לידה |
21 במאי 1934 פיטסבורג שבפנסילבניה |
---|---|
פטירה |
30 במאי 2012 (בגיל 78) סינסינטי, ארצות הברית |
עמדה | סמול פורוורד |
גובה | 1.98 מטר |
מספר | 10, 27, 21 |
מכללה | אוניברסיטת סינסינטי |
דראפט |
בחירה שמינית, 1955 רוצ'סטר רויאלס |
היכל התהילה | נבחר כשחקן בשנת 1983 |
קבוצות כשחקן | |
1955–1966 | רוצ'סטר/סינסינטי רויאלס |
הישגים כשחקן | |
6 הופעות במשחק האולסטאר (1957-1960, 1962-1963) שתי בחירות לחמישיית העונה השנייה (1960, 1962) | |
ג'ון קנדי "ג'ק" טוויימן (באנגלית: John Kennedy "Jack" Twyman; 21 במאי 1934 – 30 במאי 2012) היה כדורסלן אמריקאי ששיחק במשך 11 עונות בליגת ה-NBA, כולן במדי הרוצ'סטר/סינסינטי רויאלס.
טוויימן נבחר על ידי הרוצ'סטר רויאלס בבחירה השמינית בדראפט 1955, ושיחק בקבוצה שעברה בעונת 1958 לסינסינטי, במשך 11 עונות[1]. עונת 1960 הייתה עונת השיא בקריירה של טוויימן, במהלכה העמיד ממוצעים של 31.2 נקודות, 8.9 ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים למשחק[2]. במשחקה של סינסינטי מול מיניאפוליס לייקרס ב-15 בינואר 1960, קלע טוויימן שיא קריירה של 59 נקודות[3]. הוא נבחר לחמישיית העונה השנייה בעונות 1960 ו-1962, ולמשחק האולסטאר בעונות 1957 עד 1960, 1962 ו-1963. לאורך הקריירה קלע טוויימן 15,840 נקודות, שבעת פרישתו בשנת 1966 הציבו אותו במקום ה-20 ברשימת הקלעים המובילים בתולדות ה-NBA. בשנת 1983 הוצג כחבר בהיכל התהילה של הכדורסל כשחקן. ממוצעי הקריירה של טוויימן הם 19.2 נקודות, 6.6 ריבאונדים ו-2.3 אסיסטים למשחק.[2]
טוויימן היה האפוטרופוס החוקי של חברו לקבוצה מוריס סטוקס, ששותק עקב פגיעת ראש שספג במהלך משחק, כדי לדאוג להוצאות הרפואיות שלו. הוא ארגן את "משחק ההוקרה השנתי למוריס סטוקס" כדי לאסוף תרומות עבור סטוקס ועבור שחקני עבר נוספים שנזקקו לטיפולים רפואיים. משחק הצדקה משך לאורך השנים את כוכבי ה-NBA הגדולים ביותר, כגון ביל ראסל, וילט צ'מברלין, אוסקר רוברטסון, כרים עבדול-ג'באר, נייט ארצ'יבלד ופיט מרוויץ'. בסך הכל, גויסו במשחקים הללו למעלה מ-750 אלף דולר. כמו כן דאג טוויימן שסטוקס יקבל את הפיצויים המגיעים לו ולימד אותו לתקשר בעזרת מצמוצי עיניים[4][5]. טוויימן המשיך לשמש כאפוטרופוס עד מותו של סטוקס ב-1970.
בשנת 2004, כשהוצג סטוקס כחבר היכל התהילה, קיבל טוויימן בשמו את הפרס. בשנת 2013 הציגה ליגת ה-NBA את פרס השחקן הקבוצתי על שם טוויימן-סטוקס, שמחולק לשחקנים המייצגים את "החבר האידיאלי לקבוצה".
בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 שידר טוויימן משחקי NBA עבור רשת הטלוויזיה ESPN. מאוחר יותר הפך למנהל רשת מזון, אותה מכר בשנת 1996 ברווח של מעל ל-3 מיליון דולר. ב-30 במאי 2012 מת טוויימן בסינסינטי עקב סיבוכים במחלת הלוקמיה ממנה סבל[6].