גנשובקה (בפולנית: Gęsiówka) היה מחנה ריכוז גרמני בוורשה הכבושה בשנים 1943-1944.
מחנה גנשובקה הוקם בקיץ 1943 בוורשה כשלוחה של מחנה מיידנק. המחנה הוקם בשטח בו שכן גטו ורשה עד להחרבתו על ידי הגרמנים במרד גטו ורשה באפריל-מאי 1943. כחודשיים לאחר הקמת המחנה הועברו אליו מאושוויץ קבוצות של אסירים יהודים. אסירים יהודים אלה עבדו בפירוק הריסותיו של גטו ורשה ובהכנתם לשימוש כחומרי בניה. לשם כך בחרו הגרמנים להעביר מאושוויץ אסירים שאינם פולנים, וזאת כדי שאסירים אלה לא יוכלו לדבר עם תושבי המקום ולחבור אליהם נגד הגרמנים. רובם של אסירים אלה גורשו לאושוויץ מיוון, בהם רבים מסלוניקי.
לפני מלחמת העולם השנייה, גנשובקה היה בית כלא צבאי של הצבא הפולני ברחוב Gęsia (כיום רחוב אנילביצ'ה), ליד ההצטלבות עם רחוב אוקופובה ובית הקברות היהודי ברחוב אוקופובה. החל משנת 1939, עם הכיבוש הגרמני של פולין, הוא הפך למחנה חינוך מחדש של משטרת הביטחון הגרמנית (Arbeitserziehungslager der Sicherheitspolizei Warschau).
ב-1943 הפך הכלא למחנה ריכוז, בעיקר לאסירים יהודים ממדינות אחרות מלבד פולין, בעיקר מיוון והונגריה. במהלך הפעלתו, המחנה, המכונה מחנה הריכוז ורשה, הכיל כ-8,000–9,000 אסירים, שעסקו בעבודות כפייה. על פי ההערכות, 4,000 עד 5,000 אסירים מתו במחנה, במהלך צעדת המוות מהמחנה, במהלך מרד ורשה ותוך כדי מסתור לאחר המרד.
גנשובקה הוא כיום האתר של מוזיאון פולין לתולדות יהודי פולין.
האסירים היהודים מיוון לא היו רגילים לאקלים הקר של פולין, ולאחר כשנה במחנה נספו מחציתם, כ-800 איש, בקור, ברעב ובמחלות. עקב כך הועברו באביב 1944 לגנשובקה יהודים הונגרים וכן יהודים אחרים מאושוויץ. ביולי 1944, עם התקרבות הצבא האדום לוורשה, פונה מחנה גנשובקה מחלק מאסיריו, ואלה הועברו למחנה דכאו במסע רגלי שבו נספו רבים מהם.
מחנה גנשובקה שוחרר במרד ורשה באוגוסט 1944 על ידי קבוצה של המחתרת הפולנית ארמייה קריובה, בה לחמה פלוגת יהודים בפיקודו של שמואל קניגסוויין, במסגרת גדוד בפיקודו של פליקס צ'יווינסקי, לימים חסיד אומות העולם.[1]
רק שני לוחמים פולנים נהרגו בהתקפה. ניצלו ממוות בטוח 348 אסירים יהודים כשירים שהוחזקו על ידי הגרמנים לאחר חיסול גטו ורשה ב-1943, ונשארו מאחור לאחר פינוי רוב האסירים במחנה גנשובקה ביולי 1944.
רבים מהאסירים היהודים הצטרפו לשורות המורדים, ורובם נהרגו בתשעת השבועות הבאים של הלחימה, וכך גם רוב משחרריהם (גדוד "זוסקה" איבד 70% מחבריו במרד).