גביע ה-FA לנשים

גביע ה-FA לנשים
The Football Association Women’s Challenge Cup Competition

ענף	כדורגל
תאריך ייסוד	1970
ארגון מפעיל	התאחדות הכדורגל האנגלית
מספר מתמודדים	262
מדינות משתתפות	אנגליה אנגליה
זוכה	מנצ'סטר יונייטד 2023/2024 - (זכייה ראשונה)
הכי הרבה זכיות	ארסנל (14)
מפעל מקביל	הסופר ליג האנגלית לנשים
מפעל נמוך יותר	גביע הליגה האנגלית
[1]

תחרות גביע האתגר לנשים של ההתאחדות לכדורגל (באנגלית: The Football Association Women’s Challenge Cup Competition), היא טורניר הגביע הבכיר בכדורגל הנשים באנגליה, והיא מקבילה לגביע ה-FA (לגברים) שנוסד 99 שנים קודם לכן.

הגביע נקרא בעבר גביע ה-WFA, לאחר מכן גביע ה-FA לנשים, וכעת נקרא גביע ה-FA ויטאליטי לנשים (מסיבות מסחריות).

ארגון ה-WFA (התאחדות הכדורגל לנשים) ערך את התחרות ב-23 המהדורות הראשונות שלו, במהלכן קבוצת סאות'המפטון לנשים זכתה בגביע שמונה פעמים. ההתאחדות לכדורגל האנגלית (FA) החלה לנהל את כדורגל הנשים האנגלי באמצע שנת 1993, וכך עברה גם תחרות זו תחתיו משנה זו.

ארסנל מחזיקה כיום בשיא התארים בסך הכל, לאחר שזכתה בגביע ארבע עשרה פעמים. מחזיקת הגביע הנוכחית היא מנצ'סטר יונייטד שניצחה 0-4 את טוטנהאם הוטספר בעונת 2023/2024.

היסטוריה

בטורניר הראשון, שנערך ב-1971, השתתפו 71 קבוצות (כולל מסקוטלנד ומוויילס) שחולקו לשמונה בתים על בסיס גאוגרפי. משחק הגמר הראשון נערך ב-9 במאי באצטדיון של קריסטל פאלאס, ובו גברה סאות'המפטון ליידיס על סטיוארטון אנד ת'יסל בתוצאה 4 - 1. משחק זה כמעט ולא סוקר על ידי התקשורת הבריטית. סאות'המפטון זכתה בגביע שמונה פעמים במהלך שנות ה-70 ושנות ה-80.

בעונת 1993/1994 עבר ניהול הטורניר למחלקת התחרויות של ההתאחדות, ובאותה עונה נרשמו 147 קבוצות. שמו של הטורניר שונה לגביע האתגר לנשים של ההתאחדות לכדורגל, ובמשחק הגמר גברה דונקסטר רוברס ליידיס על נואסלי יונייטד בתוצאה 1 - 0. הקבוצות החצי מקצועניות המסונפות למועדוני הגברים בפרמייר ליג ובפוטבול ליג היו הדומיננטיות בתחרות מאז הקמתה הפרמייר ליג לנשים ב-1993.

במשחק הגמר שנערך במאי 2001 גברה ארסנל על פולהאם ליידיס בתוצאה 1 - 0 משער של אנג'י בנקס. משחק זה נערך גם כן באצטדיון של קריסטל פאלאס, ובו נקבע שיא צופים של 13,824. ארסנל זכתה בטורניר 9 פעמים בסך הכל, והיא הקבוצה עם מספר הזכיות הרב ביותר.

חברת E.ON מדיסלדורף שבגרמניה נתנה את חסות לטורניר בין השנים 2006 ל-2010. כמו כן עד לשנת 2009 שודרו משחקי הגמר בערוצי ה-BBC. המגישה במשדרים הייתה סלינה הינצ'קליף, והפרשנים היו רבקה לואו וסטיב לי. במקביל שודר משחק הגמר ב-Radio Five Live של ה-BBC. החל משנת 2009 המשחקים אמורים להיות משודרים על ידי ITV1.

מחזיקת הגביע בשנת 2014 הייתה ארסנל, אשר ניצחה את אברטון ליידיס 2-0. באוגוסט 2015 זכתה צ'לסי כשניצחה את נוטס קאונטי. היה זה המשחק הראשון בתולדות הטורניר שהתקיים באצטדיון ומבלי^[1]. חברת SSE הבריטית חתמה על חוזה לנתינת חסות לליגה ביוני 2015, למשך 4 שנים^[1].

בין 2017 ל-2020 זכתה מנצ'סטר סיטי ב-3 גביעים ב-4 שנים.

זכיות

היסטוריית משחקי הגמר

• קבוצות אשר זכו בדאבל באותה העונה מסומנות בכתב מודגש.

עונה	זוכה[2]	תוצאה[2]	סגנית[2]	אצטדיון[3]	קהל[3]
1970/1971	סאות'המפטון	4–1	סקוטלנד סטיוארט ת'יסל	מרכז הספורט הארצי קריסטל פאלאס
1971/1972	סאות'המפטון	3–2	סקוטלנד לי'ס ליידיס	איטון פארק, ברטון שעל הטרנט	1,500
1972/1973	סאות'המפטון	2–0	סקוטלנד ווסט-הורן יונייטד	בדפורד טאון	3,000
1973/1974	פודנס	2–1	סאות'המפטון	בדפורד טאון	800
1974/1975	סאות'המפטון	4–2	וורמינסטר	דאנסטבל טאון
1975/1976	סאות'המפטון	2–1 ^ה	קווינס פארק ריינג'רס	בדפורד טאון	1,500
1976/1977	קווינס פארק ריינג'רס	1–0	סאות'המפטון	צ'מפיון היל, איסט דלוויץ'	3,000
1977/1978	סאות'המפטון	8–2	קווינס פארק ריינג'רס	אצטדיון וקסהאם פארק	200
1978/1979	סאות'המפטון	1–0	לואסטופט	ווטרלוביל	1,200
1979/1980	סנט הלנס	1–0	פרסטון נורת' אנד	אנפילד טאון
1980/1981	סאות'המפטון	4–2	סנט הלנס	נואסלי רואד, סנט הלנס	1,352
1981/1982	לואסטופט	2–0	קליבלנד ספרטנס	לופטוס רואד	1,000
1982/1983	דונקסטר בלס	3–2	סנט הלנס	סינקיל בנק, לינקולן	1,500
1983/1984	האוברי גריינג'	2-4	דונקסטר בלס	סינקיל בנק, לינקולן
1984/1985	פרנדס אוף פולהאם	2–0	דונקסטר בלס	קרייבן קוטג', פולהאם	1,500
1985/1986	נוריץ'	4–3	דונקסטר בלס	קארו רוד, נוריץ'
1986/1987	דונקסטר בלס	2–0	סנט הלנס	סיטי גראונד, נוטינגהאם
1987/1988	דונקסטר בלס	3–1	ליסואו פסיפיק	גרסטי רוד, קריווי	800
1988/1989	ליסואו פסיפיק	3–2	פרנדס אוף פולהאם	אולד טראפורד, מנצ'סטר	941
1989/1990	דונקסטר בלס	1–0	פרנדס אוף פולהאם	בייסבול גראונד, דרבי	3,000
1990/1991	מילוול ליונסס	1–0	דונקסטר בלס	פרנטון פארק, בירקנהאד	4,000
1991/1992	דונקסטר רוברס ליידיס	4–0	הכוכב האדום סאות'המפטון	פרנטון פארק, בירקנהאד	250
1992/1993	ארסנל	3–0	דונקסטר בלס	מאנור גראונד, אוקספורד	3,547
1993/1994	דונקסטר רוברס ליידיס	1–0	נואסלי יונייטד	גלנפורד פארק, סקאנת'ורפ	1,674
1994/1995	ארסנל	3–2	ליברפול ליידיס	פרנטון פארק, בירקנהאד
1995/1996	קרוידון אתלטיק	1-1 (2-3‏^פ‏)	ליברפול ליידיס	דה ניו דן, לונדון	2,110
1996/1997	מילוול ליונסס	1–0	ומבלי	אפטון פארק, לונדון	3,015
1997/1998	ארסנל	3–2	קרוידון אתלטיק	דה ניו דן, לונדון
1998/1999	ארסנל	2–0	סאות'המפטון סיינטס	דה ואלי, לונדון	6,450
1999/2000	קרוידון אתלטיק	2–1	דונקסטר בלס	בראמל ליין, שפילד	3,434
2000/2001	ארסנל ליידיס	1–0	פולהאם ליידיס	סלהרסט פארק, לונדון	13,824
2001/2002	פולהאם ליידיס	2–1	דונקסטר בלס	סלהרסט פארק, לונדון	10,124
2002/2003	פולהאם ליידיס	3–0	צ'רלטון אתלטיק	סלהרסט פארק, לונדון	10,389
2003/2004	ארסנל	3–0	צ'רלטון אתלטיק	לופטוס רוד, לונדון	12,244
2004/2005	צ'רלטון אתלטיק	1–0	אברטון ליידיס	אפטון פארק, לונדון	8,567
2005/2006	ארסנל	5–0	לידס יונייטד ליידיס	דה ניו דן, לונדון	13,452
2006/2007	ארסנל	4–1	צ'רלטון אתלטיק	סיטי גראונד, נוטינגהאמשייר	24,529
2007/2008	ארסנל	4–1	לידס יונייטד ליידיס	סיטי גראונד, נוטינגהאמשייר	24,582
2008/2009	ארסנל	2–1	סנדרלנד ליידיס	פרייד פארק, דרבי	23,291
2009/2010	אברטון ליידיס	3–2 ^ה	ארסנל	סיטי גראונד, נוטינגהאמשייר	17,505
2010/2011	ארסנל	2–0	בריסטול אקדמי	ריקו ארנה, קובנטרי	13,885
2011/2012	ברמינגהאם סיטי ליידיס	2-2 (2-3‏^פ‏)	צ'לסי	אצטדיון אשטון גייט, בריסטול	8,723
2012/2013	ארסנל	3–0	בריסטול אקדמי	אצטדיון קיפמאוט, דונקסטר	4,988
2013/2014	ארסנל	2–0	אברטון ליידיס	אצטדיון MK, מילטון קינס	15,098
2014/2015	צ'לסי	1–0	נוטס קאונטי	ומבלי, לונדון	30,710
2015/2016	ארסנל	1–0	צ'לסי	ומבלי, לונדון	32,912
2016/2017	מנצ'סטר סיטי	4–1	ברמינגהאם סיטי	ומבלי, לונדון	35,271
2017/2018	צ'לסי	3–1	ארסנל	ומבלי, לונדון	45,423
2018/2019	מנצ'סטר סיטי	3–0	וסטהאם יונייטד	ומבלי, לונדון	43,264
2019/2020	מנצ'סטר סיטי	3–1 ^ה	אברטון ליידיס	ומבלי, לונדון	0[4]
2020/2021	צ'לסי	3–0	ארסנל	ומבלי, לונדון	40,942
2021/2022	צ'לסי	3–2 ^ה	מנצ'סטר סיטי	ומבלי, לונדון	49,094
2022/2023	צ'לסי	1-0	מנצ'סטר יונייטד	ומבלי, לונדון	49,094
2023/2024	מנצ'סטר יונייטד	0-4	טוטנהאם הוטספר	ומבלי, לונדון	76,082

הזוכות בטורניר לפי מועדון

קבוצה	זכיות	סגנויות	עונות זכייה
ארסנל	14	3	1992/1993, 1994/1995, 1997/1998, 1998/1999, 2000/2001, 2003/2004, 2005/2006, 2006/2007, 2007/2008, 2008/2009, 2010/2011, 2012/2013, 2013/2014, 2015/2016
סאות'המפטון	8	2	1970/1971, 1971/1972, 1972/1973, 1974/1975, 1975/1976, 1977/1978, 1978/1979, 1980/1981
דונקסטר רוברס ליידיס	6	7	1982/1983, 1986/1987, 1987/1988, 1989/1990, 1991/1992, 1993/1994
צ'לסי	5	2	2014/2015, 2017/2018, 2020/2021, 2021/2022, 2022/2023
קרוידון / צ'רלטון אתלטיק	3	4	1995/1996, 1999/2000, 2004/2005
מנצ'סטר סיטי	3	1	2016/2017, 2018/2019, 2019/2020
אברטון ליידיס (בעבר ליסואו פסיפיק)	2	4	1988/1989, 2009/2010
פולהאם ליידיס	2	1	2001/2002, 2002/2003
מילוול ליונסס ליידיס	2	–	1990/1991, 1996/1997
מנצ'סטר יונייטד	1	1	2023/2024
סנט הלנס	1	3	1979/1980
קווינס פארק ריינג'רס	1	2	1976/1977
פרנדס אוף פולהאם	1	2	1984/1985
לואסטופט	1	1	1981/1982
ברמינגהאם סיטי ליידיס	1	1	2011/2012
פודנס	1	–	1973/1974
האוברי גריינג'	1	–	1983/1984
נוריץ'	1	–	1985/1986

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גביע ה-FA לנשים בוויקישיתוף

• מידע באתר התאחדות הכדורגל האנגלית
• מידע באתר מאגר המידע של היסטוריית מועדוני כדורגל

• גביע ה-FA לנשים, ברשת החברתית פייסבוק
• גביע ה-FA לנשים, ברשת החברתית אקס (טוויטר)

הערות שוליים

1. FA Staff, The Women's FA Cup has a new partner after agreeing a four-year title sponsorship deal with energy firm SSE, ‏8 June 2015
2. "F A Cup Summary – Contents". The Football Club History Database. נבדק ב-4 בנובמבר 2008.
3. Barnes, Stuart (2008). Nationwide Football Annual 2008–2009. SportsBooks Ltd. pp. 132, 134–143. ISBN 1-8998-0772-1.
4. המשחק התקיים בדלתיים סגורות בעקבות התפרצות מגפת הקורונה העולמית