמונים שלושה אשר עוטרו במדליית הכבוד של הקונגרס – העיטור הצבאי הגבוה ביותר של ארצות הברית. אחד מהם היה בריגדיר גנרל תיאודור רוזוולט, בנו של נשיא ארצות הברית תיאודור רוזוולט, אשר העיטור הוענק לו על פעולתו בחוף יוטה ביום הפלישה לצרפת. אחיו, שנפל בקרבות מלחמת העולם הראשונה, טמון כעת לצידו.[2]
בעל הדרגה הבכירה ביותר שנקבר בבית הקברות הוא לוטננט גנרל לזלי מקנייר (Lesley J. McNair), אשר שימש ב-1942 כמפקד כוחות היבשה של צבא ארצות הברית. הוא נהרג ביום הראשון של מבצע קוברה האמריקני, 25 ביולי 1944, כאשר שהה בקו הקדמי ונפגע בהפצצה אווירית אמריקנית שנחתה בטעות על גבי עמדות חיילי ארצות הברית. הוא אחד משני הקצינים האמריקניים הבכירים ביותר שנספו במלחמה.[3]
מידע נוסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]ממשלת צרפת העניקה לארצות הברית את הקרקע עליה ניצבים בית הקברות והאנדרטה לצמיתות וללא תמורה.
אדריכלי בית הקברות והאנדרטה היו הרבסון, יו, ליווינגסטון ולרסון (Harbeson, Hough, Livingston and Larson), מפילדלפיה. אדריכל הנוף היה מרקלי סטיבנסון (Markley Stevenson), גם הוא מפילדלפיה. פסל הברונזה באנדרטה עוצב על ידי הפסל דונלד דה לו (Donald De Lue). האמן רוברט פוסטר (Robert Foster) עיצב את המפות שבאנדרטה. תקרת הפסיפס שבבית התפילה עוצבה על ידי האמן לאון קרול (Leon Kroll).
בית הקברות והאנדרטה נבנו ומתוחזקים על ידי הוועדה האמריקנית למצבות קרב.
הטקס לציון יום השנה החמישים לנחיתות בנורמנדי, ב-6 ביוני 1994, נערך בשטח בית הקברות, במעמד נשיא ארצות הברית דאז ביל קלינטון וקבוצת ותיקי מלחמה אמריקניים שהשתתפו בנחיתות. הטקס לציון יום השנה ה-75 נערך ב-6 ביוני 2019, במעמד נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ונשיא צרפת עמנואל מקרון.
בבית הקברות צולמו סצינות הפתיחה והסיום של סרט הקולנוע "להציל את טוראי ראיין".
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בית הקברות הצבאי והאנדרטה האמריקניים בנורמנדי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אתר הוועדה האמריקנית למצבות קרב. תאריך כניסה: 14 באוגוסט 2010
- עמוד בית הקברות והאנדרטה באתר הוועדה האמריקנית למצבות קרב
- סרטון וידאו על בית הקברות והאנדרטה באתר הוועדה האמריקנית למצבות קרב
- מראה מהאוויר של בית הקברות והאנדרטה, באתר YouTube
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ המספר המלא של החללים הטמונים בבית הקברות הוא 9,387, והוא כולל חייל אמריקני אחד שנפל במלחמת העולם הראשונה (ראו הערה 2).
- ^ זהו החלל האמריקני היחיד ממלחמת העולם הראשונה הטמון בבית הקברות.
- ^ הקצין הבכיר האחר שנספה הוא הגנרל סיימון בוליבר באקנר הבן, שנפל בקרב אוקינאווה.
| בתי קברות צבאיים אמריקאים מחוץ לגבולות ארצות הברית | ||
|---|---|---|
| מלחמת העולם הראשונה | _seal.jpg)
| |
| מלחמת העולם השנייה | ||
| אחרים | ||
