ג'יימס פורטר
 | |||||||
| ג'יימס פורטר | |||||||
| לידה |
6 בינואר 1793 נוריסטאון, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 בנובמבר 1862 (בגיל 69) איסטון, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
| שם מלא | ג'יימס מדיסון פורטר | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה | איסטון, פנסילבניה, ארצות הברית | ||||||
| מפלגה |
המפלגה הוויגית  | ||||||
| |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
ג'יימס מדיסון פורטר (באנגלית: James Madison Porter; 6 בינואר 1793 – 11 בנובמבר 1862) היה מזכיר המלחמה ה-18 של ארצות הברית ומייסד "לה פאייט קולג'".
פורטר החל את הקריירה שלו ב-1809 בלימוד משפטים ומאוחר יותר היה לפקיד בבית משפט. ב-1813 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין ומאוחר יותר מונה לתובע הכללי של מחוז נורת'האמפטון בפנסילבניה. במשך כל חייו, מילא פורטר תפקידים רבים. הוא היה פרופסור למשפטים ולכלכלה פוליטית בלה פאייט קולג' בין השנים 1837 – 1852, שופט, ומזכיר המלחמה תחת הנשיא ג'ון טיילר. ב-1849 הוא נבחר לבית הנבחרים של פנסילבניה.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'יימס מדיסון פורטר נולד בנוריסטאון שבפנסילבניה באחוזתו של אביו, "סלמה".[1] הוא היה בנם של גנרל אנדרו פורטר שלחם במלחמת העצמאות של ארצות הברית ושל אליזבט פרקר פורטר והצעיר מבין 13 ילדיהם. ג'יימס ואחיו הגדול, רוברט פורטר, לימים שופט, התחנכו בבית בשנותיהם הראשונות ומאוחר יותר למדו בבית הספר התיכון המקומי.
קריירה צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]את הקריירה הצבאית שלו החל פורטר ב-1809 כפקיד לבקשת אביו ששירת כמודד הראשי של פנסילבניה באותה עת. הזמן שהוא בילה כפקיד הוכח כמועיל, שכן התאפשר לו לרכוש ידע שסייע לו להיכנס למשרד עורכי הדין של ג'ון פסמור.[2] ב-1813 הוא התיישב בפילדלפיה כאשר נפוצו שמועות בכל רחבי העיר שהבריטים מתקרבים במהלך מלחמת 1812. פורטר לקח את העניינים לידיו וארגן יחידות מיליציה לאורך נהר דלאוור. אף על פי שהבריטים לא הגיעו לשם בסופו של דבר, העריכו אנשי פילדלפיה עד מאוד את מאמציו.[1] שירותו הצבאי הסתיים ב-1818 והוא עבר לאיסטון שבפנסילבניה.[1]
קריירה פוליטית מוקדמת
[עריכת קוד מקור | עריכה]פורטר הגיע לאיסטון ב-1818 כדי לשמש כסגן התובע הכללי של מחוז נורת'האמפטון. הוא היה מעורב מאוד בתיקים האזרחיים והפליליים של המחוז.[1] ב-1838 הוא נבחר לאספה הכללית של פנסילבניה כדי לסייע ברפורמה של חוקת המדינה. תפקידו כיושב ראש הוועדה לחוק הזכויות הציבה אותו במעמד שבה היה יכול להביע את עמדותיו.[1] הוא החזיק בעמדה פוליטית שנעה בין שמרנות למתינות. ב-1839 נבחר אחיו, דייוויד ר. פורטר כמושל פנסילבניה מטעם המפלגה הדמוקרטית. באותה שנה מינה דייוויד את אחיו ג'יימס כנשיא בית המשפט של מחוזות דאופין, סקוקול ולבנון שבפנסילבניה.
ייסוד לה פאייט קולג'
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיירה (כיום העיר) איסטון התקשתה לבסס מערכת חינוך יציבה במחצית השנייה של המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19. בית הספר הראשון בעיירה נבנה ב-1755, ואף על פי שלא מעט תלמידים סיימו בו את חוק לימודיהם, ב-1798 הוא נסגר. ב-1784 תוכננה הקמתו של בית ספר תיכון שייקרא Easton Union Academy. אף על פי שב-1794 הוא קיבל את כתב הזיכיון שלו, לא הצליח בית הספר להתרחב. ההנהלה השקיעה מאמצים בתשתיות בית הספר ובשימור צוות הוראה יציב. ב-1824 נסגר בית הספר ומועצת החינוך של איסטון לקחה לידיה את המבנה.
ביקורו בארצות הברית של הגנרל המרקיז דה לה פאייט ב-1824 – 1825, עורר השראה אצל אזרחי איסטון. קבוצה של 200 מאזרחי העיר נסעה לפילדלפיה ב-22 בספטמבר כדי לפגוש את הגנרל. פורטר ניצל את ההזדמנות להחלפת חוויות ממורשת משפחתו מתקופת מלחמת העצמאות עם לה פאייט. לאחר מכן הוא נסע לאוניברסיטת נוריץ' שבוורמונט ולדארטמות' קולג' שבניו המפשייר, שם עלה בדעתו לראשונה הרעיון להקמת קולג' באיסטון. על אף הניסיונות הקודמים להקמת מוסדות חינוכיים בעיירה, טען פורטר שביכולתה של איסטון לקיים בה קולג', באומרו ש"איסטון בורכה באנשים, במיקום, במשאבים ובסיכויים. כל הסיבות קיימות כדי להאמין שקולג' שיוקם במאמצים משותפים של האזרחים ינחל הצלחה".
העיתון The Centinal פרסם מודעה שקראה לאזרחי איסטון להשתתף באספה שהתקיימה ב-27 בדצמבר 1824 במלון המקומי כדי לדון באפשרויות לבניין הקולג'. בפגישה שנוהלה על ידי פורטר, דנה האספה על יכולתו של הקולג' לשגשג באיסטון, והוא אמר "יודגש, שמוסד חינוכי שלקח על עצמו רק חינוך תיכוני, נכשל מפני שהוא היה תלוי באופן מוחלט רק בתמיכה מקומית ונתון לגחמות ולדעות הקדומות של השכונה, בעוד שמוסד ללימודים גבוהים ימשוך סטודנטים מאזור רחב ולפיכך יהיה חופשי מכל הגורמים המקומיים הללו". פורטר הדגיש את החשיבות של לימודים צבאיים כדי להכין את הצעירים למלחמה ולמנהיגות. הוא גם הטעים את החשיבות של לימוד השפה הגרמנית בשל המורשת של רוב אוכלוסיית איסטון. זמן קצר לאחר מכן, יחד עם חברי האספה, ג'ואל ג'ונס וג'ייקוב ווגנר, הוא ניסח טיוטת צ'ארטר לקולג' שיישלח לאישור בית המחוקקים.
ב-6 בדצמבר 1825 התכנס בית המחוקקים של פנסילבניה כדי לדון בצ'ארטר המוצע. הצ'ארטר הועבר לוועדה שבחנה אותו כהצעת חוק. לאחר דיונים רבים, עבר החוק בבית הנבחרים ב-6 בינואר 1826 עם שלושה סעיפים שהגבילו את סמכותו של הקולג', אפשרו חופש דת בקולג' ונתנו את האפשרות לבית המחוקקים לבטל את הצ'ארטר אם יהיה צורך בכך. החוק עבר ב-16 בינואר לאישורו של הסנאט של פנסילבניה ושם נתקל בהתנגדות. כמה סנאטורים התנגדו ללימוד מקצועות צבאיים, בהאמינם שאלו ישרו גישה מלחמתית על הסטודנטים. לאחר חודשיים של דיונים אושר החוק בסנאט ב-7 במרץ. יומיים לאחר מכן חתם מושל פנסילבניה ג'ון אנדרו שולץ על הצ'ארטר וקולג' לה פאייט הוקם באופן רשמי.
מזכיר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1843 מינה הנשיא טיילר את פורטר כמזכיר המלחמה.[2] הנשיא טיילר בחר בו לתפקיד כממלא מקום, מתוך תקווה שלאחר זמן, הסנאט יאשר את מינויו.[3] עם זאת, פורטר שירת בקבינט רק אחד עשר חודשים, שכן הסנאט לא אישר את מינויו, בשל היחסים הרעועים של הסנאט עם הנשיא בשנה הקודמת. הנשיא טיילר העליב את המפלגה הוויגית במינוי עצמאי זה ועם קבלת ההחלטה של הסנאט לא לאשר את מינויו, התפטר פורטר מידית מתפקידו ושב לאיסטון.[2]
שובו לפנסילבניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1849 נבחר פורטר פעם נוספת לבית הנבחרים של פנסילבניה, אך התפטר לאחר שנה. בין השנים 1853 – 1855 הוא שימש כנשיא בתי המשפט של 22 מחוזות בפנסילבניה. הקריירה הפוליטית והשיפוטית של פורטר הגיע לסיומה כאשר בגיל 63 הוא התבקש לפרוש עקב מצבו הבריאותי.
קריירה עסקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שפורטר זכר בעיקר בשל התפקידים הפוליטיים והישגיו החינוכיים, הוא רשם גם הצלחה בתחום העסקי. הוא היה הנשיא הראשון של "חברת מסילת הברזל דלאוור, ליהיי, סקוקול וססקווהנה" שהוקמה ב-1847 והפכה ל"חבר מסילת הברזל של עמק ליהיי" ב-1853. יתר על כן, אף על פי שהוא התכוון להיבחר מחדש לתפקיד זה ב-1856 כאשר החברה העתיקה את משכנה לפילדלפיה, הוא דחה את ההצעה. פורטר גם היה נשיא "חברת מסילת הברזל בלווידר דלאוור", שכיום היא חלק מ"חברת מסילת הברזל פנסילבניה" והנשיא של "חברת גשר איסטון דלאוור". תחת ניהולו נפתח הקו המקורי ב-1855. הקו נמתח מאיסטון למנץ' צ'נק, שהוא אזור שידוע כיום כעיירה הקרויה ג'ים ת'ורפ. בנוסף השקיע פורטר בתעשיית המחצבים. הוא הקים ב-1817 חברה שנקראה "חברת המכרות נורת'האמפטון" כדי לרכוש ולהפעיל מכרה לווחה ליד גדות נהר דלאוור במחוז הר בית אל העליון.[4] בשנות ה-30 של המאה ה-19 החברה כבר הרחיבה פעילותה ושינתה את שמה ל"חברת הלווחה של פנסילבניה". בנוסף, פוטר השקיע השקעות דומות במחצבות אבן גיר, במכרות פחם ובכמה מכרות להפקת עפרת ברזל. יותר מכך, פורטר היה מעורב בשני מיזמים עסקיים, הוא ייסד את בנק החסכונות שהיה ידוע כ"המוסד לחיסכון הדיים של איסטון" שפרץ במשך שנים אחדות עד שהוא התמזג עם בנק אזורי גדול יותר והיה מחוללו של "מוסד החוואים והמכונאים של איסטון" שהוקם כדי לקדם את מקצועות החקלאות והמכונאות.[5]
מותו ומורשתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'יימס פורטר נפטר ב-11 בנובמבר 1862 בביתו שבאיסטון בגיל 69 והוא נטמן בבית הקברות המקומי. רעייתו אלייזה מתה ב-2 במרץ 1866 ונטמנה לצדו.
כיום ממשיך קולג' לה פאייט להיות פעיל. ב-1997 הוקמה "אגודת פורטר" (Porter Society) לזכרו של פורטר וכדי להכיר במחויבותם ובנדיבותם של בוגרי וידידי הקולג' לקידומו.[6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'יימס פורטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 Whelan, Frank (June 7, 1992). "Avoiding Tragedy, He Became Lawyer and Pettifogger James Madison Porter". The Morning Call.
- ^ 1 2 3 "PORTER FAMILY PAPERS"
- ^ James M. Porter (1843–1844)—Miller Center". millercenter.org. Archived from the original on 2016-03-15.
- ^ "Delaware Water Gap NRA: Historic Resource Study - Slateford Farm (Chapter 4)". www.nps.gov.
- ^ Henry, Mathew Schropp (1860-01-01). History of the Lehigh Valley: Containing a Copious Selection of the Most Interesting Facts, Traditions, Biographical Sketches, Anecdotes, Etc., Etc., Relating to Its History and Antiquities ; with Complete History of All Its Internal Improvements, Progress of the Coal and Iron Trade, Manufactures, Etc. Bixler & Corwin, p. 422.
- ^ "Porter Society". development.lafayette.edu.
.svg)