ג'וליאן אלדן וייר
 | |
| ג'וליאן אלדן וייר, בשנות 1880 | |
| לידה |
30 באוגוסט 1852 וסט פוינט, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
8 בדצמבר 1919 (בגיל 67) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Windham Center Cemetery |
| מקום לימודים |
בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אסכולת פונט אוון |
| הושפע על ידי |
ז'אן-לאון ז'רום |
| צאצאים |
Dorothy Weir Young |
  | |
ג'וליאן אלדן וייר (באנגלית: Julian Alden Weir; 30 באוגוסט 1852 - 8 בדצמבר 1919) היה צייר אימפרסיוניסט אמריקני וחבר במושבה Cos Cob ליד גריניץ', קונטיקט. וייר היה גם אחד המייסדים של קבוצת "העשרה", קבוצה של אמנים אמריקאים שהתאגדו בשנת 1898 כדי להציג את עבודותיהם כקבוצה מאוחדת סגנונית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וייר נולד ב־30 באוגוסט 1852, השני מבין שישה עשר ילדים,[1] וגדל בווסט פוינט, ניו יורק. אביו היה הצייר רוברט וולטר וייר, פרופסור לציור באקדמיה הצבאית בווסט פוינט שלימד אמנים כמו ג'יימס אבוט מקניל ויסלר. אחיו הגדול, ג'ון פרגוסון וייר, הפך גם הוא לאמן נוף ידוע שצייר בסגנונות של אסכולת נהר הדסון וברביזון. הוא היה פרופסור לציור ועיצוב באוניברסיטת ייל משנת 1869, החל את תוכנית האמנות האקדמית הראשונה בקמפוס אמריקאי.[2]
ראשית הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'וליאן וייר קיבל את הכשרתו הראשונה לאמנות באקדמיה הלאומית לעיצוב בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-19, לפני שנרשם לבית הספר לאמנויות בפריז בשנת 1873. בעודו בצרפת למד אצל האמן הצרפתי ז'אן-לאון ז'רום, והם הפכו לחברים טובים. וייר נתקל בפעם הראשונה באימפרסיוניזם, והגיב בחריפות. הוא התלונן על האימפרסיוניסטים במכתב מ־15 באפריל 1877 להוריו ואמר: "הם לא מתבוננים נכון, והרישום לא מדויק בצורתו אלא נותנים לך רושם ממה שהם מכנים טבע".[3]
כצייר שמרן בשלב זה בקריירה שלו, וייר זכה להערכה על ידי בני דורו האירופיים.
וייר פגש את ג'יימס מקניל ויסלר בלונדון לפני שחזר לניו יורק בשנת 1877. עם שובו לניו יורק, הפך וייר לחבר של אגודת האמנים האמריקאים והמשיך להציג את עבודתו באקדמיה הלאומית לעיצוב, שם הציג לראשונה את הציורים בשנת 1875. הוא הרוויח שכר באמצעות ציורי דיוקן והוראת שיעורי אומנות בבית הספר לאמנות קופר יוניון, הליגה לסטודנטים לאמנות ובשיעורים פרטיים.
עבודותיו כאמן צעיר התרכזו בטבע דומם ובדמויות אנושיות, אותם הציג בסגנון ריאליסטי, השונה מסגנון יצירתו של אדואר מאנה. וייר רכש שני ציורים של מאנה במהלך הקיץ של 1880 ו- 1881, "אישה עם תוכי" ו"נער עם חרב", עבור אספן ניו יורק ארווין דייוויס. אז היה ברור שוייר החל לאבד את סלידתו הקודמת מהאימפרסיוניזם הצרפתי.
בשנות השמונים של המאה ה-19 לאחר נישואיו עם אנה בייקר בשנת 1883, עבר וייר לווילטון, קונטיקט, אזור כפרי-חקלאי, כעת האתר ההיסטורי הלאומי של חוות וייר. שם הוא חיזק את ידידותו עם האמנים אלברט פינהאם ריידר וג'ון הנרי טוואצ'טמן. גישתם האומנותית של וייר וטוואצ'טמן הייתה זהה והשניים לפעמים ציירו והציגו יחדיו.
,
שניהם לימדו בליגת סטודנטים לאמנות. בשנת 1889 הציגו שניהם ומכרו חלק גדול מציוריהם בגלריה אורגיס בניו יורק.
חבר קרוב נוסף של וייר, היה הצייר אמיל קרלסן, שהיה בקיץ עם וייר בחווה שלו, לפני שרכש את ביתו בפאללס וילג' בקונטיקט. הנוף הפסטורלי של הסביבה מופיע לרוב בציוריו. המקום היה גם מפלט מההמולה של ניו יורק העירונית. וייר אהב לעבוד בעיר, אך לעיתים קרובות קשה היה לו לשאת המהומה שם.
אימפרסיוניזם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1891 השלים וייר עם תפיסת האימפרסיוניזם ואימץ אותה כסגנון אישי. התערוכה שלו בגלריה בלקסלי באותה השנה הציגה בבירור את הזיקה החדשה שלו לסגנון האימפרסיוניסטי. עבודותיו הדגימו נטייה לפלטת צבעים בהירים יותר, בגוונים של צבעי פסטל בדומה לאימפרסיוניסטים.[4]
אשתו אנה נפטרה בשנת 1892, אך וייר התחתן שנית באותה שנה עם אחותה אלה בכר. בנישואין חדשים אלה, הוא ירש חווה נוספת. המקום החדש היה כעת רכושו החוקי, אך זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא ראה את חוות ווינדהאם. החווה הייתה יפה והכפר שמסביב השפיעו עליו מאוד.
וייר זכה להערכה נוספת ובשנת 1893 כאשר איגוד האמנות האמריקני ערך תערוכה של עבודותיו עם יצירותיו של טוואצ'טמן - תערוכה השוואתית עם ציורים שנעשו על ידי קלוד מונה ופול בסנארד. זה היה אירוע יוקרתי שהעיד כי עולם האמנות הבחין במותג האמריקאי של האימפרסיוניזם. באותה העת, וייר חש חמלה כלפי אלה שאיבדו את מקום עבודתם בשפל הכלכלי. וייר עזר לגייס כסף עבור המובטלים בתערוכות ציור.
אחרית ימיו
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
במהלך שארית חייו צייר וייר נופים אימפרסיוניסטים ויצירות פיגורטיביות, שרבות מהן התרכזו בחוות קונטיקט שלו בברנצ'וויל ובווינדאם. סגנונו השתנה מאימפרסיוניזם מסורתי, תוסס, לטונליזם מוצל יותר. הוא גם היה מיומן בתחריט. ככלל, ציוריו שנעשו לאחר 1900 הראו עניין מחודש בציור המסורתי שאפיין את עבודתו בימיו הצעירים.
בשנת 1897, וייר הפך לחבר בקבוצת "עשרת הציירים" האמריקאים - קבוצת ציירים שעזבו את אגודת האמנים האמריקנים בסוף 1897 כדי למחות על מה שהם ראו כדגשת יתר של הריאליזם הקלאסי והרומנטי על חשבון האימפרסיוניזם. העשרה הציגו במשך עשרים שנה עד מותם ועלייתם של סגנונות חדשים יותר.[5]
בשנת 1912 נבחר וייר לנשיא הראשון של התאחדות הציירים והפסלים האמריקניים, אך התפטר שנה לאחר מכן בעקבות החסות של העמותה לתערוכת הארמורי המודרניסטית (1913). בהמשך הפך וייר לנשיא האקדמיה הלאומית לעיצוב. הוא היה חבר בוועדה האמריקאית לאמנויות יפות משנת 1916 עד מותו בשנת 1919.
מורשׁת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור המוערך ביותר של וייר הוא "הגשר האדום" משנת 1895. מדובר ביצירת מופת מבחינה טכנית, המציגה גשר מסבך שנפרש על נהר שטוקט בהמשך הרחוב מחוות ווינדהאם. הוא השתמש בצבעים משלימים כדי לאחד את הדימוי באיכות טונאלית שווה ולתאר את השתקפותו של הגשר על פני המים. ישנה אחדות ציורית ביצירה, וייר צייר את הגשר האדום כנגד האלמנטים הירוקים של היער וכחול המים והשמים. כמו כן הדגיש את קשתות הגשר הגאומטריים כמעשה ידי האדם כנגד הגזעים וענפים הטבעיים.
_1977.92_1a.jpg)
החווה והסטודיו של וייר בברנצ'וויל מוגנים כאתר ההיסטורי הלאומי. משפחת וייר ממשיכה להיות בבעלת חוות ווינדהאם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'וליאן אלדן וייר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Mailing Address: 735 Nod Hill Road Wilton, CT 06897 Phone:834-1896 x0 Contact Us, Julian Alden Weir - Weir Farm National Historic Site (U.S. National Park Service), www.nps.gov (באנגלית)
- ^ "Weir, Julian Alden" . Encyclopedia Americana. 1920.
- ^ Doreen Bolger, Julian Alden Weir, J. Alden Weir : an American impressionist, Newark : University of Delaware Press ; London : Associated University Presses, 1983
- ^ Bolger, Doreen; Curry, David Parker; Weinberg, H. Barbara (1994), American Impressionism and Realism: The Painting of Modern Life, 1885–1915., New York: Metropolitan Museum of Art, pp. 61, 83, 137, 140, 358
- ^ The Ten American Painters by Erik Brockett, InCollect (באנגלית)