ג'ון איירלנד

ג'ון איירלנד
John Ireland
לידה 13 באוגוסט 1879
באודן, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 ביוני 1962 (בגיל 82)
מערב סאסקס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקולג' המלכותי למוזיקה, בית הספר התיכון לידס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה עוגב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית ולטר וילסון קובלט עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ון ניקולסון איירלנד (באנגלית: John Nicholson Ireland ‏ 13 באוגוסט 1879 - 12 ביוני 1962) היה מלחין ומורה אנגלי. רוב יצירותיו הן מיניאטורות לפסנתר ושירים בליווי פסנתר. יצירותיו המוכרות ביותר הן היצירה הקצרה, אינסטרומנטלית או תזמורתית "The Holy Boy", מוזיקה לפואמה "Sea Fever" מאת ג'ון מייספילד, קונצ'רטו לפסנתר שהיה מנוגן לעיתים קרובות בעבר, נעימת המזמור "My Song Is Love Unknown" והמוטט הכוראלי "Greater Love Hath No Man.[1][2]

חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות נעורים ולימודים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון איירלנד נולד בבאודון, מנצ'סטר רבתי, צ'שייר, למשפחה ממוצא סקוטי, בעלת מעמד תרבותי מסוים. אביו, אלכסנדר איירלנד, מו"ל ובעל עיתון, היה בן 69 כשג'ון נולד. ג'ון היה הצעיר בחמשת ילדיו של אלכסנדר מנישואיו השניים (אשתו הראשונה מתה). אמו, אני אליזבת ניקולסון איירלנד, הייתה ביוגרפית, צעירה בשלושים שנה מבעלה. היא מתה באוקטובר 1893, כשג'ון היה בן 14, ואלכסנדר מת כעבור שנה.[3] ג'ון איירלנד תואר כ"אדם מופנם, נוטה לביקורת עצמית ורדוף זכרונות מילדותו העגומה".[4]

איירלנד התחיל ללמוד בקולג' המלכותי למוזיקה בשנת 1893, שם למד פסנתר אצל פרדריק קליף ועוגב, כמקצוע שני, אצל וולטר פאראט. משנת 1897 למד הלחנה אצל צ'ארלס ויליירס סטאנפורד.[5] בשנת 1896 התמנה איירלנד לעוגבר שני בכנסיית השילוש הקדוש בלונדון, ובהמשך, מ-1904 עד 1926, כיהן כעוגבר ומנצח מקהלה בכנסיית סנט לוק בצ'לסי.

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

איירלנד החל לעשות לו שם בראשית המאה ה-20 כמלחין שירים ומוזיקה קאמרית. הסונאטה מס' 1 לכינור משנת 1909 זכתה בפרס בתחרות בינלאומית, שארגן פטרון המוזיקה הקאמרית וולטר וילסון קובט. להצלחה רבה עוד יותר זכתה הסונאטה השנייה שלו לכינור: לאחר השלמתה בינואר 1917, הגיש אותה לתחרות שמטרתה הייתה לסייע למוזיקאים בתקופת מלחמת העולם הראשונה. חבר השופטים כלל בפרס את הכנר אלברט סאמונס ואת הפסנתרן ויליאם מרדוך, שניגנו את היצירה לראשונה באאוליאן הול בלונדון, ב-6 במרץ 1917. כפי שציין איירלנד לאחר זמן, "הייתה זו מן הסתם ההזדמנות האחת והיחידה, שבה הורם מלחין בריטי מאלמוניות יחסית בלילה יחיד הודות ליצירה במתכונת של מוזיקה קאמרית." היצירה סוקרה בהתלהבות, והמו"ל וינתרופ רוג'רס הציע פרסום מיידי (ההוצאה הראשונה אזלה עוד לפני שעברה עיבוד על ידי המדפיסים). ביצוע חוזר של הסונאטה לכינור בידי איירלנד והכנר דזירה דפו מילא עד אפס מקום את ויגמור הול בלונדון.

איירלנד הרבה לבקר באיי התעלה ושאב השראה מנופיהם. בשנת 1912 חיבר יצירה לפסנתר בשם "קסם האי", (הראשון בשלושה קטעים בקובץ "עיטורים", כששהה בגרנזי, והקובץ בן שלושת הקטעים לפסנתר "סארניה: תמונת אי" נכתב שם ב-1940. הוא פונה מן האי ממש לפני הכיבוש הגרמני בעת מלחמת העולם השנייה.


משנת 1923 לימד איירלנד בקולג' המלכותי למוזיקה. בין תלמידיו שם ריצ'רד ארנל, ארנסט ג'ון מורן, בנג'מין בריטן (שתיאר לאחר זמן את איירלנד כבעל "אישיות חזקה אבל אופי חלש") והמלחין אלאן בוש. ג'פרי בוש (אין קרבה בין השנים), היה תלמידו של איירלנד באופן פרטי, ובהמשך ערך או עיבד רבות מיצירותיו של איירלנד להוצאה לאור,

ג'ון איירלנד היה רווק מושבע, פרט לתקופה קצרצרה שבה, ברצף מהיר, נישא, נפרד, והתגרש. ב-17 בדצמבר 1926, בגיל 47, נשא לאישה תלמידה בת 17, דורותי פיליפס. נישואים אלה התבטלו ב-18 בספטמבר 1928 והסברה היא, שהם לא הגיעו לידי מימוש.[6] הוא התעניין באופן דומה בסטודנטית צעירה אחרת, הלן פרקין (1996-1909), פסנתרנית ומלחינה, שלה הקדיש את הקונצ'רטו לפסנתר במי במול מז'ור ואת "אגדה" לפסנתר ותזמורת (שנכתב תחילה כקונצ'רטו שני). היא ניגנה בביצוע בכורה את שתי היצירות, אך אם היו לו כוונות ליחסים עמוקים יותר עמה, הן נכזבו כשפרקין נישאה לג'ורג' מאונטפורד אדיה, תלמיד של גאורג איבאנוביץ' גורדייף, ולאחר זמן היגרה עמו לאוסטרליה.[7] בהמשך ביטל איירלנד את ההקדשות. ב-1947 יצר איירלנד קשר עם עוזרת אישית ובת לוויה, הגב' נורה קרקבי, שנשארה עמו עד יומו האחרון. על אף קשרים אלה עם נשים, ברור מכתביו הפרטיים, שנטיותיו המיניות היו בכיוון אחר ופרשנים רבים תומכים בדעה זו.[8]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון איירלנד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ John Ireland, "Greater Love Hath No Man," YouTube יוטיוב, ג'ון איירלנד, "Greater Love Hath No Man,"
  2. ^ Ireland - Greater Love Hath No Man - The Choir of Trinity College, Cambridge - Stephen Layton - YouTube יוטיוב, ג'ון איירלנד, מקהלת טריניטי קולג', קיימברידג', סטיבן לייטון, "Greater Love Hath No Man"
  3. ^ Stewart R. Craggs, John Ireland, סטיוארט ר. קראגס, "ג'ון איירלנד", הוצאת אשגייט 2007
  4. ^ John Ireland: Biography from ג'ון איירלנד: ביוגרפיה מתוך אנסרס.קום
  5. ^ " Ireland, John (Nicholson)" יו אוטאוויי, "איירלנד, ג'ון (ניקולסון)", מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונלייןלמנויים
  6. ^ Hyperion: The Romantic Concerto 39 חוברת של הקלטות היפריון, הקונצ'רטו הרומנטי 39
  7. ^ Review of Lane’s recording אמזון, סקירת הקלטות ליין, קונצ'רטו לפסנתר של דיליוס ו"אגדה" של איירלנד
  8. ^ "Ireland, John" ג'ורג' א. הגרטי (2000) גוגל ספרים, "איירלנד, ג'ון היסטוריה ותרבות ומוסקסואלית: אנציקלופדיה" כרך 2, עמ' 477, הוצאת גרלנד, ניו יורק, מסת"ב 978-0-81531-880-4