בנג'מין בונוויל
 | |
| לידה |
14 באפריל 1797 פריז, הרפובליקה הצרפתית הראשונה  |
|---|---|
| פטירה |
12 ביוני 1878 (בגיל 81) פורט סמית', ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות בלפונטיין |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית של ארצות הברית |
| השתייכות |
צבא האיחוד |
| דרגה |
קולונל |
| פעולות ומבצעים | |
  | |
בנג'מין לואי דה בונוויל (באנגלית: Benjamin Louis Eulalie de Bonneville; 14 באפריל 1796 - 12 ביוני 1878) היה קצין יליד צרפת בצבא ארצות הברית. היה צייד פרוות וחוקר במערב האמריקני. הוא נודע בזכות משלחותיו לארץ אורגון ולאגן הגדול ובמיוחד בחלקים מרכזיים משביל אורגון. במהלך חייו התפרסם בונוויל על ידי דיווחים על מסעותיו במערב שכתב וושינגטון אירווינג. על שמו נקראה ימת בונוויל שהשתרעה באגן הגדול בתקופת הפלייסטוקן ונעלמה ברובה בתום עידן הקרח האחרון.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנימין נולד בפריז, צרפת או בסמוך לה, בנם של המו"ל הצרפתי ניקולס בונוויל ואשתו מרגריט בראזייר. כשהיה בן שבע משפחתו עברה לארצות הברית בשנת 1803. את המעבר שלהם שילם תומאס פיין. פיין שהה בצרפת והיה הסנדק של בנימין ושני אחיו, לואי ותומס. בצוואתו, השאיר פיין את עיקר אחוזתו למרגריט שדאגה לו עד שהוא נפטר בשנת 1809. הירושה כללה 400 דונם, מחוות ניו-רושל שלו בניו יורק בה התגוררו, כך שהיא תוכל לקיים ולחנך את בניה.[1]
קריירה מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1813 בונוויל הצעיר נכנס לאקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט, ניו יורק. הוא סיים את לימודיו לאחר שנתיים בלבד, וקיבל דרגת סגן שני של ארטילריה קלה. בקריירה המוקדמת שלו, הוא שירת במשרות בניו אינגלנד, מיסיסיפי, ובפורט סמית' בטריטוריה של ארקנסו.
בשנת 1824 הוא הועבר לפורט גיבסון והועלה לדרגת קפטן. בזמן שנסע לצרפת, הוא היה אורח של הגנרל לאפייט. לאחר שחזר מצרפת, הוא הועבר בשנת 1828 לג'פרסון במיזורי.
בזמן שהיה במיזורי, בונוויל קיבל השראה מכתיבתו של הול ג'יי קלי, כמו גם ממאמרי מערכת בעיתונות והחליט להצטרף לחקירת המערב האמריקני. בונוויל נפגש עם קלי שהתרשם ממנו ומינה אותו להוביל את אחת המשלחות לארץ אורגון. המשלחת הייתה אמורה לצאת בתחילת 1832. המחסור במתנדבים למסע הביא לעיכוב ולביטול הסופי של המשלחת, והותיר את בונוויל מבלי שמילא את שאיפותיו.
כדי להמשיך לחקור את המערב, פנה לגנרל אלכסנדר מקומב לקבלת חופשה מהצבא, וטען כי הוא יוכל לבצע מסע חשוב בקרב הילידים האמריקנים במדינת אורגון, שבאותה תקופה הייתה תחת כיבוש משותף של ארצות הברית ובריטניה. האזור נשלט ברובו על ידי "חברת מפרץ ההדסון". מקומב נעתר לבקשתו, ובנג'מין קיבל חופשה בת 26 חודשים שנמשכה מאוגוסט 1831 עד אוקטובר 1833, והורה לו לאסוף את כל המידע שעשוי להועיל לממשלה. במיוחד הוא היה אמור להתחזות כסוחר פרווה ולברר את ההיסטוריה הטבעית של האזור, אקלים, קרקעות, גאוגרפיה, טופוגרפיה, הפקת מינרלים, גאולוגיה ואופי השבטים המקומיים. הוצאות בגין מסעו שולמו על ידי תורמים פרטיים, בהם אסטוריאן אלפרד סטון ואולי ג'ון ג'ייקוב אסטור.[2]
נישואין ומשפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בונוויל התחתן ונולדה לו בת. לאחר שנפטרה אשתו הראשונה ובתו, הוא לא התחתן בשנית עד לאחר שפרש מהצבא בשנת 1866, כשהוא התיישב בפורט סמית', ארקנסו. שם התחתן עם סו נייס.[3]
משלחת משנת 1832
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסע שידוע כהישג הבולט ביותר בחייו החל במאי 1832, כאשר בונוויל עזב את מיזורי עם 110 איש, כולל נתנאל ג'רוויס ווית' וקציני שטח מייקל סער וג'וזף ווקר. המסע מומן על ידי ג'ון ג'ייקוב אסטור, יריבה של חברת מפרץ הדסון. המשלחת התקדמה מפורט אוסג' שבנהר מיזורי, עד הנהר פלאט - ברחבי ויומינג של ימינו. הם הגיעו לנהר גרין באוגוסט ובנו עמדת סחר בפרוות, אותה כינו פורט בונוויל. אנשי ההרים קראו למקום "פורט שטויות" ומעולם לא שימש לסחר.[2]
באביב 1833, בונוויל התקדם לאורך נהר סנייק באיידהו של ימינו, נסחף לראש נהר הסלמון ובסופו של דבר אל פורט נז פרס. במהלך מסע זה הוא העסיק כמדריך את ג'ון אנוס, בן 10 משבט האינדיאני וושאקי שלימים שימש כמדריך למסע של משלחת פרימונט.[4]
הוא גם שלח חבורת אנשים בפיקודו של ג'ו ווקר לחקור את ימת המלח הגדולה ולמצוא מסלול יבשתי לקליפורניה. ווקר גילה מסלול לאורך נהר המבולדט ברחבי נבדה של ימינו, וכן איתר ווקר המעבר לסיירה נבדה. בהמשך נודע השביל כ"שביל קליפורניה", הדרך העיקרית לנוהרים לשדות הזהב במהלך הבהלה לזהב בקליפורניה. ספקולציות רבות הקיפו את המוטיבציה של בונוויל לשלוח את ווקר לקליפורניה. כמה היסטוריונים שיערו כי בונוויל ניסה להניח את הקרקע לפלישה בסופו של דבר לקליפורניה, אז חלק ממקסיקו, על ידי צבא ארצות הברית.
ג'ון מקלפלין (אנ'), מנהל מחוז קולומביה (אנ') של חברת מפרץ הדסון, בפורט ונקובר על הנהר קולומביה, שמע על משימתו של בונוויל. הוא אסר על סוחריו לעשות עסקים עם בונוויל ואנשיו. בונוויל דיווח שרבים מהאינדיאנים שבהם הוא נתקל לאורך נהר סנייק לא ששים להמשיך עם חברת מפרץ הדסון, ומוכנים לסחור עם האמריקאים.
בקיץ 1833, בונוויל העז לחצות את נרכס וינד ריוור בוויומינג של ימינו כדי לסחור עם האינדיאנים. בשלב זה הוא הבין שהוא לא יוכל לחזור מזרחה עד אוקטובר כמתוכנן. הוא כתב מכתב ארוך לגנרל מקומב ובו סיכם כמה ממצאיו וביקש זמן רב יותר, במיוחד לסקר נהר קולומביה וחלקים בדרום מערב לפני שובו.
הניסיון להגיע לאורגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שבילה את החורף המוקדם בפורט בונוויל, הוא יצא מערבה בינואר 1834 במטרה להגיע לעמק נהר וילאמט. הוא ואנשיו נסעו במורד נהר סנייק, דרך קניון הלס, ואל תוך הרי ולובה, שם הם זכו לקבלת פנים מרשימה בפרסי נץ.
ב־4 במרץ 1834 הם הגיעו לפורט נז פרסס (Fort Nez Percés), המאחז של חברת מפרץ ההדסון במפגש נהר וואלה עם נהר הקולומביה. פייר פמברון, מפקד המצודה, בירך אותו אך סירב לעשות עסקים. בונוויל ואנשיו חזרו בידיים ריקות לדרום-מזרח איידהו ונערכו למחנה בנהר פורטנוף.
ביולי הוא ערך מסע שני מערבה, נחוש לסחור עם חברת מפרץ ההדסון. הוא הלך בדרך קלה יותר על פני ההרים הכחולים, שם פגש שוב את נתנאל ויאת' וחנה לאורך נהר גרנדה רונדה. בשלב זה הוא ואנשיו התייאשו ממזון ואספקה. במקום לחזור מיד מזרחה, בונוויל ואנשיו פנו למורד הקולומביה לכיוון פורט ונקובר. לאורך הנהר הוא ניסה לסחור עם שבט סאפטין אך ללא הצלחה. הוא הבין שהוא כנראה יקבל את אותה דחייה ממקלופלין בפורט ונקובר והחליט לחזור מזרחה.
את חורף 1834 הוא בילה עם שבט השושון לאורך החלק העליון של נהר בייר ובאפריל 1835 החל את המסע חזרה למיזורי. הוא הגיע לעיר "אינדיפנדנס" באוגוסט וגילה שאף על פי שמכתבו המבקש הארכה הגיעה, הוא לא נמסר למקומב. בינתיים בוטלה משלחתו.
וושינגטון אירווינג
[עריכת קוד מקור | עריכה]בונוויל נסע מזרחה בתקווה להחזיר את מינויו. בדרכו לוושינגטון הבירה, עבר בעיר ניו יורק שם התקבל על ידי פטרונו ג'ון ג'ייקוב אסטור. בזמן שהותו אצל אסטור פגש את הסופר וההיסטוריון וושינגטון אירווינג. בונוויל הקסים את אירווינג בסיפורי הרפתקאותיו שתכנן לפרסם בספר.
כעבור כמה חודשים ביקר אירווינג את בונוויל בוושינגטון וגילה שהוא מתקשה בהעלאת סיפוריו על הכתב. שניהם הסכימו כי תמורת 1000 דולר, בונוויל ימסור את מפותיו ורשומותיו מן האזורים שמעבר להרי הרוקי, ואירווינג יוכל להשתמש בהם. התוצאה הייתה הספר "הרפתקאותיו של קפטן בונוויל", שיצא לאור בשנת 1837.[5]
שירות צבאי נוסף
[עריכת קוד מקור | עריכה]בוושינגטון, בונוויל עתר ללא לאות למזכיר המלחמה, לואיס קאס, לבקשתו לחדש של משלחתו בתחילת 1836 הוא הצליח. בשנים שלאחר מכן הוענקו לו משימות בגבול המערבי בפורט קירני בשטח נברסקה ובשטח ניו מקסיקו בפורט פילמור, שם הפך למפקד גדוד הרגלים השלישי ב־3 בפברואר 1855, לאחר מותו של קולונל. תומאס סטניפורד. הוא שירת גם במלחמת מקסיקו – ארצות הברית, והשתתף במערכה על נמל וראקרוס בפיקוד וינפילד סקוט (אנ'). בונוויל לקח חלק בכיבוש של מקסיקו סיטי. הוא הועלה לדרגת קולונל בגדוד הרגלים השלישי בשנת 1855, ופיקד פעמיים על אוגדת ניו מקסיקו (אנ').
בונוויל פרש משירות פעיל בשנת 1861, אך עד מהרה הוחזר לתפקיד במהלך מלחמת האזרחים. בשנים 1861–1863 שימש בונוויל כמפקח הגיוס במיזורי, ומשנת 1862 עד 1865 שימש כמפקד מחנה בנטון בסנט לואיס.[6] בסוף המלחמה הוענק לו דרגת תא"ל לכבוד הקריירה הארוכה והמכובדת שלו.
בונוויל פרש בפעם השנייה בשנת 1866 ועבר לפורט סמית', ארקנסו, שם התחתן בפעם השנייה לסו נייס.[3]
בריגדיר-גנרל בונוויל נפטר בגיל 82 בשנת 1878. הוא קבור בבית העלמין בלפונטיין, סנט לואיס, מיזורי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנג'מין בונוויל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- בנג'מין בונוויל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי בנג'מין בונוויל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Will of Thomas Paine
- ^ 1 2 Ontko, Gale. Thunder Over the Ochoco, Volume I: The Gathering Storm, Bend, OR: Maverick Publications, Inc., 1997
- ^ 1 2 "History" Archived March 10, 2012, at the Wayback Machine, The Bonneville House, accessed 3 September 2011
- ^ Ontko, Gale. Thunder Over the Ochoco, Volume II: Distant Thunder, ISBN 0-89288-248-4 Bend, OR: Maverick Publications, Inc., Fourth Printing, August 1997
- ^ Irving, Washington. The Adventures of Captain Bonneville: or Scenes, Incidents, and Adventures in the Far West. ISBN 978-1-985076-49-5.
- ^ Historical Register and Dictionary of the United States Army, 1789–1903. Vol. 1. pg. 230.