ג'ון לויטאו
 | |
| לידה |
1 בנובמבר 1945 הרטפורד, קונטיקט |
|---|---|
| פטירה |
8 בנובמבר 2000 (בגיל 55) קונטיקט |
| מקום קבורה |
בית הקברות הלאומי ארלינגטון  |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השתייכות |
 חיל האוויר האמריקני |
| דרגה |
 סמל |
| תפקידים בשירות | |
| פקח העמסה | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת וייטנאם | |
| עיטורים | |
 מדליית הכבוד לב הארגמן  מדליית האוויר | |
  | |
ג'ון לויטאו (באנגלית: John L. Levitow, נולד כג'ון לי לויטאו; 1 בנובמבר 1945 - 8 בנובמבר 2000) היה אחד משני החיילים החוגרים היחידים בחיל האוויר האמריקני שקיבלו את מדליית הכבוד בתקופת מלחמת וייטנאם. לויטאו היה פקח העמסה על מטוס תקיפה מסוג AC-47 "דקוטה". הוא איש צוות האוויר בעל הדרגה הנמוכה ביותר שקיבל את מדליית הכבוד על גבורה יוצאת דופן בזמן מלחמה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לויטאו נולד ב-1 בנובמבר 1945 בהרטפורד קונטיקט למריון ולי לויטאו. הוריו היו ממוצא יהודי.
לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון חפץ לויטאו להתגייס לחיל הים של ארצות הברית אך לבסוף שינה את דעתו והתגייס לחיל האוויר. בהתחלה הוא נשלח למסלול הכשרה כמהנדס אזרחי אך לבסוף הוכשר בתור פקח העמסה.
לאחר שחרורו עבד עבור מדינת קונטיקט והגה תוכניות ליוצאי הצבא עד לפטירתו ב-8 בנובמבר 2000 לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן. הוא נקבר ב-17 בנובמבר בטקס צבאי בבית הקברות הלאומי ארלינגטון. הותיר אחריו בן, בת ונכד.
מעשה הגבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב 24 בפברואר 1969 התבקש לויטאו להחליף את פקח ההעמסה הרגיל על אחד ממטוסי ה-AC-47. הוא התעסק עם הנורים על סיפון המטוס כאשר לפתע ביצע הטייס פניה חדה כדי לתקוף חיילי וייטקונג שאת רשף היריות שלהם זיהה מחוץ לבסיס לונג בין של הצבא. תפקידו של לויטאו היה להכין את הנורים ולהעביר נור מוכן למטילן, שהיה מתקין לו פתיל, משחרר את הנצרה וזורק אותו מדלת תא המטען.
לאחר מספר דקות טיסה נשמע פיצוץ אדיר. המטוס החל לרעוד ונשטף בהבזק אור מסנוור. פגז מרגמה 82 מילימטר פגע בכנף הימנית והתפוצץ. הפיצוץ קרע את גוף המטוס ורסיסי מתכת התפזרו לכל עבר, כל מי שישב באחורי המטוס נפצע, כולל לויטאו שנפגע מ-40 רסיסים בכל גופו.
למרות הפציעה נחלץ לויטאו לעזרת המטילן שהיה קרוב באופן מסוכן לדלת תא המטען הפתוחה. בעודו גורר אותו אחורנית למרכז המטוס הבחין לויטאו בנור בוער שנשמט והתגלגל בתוך המטוס ליד ארגזי תחמושת שהכילו 19,000 כדורים.
חרף הכאב וההלם הבין לויטאו הפצוע שהוא איש הצוות הקרוב ביותר לנור. הוא זחל לעבר הנור אך לא הצליח להרים אותו, במקום זאת הוא זינק עליו וגרר אותו בגופו לעבר דלת המטען כשהוא אינו יודע אם הנור יתלקח בכל רגע ויביא למותו הוודאי. הוא הצליח לדחוק את הנור מחוץ למטוס בדיוק בשנייה שהנור אכן התלקח. כשהמטוס נחת לבסוף בבסיס התברר היקף הנזק: למטוס היו יותר מ 3,500 חורים בכנפיים ובגוף, אחד מהם באורך של יותר ממטר. הטייס שיחזר מאוחר יותר את מהלך האירועים לפי שובל הדם שהותיר לויטאו על רצפת המטוס.
לויטאו אושפז בבית חולים ליותר מחודשיים וחצי אך אחר כך נשלח פעם נוספת לווייטנאם וטס ב-20 משימות נוספות. הוא חזר לארצות הברית כדי לקבל את מדליית הכבוד מידי הנשיא ריצ'רד ניקסון בטקס בבית הלבן ביום הצבא ה 14 במאי 1970. לאחר שקיבל את מדליית הכבוד אמר לו אחד ממפקדי חיל האוויר שמאותו יום האנשים היחידים שהוא מחויב להצדיע להם הם חיילים שעוטרו בעצמם במדליית הכבוד ושדרגתם גבוהה משלו.
4 שנים מאוחר יותר קודם לדרגת סמל והשתחרר מחיל האוויר, לויטאו הקדיש יותר מ-22 שנים לעניינים הקשורים ביוצאי הצבא. ב 22 בינואר 1998 בלונג ביץ', קליפורניה העניקו פיקוד התובלה של חיל האוויר וחברת בואינג למטוס מדגם C-17 גלובמאסטר את השם "הרוח של ג'ון לויטאו."
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון לויטאו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)