לידה |
16 ביוני 1923 ברוקלין, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
22 במאי 1978 (בגיל 54) ארצות הברית |
מדינה | ארצות הברית |
מקום קבורה | בית הקברות סנט. ג'ון |
השכלה | תיכון ניו אוטרכט |
מספר צאצאים | 4 |
ג'וזף אנטוני קולומבו (באנגלית: Joseph Anthony Colombo; 16 ביוני 1923 - 22 במאי 1978) היה מאפיונר אמריקני ממוצא איטלקי אשר הנהיג את משפחת קולומבו, אחת מחמש משפחות הפשע בניו יורק. הוא היה אחראי לשתי מלחמות גדולות בין ראשי העולם התחתון אשר נודעו כ"מלחמת קולומבו הראשונה" ו"מלחמת קולומבו השנייה". ב-28 ביוני 1971 הוא נורה בידי מתנקש ונותר משותק עד סוף ימיו.
קולומבו נולד בברוקלין למשפחה שהיגרה מאיטליה.[1] אביו, אנתוני קולומבו, היה חבר במשפחת הפשע פרופאצ'י, וב-1938 נרצח בנסיבות לא ברורות.[2] קולומבו הבן למד בבית הספר התיכון ניו אוטרכט בברוקלין במשך שנתיים, ואז נשר כדי להצטרף למשמר החופים האמריקני. ב-1945 הוא אובחן כחולה נוירוזה והשתחרר מהשירות. הוא ניסה להשתלב בשוק העבודה החוקי, ובמשך עשר שנים עבד כמעמיס בנמל, ושש שנים נוספות כמוכר בחברת בשר. בהמשך הוא ניסה את מזלו כסוכן נדל"ן. הוא נכשל בכל המקצועות, ובסופו של דבר הלך בדרכו של אביו והצטרף למשפחת פרופאצ'י. הוא הפך עד מהרה לחבר בכיר במשפחה.
ב-6 ביוני 1962 נפטר ג'ו פרופאצ'י בנסיבות טבעיות, ואת מקומו תפס ג'וזף מאגליוקו. מאגליקו עשה יד אחת עם ג'וזף בוננו, ויחד הם תכננו לרצוח את טומי לוצ'זה, קרלו גמבינו, סטפנו מגדינו ופרנק דה סימון, ולהשתלט על ועדת ראשי המאפיה. מאגליקו הורה לקולומבו לרצוח את גמבינו, אולם קולומבו בגד בו וסיפר לגמבינו על כל פרטי התוכנית. גמבינו כינס ישיבת חירום של הוועדה, והתברר שהמוח האמיתי מאחורי הפרשה היה בוננו. הוועדה דרשה ממאגליקו ובוננו לבוא ולהסביר את מעשיהם. מאגליקו הופיע והודה בכל, ולאור מצבו הבריאותי הרופף הוחלט להטיל עליו עונש מקל יחסית: קנס של 43,000 דולר והעברת ההנהגה על משפחת קולומבו לידי ג'וזף קולומבו. שבועיים לאחר מכן מת מאגליקו מלחץ דם גבוה. בוננו נעלם ואיש לא ראה אותו במשך שנתיים.
קולומבו היה רק בן 41, ולפיכך ראש המשפחה הצעיר ביותר בארצות הברית באותה תקופה. הוא גם היה ראש המשפחה הראשון שנולד בארצות הברית ולא באיטליה. ב-9 במאי 1966 הוא נידון ל-30 ימי מאסר על כך שסירב לענות על שאלות חבר מושבעים גדול באשר לענייניו הכספיים.[3]
באפריל 1970 הקים קולומבו את הליגה האיטלקית-אמריקאית לזכויות האזרח. באותו חודש, בנו ג'וזף קולומבו הבן הואשם בהמסת מטבעות למכירה חוזרת כמטילי כסף. בתגובה, טען ג'וזף קולומבו האב להתנכלות של ה-FBI לאיטלקים-אמריקאים, וב-30 באפריל 1970 שלח 30 לוחמים אל מחוץ למטה ה-FBI בשדרה השלישית וברחוב 69 כדי למחות על הרדיפה הפדרלית של כל האיטלקים בכל מקום. מחאה זו נמשכה כמה שבועות. ב-29 ביוני של אותה שנה, 50,000 אנשים השתתפו בעצרת יום האחדות האיטלקית הראשונה בכיכר קולומבוס בניו יורק. בפברואר 1971 זוכה קולומבוס הבן מהאישומים נגדו לאחר שהעד הראשי במשפט נעצר באשמת עדות שקר.[4]
בניצוחו של קולומבו, הליגה גדלה במהירות ומשכה תשומת לב ארצית. בניגוד לראשי המשפחות האחרים שהתנערו מאור הזרקורים, קולומבו הופיע בראיונות בטלוויזיה, בגיוס כספים ובאירועים עבור הליגה. בשנת 1971, קולומבו הוציא הצהרה משותפת עם הליגה להגנה יהודית של הרב והפעיל הפוליטי מאיר כהנא, בטענה ששתי הקבוצות מוטרדות על ידי הממשל הפדרלי.[5] בשלב מסוים, קולומבו הפקיד ערבות עבור 11 מתלמידיו של כהנא שנכלאו.[6]
כאשר החלו הצילומים לסרט "הסנדק", פתחה הליגה האיטלקית-אמריקאית במחאה נגדו. קולומבו נפגש עם המפיק אלברט רודי שהסכים להסיר מהסרט את המילים "מאפיה" ו"קוזה נוסטרה". בעקבות כך, הסירה הליגה את התנגדותה לסרט, וקולומבו אפילו ייעץ למפיקים.[7]
ב-11 במרץ 1971, לאחר שהורשע בעדות שקר, נידון קולומבו למאסר של שנתיים וחצי. אולם גזר הדין עוכב עד לערעור.[8] ב-28 ביוני נורה קולומבו שלוש פעמים על ידי ג'רום א. ג'ונסון, במהלך עצרת יום קולומבוס שערכה הליגה האיטלקית-אמריקנית. ג'ונסון נהרג מיד על ידי שומרי הראש של קולומבו.[9]
משפחת קולומבו האשימה בהתנקשות את יריבו ג'ו גאלו. גאלו שוחרר מהכלא בתחילת שנת 1971, עם שחרורו, הציע קולומבו לגאלו להיפגש כדי לסיים את הסכסוך ביניהם. גאלו דרש מקדמה של 100,000 דולר לפני הפגישה. קולומבו סירב לשלם. ידוע שסגנו של קולומבו, וינצ'נזו אלוי הוציא הוראה לרצוח את גאלו. תאוריה אחרת גורסת שמארגן ההתנקשות היה קרלו גמבינו. ידוע שגמבינו וקולומבו היו מסוכסכים בקשר לפעילות הליגה האיטלקית-אמריקנית, ולפי עדויות מסוימות קולומבו אפילו ירק בפניו של גמבינו בפגישה האחרונה ביניהם. ידוע גם שג'ונסון ביקר ביומו האחרון שבמועדון בבעלות משפחת גמבינו. המשטרה חקרה את גאלו, אולם הגיעה למסקנה שג'ונסון פעל באופן עצמאי. גאלו נרצח ב-7 באפריל 1972.
קולומבו היה משותק מהירי. ב-28 באוגוסט 1971, לאחר חודשיים בבית החולים רוזוולט במנהטן, הועבר קולומבו לאחוזתו בבלומינג גרוב. בשנת 1975, בדיקה שנערכה בהוראת בית המשפט הראתה כי קולומבו יכול להזיז את האגודל והאצבע של ידו הימנית. בשנת 1976, היו דיווחים שהוא יכול לזהות אנשים ולהשמיע כמה מילים. ב-22 במאי 1978 מת קולומבו מדום לב בבית החולים סנט לוק (לימים בית החולים סנט לוק קורנוול) בניובורג, ניו יורק.