גאס ג'ונסון
 | |
| ג'ונסון בשנת 1963 | |
| לידה |
13 בדצמבר 1938 אקרון שבאוהיו, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
29 באפריל 1987 (בגיל 48) אקרון, אוהיו, ארצות הברית |
| עמדה | פאוור פורוורד, סמול פורוורד |
| גובה | 1.98 מטר |
| מספר | 13, 25 |
| מכללה |
אוניברסיטת המדינה של בויסי אוניברסיטת איידהו |
| דראפט |
בחירה עשירית, 1963 בולטימור בולטס |
| היכל התהילה | הוצג כשחקן בשנת 2010 |
| קבוצות כשחקן | |
|
1963–1972 1972 1972–1973 |
בולטימור בולטס פיניקס סאנס אינדיאנה פייסרס (ABA) |
| הישגים כשחקן | |
|
זכייה באליפות ה-ABA (1973) 5 השתתפויות במשחק האולסטאר (1965, 1968–1971) 4 בחירות לחמישיית העונה השנייה (1965, 1966, 1970, 1971) 2 בחירות לחמישיית ההגנה (1970, 1971) חמישיית הרוקיז של העונה (1964) | |
גאס ג'ונסון (באנגלית: Gus Johnson; 13 בדצמבר 1938 - 29 באפריל 1987) היה כדורסלן אמריקאי ששיחק במשך 10 עונות בליגת ה-NBA מעמדות הפאוור פורוורד והסמול פורוורד. ממוצעיו לאורך קריירת ה-NBA עומדים על 16.2 נקודות, 12.1 ריבאונדים ו-2.5 אסיסטים למשחק.[1]
בשנת 2010 הוצג ג'ונסון בהיכל התהילה של הכדורסל, 37 שנים לאחר פרישתו ממשחק ו-23 שנים לאחר מותו ממחלת הסרטן.[2]
נעורים ומכללות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ונסון נולד בעיר אקרון שבאוהיו, ולמד ב"תיכון סנטרל" המקומי. בקבוצת הכדורסל של התיכון שיחק בין היתר לצד הסנטר נייט ת'ורמונד, חבר היכל התהילה לעתיד שהשתתף ב-7 משחקי אולסטאר. בסיום לימודיו התיכוניים החל לשחק בליגת החובבים האמריקאית, ובשנת 1961 קיבל מלגת כדורסל מאוניברסיטת איידהו. קודם ללימודיו באיידהו העביר שנה באוניברסיטת המדינה של בויסי על מנת לשפר את ציוניו, ובשנת 1962 עבר לאיידהו. בעונת הג'וניור שלו העמיד ממוצעים של 19.0 נקודות ו-20.3 ריבאונדים למשחק, והוביל את קבוצתו למאזן הניצחונות הטוב ביותר זה 36 שנה, 20-6.[3] לאחר משחק מול אוניברסיטת אורגון בו הוריד ג'ונסון שיא מועדון של 31 ריבאונדים, השווה אותו מאמן אורגון, סטיב בלקו, ל"ביל ראסל בגובה 1.98 מטר", ואמר כי הוא השחקן הטוב ביותר מולו התמודד כמאמן.[4] בסיום עונתו היחידה באיידהו עזב ג'ונסון את האוניברסיטה והעמיד עצמו לבחירה בדראפט ה-NBA.
קריירה מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בולטימור בולטס
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ונסון נבחר בבחירה העשירית בדראפט ה-NBA לשנת 1963 על ידי בולטימור בולטס, שנתיים לאחר הקמת הקבוצה.[5] בעונת הרוקי שלו, בה פתח בקו הקדמי לצד הסנטר וולט בלאמי, רשם ממוצעים של 17.3 נקודות ו-13.6 ריבאונדים למשחק וסיים שני בהצבעה לפרס רוקי השנה ב-NBA (אחרי ג'רי לוקאס שזכה בפרס).[1] בעונות הבאות המשיך להוביל את הקבוצה, יחד עם בלאמי, ובעונות 1967 ו-1968 הצטרפו אליו נבחרי הדראפט ארל מונרו ו-וס אנסלד, בהתאמה. ב-8 עונותיו הראשונות ב-NBA העמיד ג'ונסון ממוצעים של 18.3 נקודות ו-13.5 ריבאונדים למשחק, ונבחר במהלכן 4 פעמים לחמישייה השנייה של העונה. בעונת 1970/1971, האחרונה שבתקופת השיא של ג'ונסון, העפילו הבולטס לראשונה לגמר ה-NBA, בו הפסידו למילווקי באקס של כרים עבדול-ג'באר, אוסקר רוברטסון ובוב דאנדריג' בתוצאה 4-0.[6] בעונה הבאה סבל ג'ונסון מפציעות שונות שהגבילו אותו ל-39 משחקים בלבד, ולממוצעי שפל של 6.4 נקודות ו-5.8 ריבאונדים למשחק.
שלהי הקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעונה הבאה צירפו הבולטס את אלווין הייז ששיחק בעמדה של ג'ונסון, ושלחו את ג'ונסון בטרייד לפיניקס סאנס בתמורה לבחירת דראפט. לאחר 21 משחקים, בדצמבר 1972, שוחרר מפיניקס וחתם באינדיאנה פייסרס מליגת ה-ABA עד סיום העונה, בה זכתה באליפות הליגה. הייתה זו עונתו האחרונה בקריירה של ג'ונסון, שפרש ממשחק בגיל 34.
פרופיל כשחקן
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ונסון התבלט כשחקן חזק, מהיר ואתלטי במיוחד, שהצטיין במשחק המעבר הודות ליכולותיו הפיזיות, והוכר כאחד מראשוני "אמני ההטבעות". הוא הטביע לסל בתדירות גבוהה יחסית לתקופתו, בדרך כלל בעוצמה רבה; לאורך הקריירה שבר ג'ונסון 3 פעמים את הקרש הסל במהלך הטבעה. מלבד תרומתו בצד ההתקפי היה ג'ונסון גם אחד השומרים הטובים ב-NBA, בכך שהיה חזק מספיק כדי לשמור על שחקני פנים גבוהים ממנו, וזריז מספיק כדי לשמור על שחקני חוץ; בכל פעם ששיחקה קבוצתו מול סינסינטי רויאלס הופקד ג'ונסון לשמור על הרכז אוסקר רוברטסון, מכיוון שהצליח בכך ביעילות רבה יותר מכל שומר אחר בליגה.[7] כהכרה ביכולותיו ההגנתיות נבחר פעמיים לחמישיית ההגנה הראשונה של העונה. חברו לקבוצה בבולטימור, ארל מונרו, אמר על ג'ונסון שהוא "הקדים את זמנו - קופץ באוויר להטבעות מרהיבות, שובר סלים ומוסר לצד השני של המגרש מאחורי הגב. הוא היה מרהיב, אך גם עשה את העבודות השחורות - הגנה וריבאונד".[8]
לאורך כל הקריירה סבל ג'ונסון מפציעות רבות בברכיו שהגבילו אותו לשחק ב-77% בלבד מסך המשחקים של קבוצותיו (631 מתוך 820 משחקים). פרשנים רבים מאמינים שאילולא הפציעות היה ג'ונסון נבחר להיכל התהילה בשלב הרבה יותר מוקדם, ויש אף המשווים את הפוטנציאל שלו לזה של שחקנים כמו מייקל ג'ורדן, אלג'ין ביילור וג'וליוס ארווינג.[7]
מחוץ למגרשי הכדורסל היה ג'ונסון אחד השחקנים הססגוניים והאפנתיים של ה-NBA; הוא נהג במכונית קדילאק סגולה, ענד עגילים, גידל שפם עד קצה הסנטר ("זקן פו-מנצ'ו") והתהדר בסימן ההיכר הבולט בליגה - קישוט בצורת "כוכב מוזהב" שנקדח באחת משיניו הקדמיות.[7]
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביום הולדתו ה-48, העלתה קבוצת וושינגטון בולטס את גופייתו של ג'ונסון עם המספר 25 לתקרת אולמה הביתי, כהוקרה על תרומתו למועדון. כארבעה חודשים לאחר מכן, ב-29 באפריל 1987, מת ג'ונסון ממחלת הסרטן בבית חולים באקרון, עיר הולדתו, בגיל 48.[9]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Basketball-Reference
- פרופיל, באתר Sports-Reference
- פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
- פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
- סטטיסטיקות הקריירה ב-NBA, באתר Basketball-reference.com
- ביוגרפיה באתר jockbio.com
- גאס ג'ונסון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 סטטיסטיקות הקריירה של ג'ונסון ב-NBA, באתר Basketball-reference.com
- ^ דף השחקן, באתר היכל התהילה של הכדורסל
- ^ סטטיסטיקות הקריירה של ג'ונסון במכללות, באתר sports-reference.com
- ^ Oregon Faces Johnson Again in Weekend Series at Moscow, בשירות גוגל חדשות, 6 בפברואר 1963
- ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1963, באתר basketball-reference.com
- ^ סטטיסטיקות סדרת הגמר בין בולטימור למילווקי, באתר basketball-reference.com
- ^ 1 2 3 ביוגרפיה של ג'ונסון, באתר jockbio.com
- ^ ג'ונסון נבחר להיכל התהילה של הכדורסל, באתר הרשמי של וושינגטון ויזארדס, 6 באפריל 2010
- ^ ההודעה על מותו של ג'ונסון, באתר הניו יורק טיימס, 30 באפריל 1987