גרוסר קורפירסט (אוניית מערכה, 1913)

SMS גרוסר קורפירסט
**SMS** Grosser Kurfürst
	שרטוט של "קניג". החלוקה למספרים היא לצורך משחקי מלחמה
	שרטוט של "קניג". החלוקה למספרים היא לצורך משחקי מלחמה
תיאור כללי
סוג אונייה	אוניית מערכה
צי	הצי הגרמני הקיסרי
דגל הצי
סדרה	קניג
ציוני דרך עיקריים
מספנה	גרמניה ורפט
תחילת הבנייה	אוקטובר 1911
הושקה	5 במאי 1913
תקופת הפעילות	30 ביולי 1914 – 21 ביוני 1919 (4 שנים)
אחריתה	הוטבעה על ידי צוותה בסקפה פלו
מיקום	58°53′49″N 3°11′04″W / 58.896937544886°N 3.1845109256956°W
מלחמות וקרבות	מלחמת העולם הראשונה
מידות
הֶדְחֶק	25,800 טון (סטנדרט)
אורך	175.4 מטר
רוחב	29.5 מטר
שוקע	9.19 מטר
נתונים טכניים
מהירות	21 קשרים
גודל הצוות	1,136 קצינים ומלחים
טווח שיוט	14,800 ק"מ במהירות 12 קשר
הנעה	טורבינות קיטור בהספק 43,300 כוחות סוס (32.3 מגה-וואט)
צורת הנעה	טורבינות
כמות הדלק	3,000 טון פחם, 600 טון דלק
אמצעי לחימה
שריון	חגורת שריון 350 מ"מ ; צריחי תותחים 300 מ"מ ; תותחים משניים 170 מ"מ ; מגדל ניווט 350 מ"מ
חימוש	עשרה תותחים בקוטר 12 אינץ' (305 מ"מ) ; 14 תותחים בקוטר 5.9 אינץ' (150 מ"מ) ; 10 תותחים 3.5 אינץ' (88 מ"מ)

גרוסר קורפירסט (בגרמנית: SMS Grosser Kurfürst) הייתה אוניית המערכה מטיפוס דרדנוט השנייה מבין ארבע אוניות המערכה מסדרת קניג. היא שירתה בצי הקיסרי הגרמני במהלך מלחמת העולם הראשונה. האונייה הונחה באוקטובר 1911 והושקה ב-5 במאי 1913. היא הצטרפה רשמית לצי הקיסרי ב-30 ביולי 1914, ימים לפני פרוץ המלחמה בין גרמניה לבריטניה. פירוש שמה הוא הנסיך הבוחר הגדול, שמתייחס לפרידריך וילהלם הראשון, הנסיך הבוחר בברנדנבורג. גרוסר קורפירסט הייתה חמושה בעשרה תותחי 30.5 סנטימטרים (12.0 אינץ') בחמישה צריחים תאומים ויכלה להפליג במהירות מרבית של 21 קשרים (39 קמ"ש).

יחד עם שלוש האוניות האחיות שלה, קניג, מארקגראף וקרונפרינץ, גרוסר קורפירסט נטלה חלק ברוב פעולות הצי במהלך המלחמה, כולל קרב יוטלנד ב-31 במאי וב-1 ביוני 1916. האונייה ספגה אש כבדה בקרב יוטלנד, אך לא נגרם לה נזק חמור. היא הפגיזה עמדות רוסיות במהלך מבצע אלביון בספטמבר ואוקטובר 1917. גרוסר קורפירסט הייתה מעורבת במספר תאונות במהלך קריירת השירות שלה; היא התנגשה בקניג ובקרונפרינץ, עלתה על שרטון מספר פעמים, טורפדה פעם אחת ופגעה במוקש.

לאחר תבוסתה של גרמניה וחתימת שביתת הנשק בנובמבר 1918, גרוסר קורפירסט ורוב אוניות הראשה של צי הים הפתוח נכלאו על ידי הצי המלכותי בסקפה פלו. האוניות פורקו מנשקן והוגבלו לצוותים שלדיים בזמן שמדינות ההסכמה ניהלו משא ומתן על הגרסה הסופית של חוזה ורסאי. ב-21 ביוני 1919, ימים לפני חתימת ההסכם, הורה מפקד הצי הכלוא, קונטר-אדמירל לודוויג פון רויטר, להטביע את הצי כדי להבטיח שהבריטים לא יוכלו לתפוס את הספינות. בניגוד לאניות האחיות שלה, גרוסר קורפירסט נמשתה בשנת 1938 ולאחר מכן נגרטה ברוזית'.

תכנון

ארבע אוניות המערכה מסדרת קניג הוזמנו כחלק ממרוץ החימוש הימי האנגלו-גרמני; הם היו הדור הרביעי של אוניות מערכה גרמניות, והן נבנו בתגובה לסדרת אוריון הבריטית שהוזמנה ב-1909 סדרת קניג ייצגה פיתוח של סדרת קייזר המוקדמת יותר, כאשר השיפור העיקרי הוא סידור יעיל יותר של הסוללה הראשית. האוניות נועדו גם להשתמש במנוע דיזל על הגל הנע המרכזי כדי להגדיל את טווח השיוט שלהן, אך הפיתוח של מנועי הדיזל התברר כמסובך מהצפוי, ולכן נשמרה תחנת כוח של טורבינת קיטור.

ההדחק של גרוסר קורפירסט היה 25,796 טון (25,389 טון ארוך) בתפוסה סטנדרטית ו-28,600 טון (28,100 טון ארוך) במעמס מלא, עם אורך של 175.4 מטר (575 רגל 6 אינץ'), רוחב של 29.5 מטר (96 רגל 9 אינץ') 9.19 מ' (30 רגל 2 אינץ'). היא הונעה על ידי שלוש טורבינות קיטור של פארסונס, עם קיטור שסופק על ידי שלושה דוודי צינור מים מופעלים בנפט ושנים עשר דוודי צינור מים שולץ-תורניקרופט, שפיתחו סך של 42,708 כוחות סוס (31,847 קילוואט) והניבו מהירות מרבית של 21 קשרים (39 קמ"ש). לספינה היה טווח של 8,000 מיילים ימיים (15,000 ק"מ) במהירות שיוט של 12 קשר (22 קמ"ש). הצוות שלה מנה 41 קצינים ו-1,095 מלחים.

היא הייתה חמושה בעשרה תותחי 30.5 ס"מ (12 אינץ') SK L/50 מסודרים בחמישה צריחי תותחים תאומים: שני צריחים ירי-על מלפנים ומאחור וצריח אחד באמצע האונייה בין שתי הארובות. החימוש המשני שלה כלל 14 תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/45 מהירים ושישה תותחי 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') ירי מהיר SK L/45, כולם מותקנים בנפרד בקזמטים. כמקובל באוניות ראשה של התקופה, היא הייתה חמושה גם בחמש צינורות טורפדו 50 ס"מ (19.7 אינץ') תת-מימיים, אחד בחרטום ושניים על כל צד רוחב.

החגורה המשוריינת של האונייה הייתה מורכבת משריון פלדה מוצק של קרופ בעובי 35 ס"מ (13.8 אינץ') במצודה המרכזית שהגנה על חללי מכונות ההנעה ומחסני התחמושת, והצטמצמה ל-18 ס"מ (7.1 אינץ') קדימה ו-12 ס"מ (4.7 אינץ') מאחור. בחלק המרכזי של האונייה, ההגנה האופקית כללה סיפון בעובי 10 ס"מ (3.9 אינץ'), שהופחת ל-4 ס"מ (1.6 אינץ') על החרטום והירכתיים. בצריחי הסוללה הראשיים היו לוחות שריון בעובי 30 ס"מ (11.8 אינץ') בצדדים ו-11 ס"מ (4.3 אינץ') על הגגות, בעוד שלתותחי הקזמטים היו לוחות שריון בעובי 15 ס"מ (5.9 אינץ'). גם הצדדים של מגדל הניווט הקדמי היו בעובי 30 ס"מ.

היסטוריית שירות

גרוסר קורפירסט הוזמנה תחת השם הזמני ארזאץ קורפירסט פרידריך וילהלם ונבנתה במספנת AG Vulcan בהמבורג בבנייה מספר 4. השדרית שלה הונחה באוקטובר 1911 והיא הושקה ב-5 במאי 1913. בטקס ההשקה, אוסקר, נסיך פרוסיה הטביל את הספינה, שנקראה על שם הפריגטה המשוריינת הקודמת, גרוסר קורפירסט. בשל המתיחות הפוליטית המתגברת באירופה באמצע 1914, עבודות הבנייה האחרונות הואצו, ולכן השלב הראשון של ניסויים במספנות נערך ב-15 ביולי, ועבודות האבזור הסתיימו עד 30 ביולי, היום שבו נכנסה לשירות בצי הים הפתוח. לאחר כניסתה לשירות, היא עברה ניסויים ימיים באזור הבלטי. המבצע הקרבי הראשון של האונייה היה הפשיטה על ירמות' ב-2–3 בנובמבר 1914. הפשיטה נערכה על ידי סיירות המערכה של קבוצת הסיור הראשונה של אדמירל פרנץ פון היפר. היא ושאר הדרדנוטים הפליגו בתמיכה מרוחקת של הכוח של היפר. לאחר הפגזה קצרה נסוג הצי הגרמני לנמל. ב-7 בדצמבר, לא נגרם לה נזק כאשר נגחה בטעות את אחותה קניג.

המבצע השני שלה, הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי ב-15–16 בדצמבר 1914. בערב 15 בדצמבר, צי הקרב הגרמני שכלל 12 דרדנוטים - כולל קייזר וארבע אחיותיה - ושמונה פרה-דרדנוטים הגיעו לטווח של 10 מיילים ימיים (19 ק"מ) משייטת מבודדת של שש אוניות מערכה בריטיות. עם זאת, התכתשויות בין מסכי המשחתות היריבים בחושך שכנעו את אינגנול שהוא מתמודד עם הצי הגדול כולו. בהוראת הקייזר וילהלם השני להימנע מסיכון הצי שלא לצורך, אינגנול הפסיק את הקרב והפנה את צי הקרב חזרה לכיוון גרמניה.

ב-22 בינואר 1915, גרוסר קורפירסט ושאר השייטת השלישית נותקו מהצי כדי לבצע אימוני תמרון, ירי וטורפדו באזור הבלטי. הם חזרו לים הצפוני ב-11 בפברואר, מאוחר מדי כדי לסייע לקבוצת הסיור הראשונה בקרב שרטון דוגר. בעקבות אובדן SMS בליכר בקרב שרטון דוגר בינואר 1915, הקייזר פיטר את אינגנול מתפקידו ב-2 בפברואר. אדמירל הוגו פון פול החליף אותו כמפקד הצי. לאחר מכן השתתפה האונייה בכמה גיחות לים הצפוני. ב-29 במרץ היא הפליגה עם הצי לטרשלינג ללא כל מגע עם האויב. גיחת צי נוספת התרחשה ב-22 באפריל. ב-23 באפריל, השייטת השלישית חזרה לאזור הבלטי לסבב תרגילים נוסף שנמשך עד 10 במאי.

גרוסר קורפירסט ושאר הצי נשארו בנמל עד 29 במאי, כאשר הצי ביצע גיחה נוספת של יומיים לים הצפוני. ב-11–12 בספטמבר, גרוסר קורפירסט ושאר השייטת השלישית תמכו במבצע הנחת מוקשים מול טסל. גיחת צי חסרת אירועים נוספת התרחשה ב-23–24 באוקטובר. היא סיימה את השנה עם שיוט אימונים בן שבועיים באזור הבלטי, שנמשך בין 5 ל-20 בדצמבר. סבב נוסף של תרגילים באזור הבלטי התקיים ב-18–23 בינואר 1916. ב-12 בפברואר היא נכנסה למבדוק יבש בווילהלמסהאפן לצורך תחזוקה תקופתית. העבודה נמשכה עד 3 במרץ; יומיים לאחר מכן הפליגה האונייה לגיחה באזור הופדן, אם כי שוב לא הצליחו להיתקל בכוחות בריטיים כלשהם. הצי ערך גיחה נוספת ב-23 במרץ לשרטון אמרון, וגיחה נוספת חודש לאחר מכן לשונית הורנס ב-21–22 באפריל.

ב-24 באפריל, סיירות המערכה של קבוצת הסיור I של היפר ערכו פשיטה על החוף האנגלי. גרוסר קורפירסט ושאר הצי הפליגו בתמיכה מרוחקת. סיירת המערכה זיידליץ פגעה במוקש בדרכה אל המטרה, ונאלצה לסגת. שאר סיירות המערכה הפגיזו את העיירה לואוסטפט ללא התנגדות, אך במהלך ההתקרבות לירמות', הם נתקלו בסיירות הבריטיות של כוח הארוויץ'. דו-קרב ארטילרי קצר התפתח לפני שכוח הארוויץ' נסוג. דיווחים על צוללות בריטיות באזור גרמו לנסיגת קבוצת הסיור I. בשלב זה, שר, שהוזהר מפני הגיחה של הצי הגדול מבסיסו בסקפה פלו, נסוג גם הוא למים בטוחים יותר בחופי גרמניה.

קרב יוטלנד

גרוסר קורפירסט נכחה במהלך פעולת הצי שהביאה לקרב יוטלנד שהתרחש ב-31 במאי וב-1 ביוני 1916. הצי הגרמני ביקש שוב למשוך ולבודד חלק מהצי הגדול ולהשמיד אותו לפני שהצי הבריטי העיקרי יוכל להספיק להגיב. גרוסר קורפירסט הייתה האונייה השנייה בטור הגרמני, מאחורי אחותה קניג ולפני מארקגראף וקרונפרינץ, והן היוו את פלגה V של שייטת אוניות המערכה השלישית, והן היו החלוץ של הצי. שייטת אוניות המערכה השלישית הייתה הראשונה מבין שלוש יחידות אוניות מערכה; ישירות מאחוריה היו אוניות המערכה מסדרת קייזר של פלגה VI, שייטת אוניות המערכה השלישית. לאחר מכן היו אוניות המערכה מהסדרות הלגולנד ונסאו של שייטת אוניות המערכה הראשונה; במשמר העורפי היו הפרה-דרדנוטים המיושנות מסדרת דויטשלנד של שייטת אוניות המערכה השנייה.

קצת לפני 16:00 CET, סיירות המערכה של קבוצת הסיור I נתקלו בשייטת סיירות המערכה הראשונה הבריטית בפיקודו של דייוויד ביטי. הספינות היריבות החלו בדו-קרב ארטילרי שהביא להשמדתן של אינדפטיגבל, מעט לאחר השעה 17:00, וקווין מרי, פחות מחצי שעה לאחר מכן. בשלב זה, סיירות המערכה הגרמניות הפליגו דרומה כדי למשוך את הספינות הבריטיות לעבר הגוף העיקרי של צי הים הפתוח. בשעה 17:30, הצוות של קניג הבחין באוניות קבוצת הסיור I ושייטת סיירות המערכה I מתקרבות. סיירות המערכה הגרמנית הפליגו מימין, בעוד הספינות הבריטיות הפליגו משמאל. בשעה 17:45 הורה שר לפנות שתי נקודות שמאלה כדי לקרב את ספינותיו לסיירות המערכה הבריטיות, ודקה לאחר מכן בשעה 17:46 ניתנה הפקודה לפתוח באש.

גרוסר קורפירסט ירתה על סיירת המערכה פרינסס רויאל בטווח של 21,000 יארד (19,000 מטר). במקביל, התותחים המשניים שלה ירו על משחתות בריטיות שניסו לבצע התקפות טורפדו נגד הצי הגרמני. האוניות הבריטיות המהירות יותר החלו להתרחק מרודפיהן, ובשעה 18:00 היא נאלצה להעביר את האש מפרינסס רויאל לאוניית המערכה וליאנט, אם כי עד 18:16 גם וליאנט יצאה מהטווח. הפגזים שלה פגעו סביב וליאנט ארבע פעמים והתותחנים שלה טענו בטעות לפגיעה באונייה הבריטית. האונייה לא נמלטה ללא פגע בעצמה; בשעה 18:09 היא נפגעה מפגז בקוטר 15 אינץ' (380 מ"מ) מאוניות המערכה מלאיה או וורספייט. הפגז פגע במים במרחק של כ-30 עד 60 רגל (9.1 עד 18.3 מטר) מהאונייה, וריקושט או פיצוץ מהפגז, פגע בגוף הספינה כ-85 רגל (26 מטר) מהחרטום. הפגיעה לא גרמה לנזק משמעותי. במהלך שלב זה, היא טענה לשלוש פגיעות מסוללת 15 ס"מ שלה על משחתת, שככל הנראה הייתה מורסום. בשעה 18:22, האונייה ירתה לזמן קצר בתותחים המשניים שלה לעבר המשחתת מורסבי בטווח קיצוני, מבלי לקלוע פגיעה. במקביל, גרוסר קורפירסט חזרה לטווח של אוניית המערכה וליאנט, וירתה עליה עם שני הצריחים הקדמיים שלה. האונייה ירתה במשך שמונה דקות, אם כי כל היריות שלה החטיאו את המטרה.

זמן קצר לאחר השעה 19:00, הסיירת הגרמנית ויסבאדן הושבתה על ידי פגז של סיירת המערכה הבריטית אינווינסיבל; קונטר-אדמירל פאול בהנקה על קניג ניסה לתמרן את ארבע ספינותיו כדי לחפות על הסיירת המוכה. במקביל, שייטות הסיירות הקלות הבריטיות III ו-IV החלו בהתקפת טורפדו על המערך הגרמני; תוך כדי התקדמות לטווח הטורפדו, הם ירו על ויסבאדן עם אש מהתותחים העיקריים שלהם. לתגרה הצטרפו גם הסיירות המשוריינות המיושנות של שייטת הסיירות הראשונה. גרוסר קורפירסט ואחיותיה ירו בכבדות על הסיירות הבריטיות, אך אפילו האש שספגו מהתותחים העיקריים של אוניות המערכה לא הצליחה לגרש את הסיירות הבריטיות. בתגרה שלאחר מכן, הסיירת המשוריינת הבריטית דיפנס נפגעה מכמה פגזי קליבר כבדים מהדרדנוטים הגרמניות. מטח אחד חדר למחסני התחמושת של הספינה ובפיצוץ אדיר השמיד את הסיירת. משקיפים על סיפונה של האונייה ציינו ששני המטחים פגעו בדיפנס, אם כי לא ייחסו לפגיעות קרדיט על השמדת הספינה. לאחר מכן היא העבירה את האש לסיירת המשוריינת ווריור, שניזוקה קשות ונאלצה לסגת. ווריור טבעה בהפלגה חזרה לנמל למחרת בבוקר.

עד השעה 20:00 קיבל המערך הגרמני פקודה לפנות מערבה כדי לנתק מגע מהצי הבריטי, בפיקודו של אדמירל ג'ון ג'ליקו. זמן קצר לאחר מכן, ארבע סיירות קלות בריטיות חידשו את ההתקפות על ויסבאדן; אוניות המערכה הגרמניות המובילות, כולל גרוסר קורפירסט, פתחו באש לעבר הסיירות בניסיון לגרש אותן. היא החלה לירות בשעה 20:07, בטווחים שבין 10,000– 18,000 יארד (9,100–16,500 מטר) . למרות האש הכבדה הצליחו הסיירות הבריטיות להימלט ללא נזק רציני. בערך באותו זמן, הצי הבריטי חזר לטווח ושבע אוניות מערכה ירו על פלגה V אש חזקה. גרוסר קורפירסט נפגעה שבע פעמים, ארבע פגיעות התרחשו ב-20:18 ו-20:19. שלוש מהפגיעות היו מתותחי ה-13.5 אינץ' (34 ס"מ) של מרלבורו, אם כי התותחנים שלה טענו בטעות לפגיעה רביעית. ארבעת הפגיעות הנותרות הגיעו מתותחי ה-15 אינץ' של ברהאם או וליאנט. אחד מהפגזים בקוטר 15 אינץ' הרס את תותח מס' 2 בצד השמאלי בקוטר 15 ס"מ, ועוד אחד פגע בחגורה הראשית והתפוצץ בפגיעה. למרות שהוא לא חדר לחגורה, הוא הדף את החיפוי פנימה עד 13 אינץ' (33 ס"מ) לאורך של כ-26 רגל (7.9 מטר). צוותי בקרת נזקים הצליחו לעצור זמנית את ההצפה שנוצרה לאחר חדירה של 800 טון (790 טון ארוך) של מים שנכנסו לאונייה. ההצפה גרמה לנטייה של 4°, אם כי מאמצי הצפה נגדיים הפחיתו אותה לפחות ממעלה. ככל שהקרב נמשך, ההצפה החמירה, ועד שהגיעה להלגולנד למחרת בבוקר, כ-3,000 טון (2,950 טון ארוך) של מים חדרו לאונייה. פגיעות נוספות נרשמו, אך הפגזים הללו התפוצצו בפגיעה וגרמו נזק קל יחסית.

האש הכבדה של הצי הבריטי אילצה את שר להורות לצי לפנות; פנייה זו הפכה את הסדר של הצי והציבה אותה לקראת סוף הטור. לאחר נסיגה מוצלחת מהבריטים, הורה שר לצי להרכיב מערך שיוט לילי, אם כי שגיאות תקשורת בין שר על סיפון פרידריך דר גרוסה לבין וסטפאלן, הספינה המובילה, גרמו לעיכובים. הצי התכנס למבנה עד 23:30, כאשר גרוסר קורפירסט הייתה האונייה ה-15 במערך של 24 אוניות ראשה. בסביבות השעה 02:45, כמה משחתות בריטיות ערכו מתקפת טורפדו נגד החצי האחורי של הקו הגרמני; גרוסר קורפירסט הבחינה בשש משחתות לא מזוהות בחושך. היא ירתה עליהם עם תותחי ה-15 ס"מ ותותחי ה-8.8 ס"מ שלה תוך פנייה כדי להימנע מכל טורפדו שאולי שוגר. היא קלעה פגיעה אחת עם פגז 15 ס"מ במשחתת נסוס בטווח של כ 2,200 יארד (2,000 מטר), והשביתה אחד מהדוודים של נסוס. אש כבדה מאוניות המערכה הגרמניות אילצה את המשחתות הבריטיות לסגת.

צי הים הפתוח הצליח לעבור דרך הכוחות הקלים הבריטיים מבלי למשוך את תשומת לב אוניות המערכה של ג'ליקו, ובהמשך הגיע לשונית הורנס בשעה 04:00 ב-1 ביוני. מחוץ להלגולנד, גרוסר קורפירסט ספגה כל כך הרבה מים שהיא נאלצה להפחית את המהירות. היא יצאה מהמערך, אך מאוחר יותר הצטרפה לצי מחוץ לנתיבי שיליג. כשהגיעה לווילהלמסהאפן, היא נכנסה לנמל בעוד כמה אוניות מערכה אחרות תפסו עמדות הגנה במעגן החיצוני. האונייה הועברה להמבורג שם היא תוקנה במבדוק הצף הגדול של AG Vulcan. עבודת התיקון הסתיימה עד 16 ביולי. במהלך הקרב, היא ירתה בסך הכל 135 פגזים מהסוללה הראשית שלה ו-216 פגזים מתותחי ה-15 ס"מ שלה. היא נפגעה משמונה פגזים בקליבר גדול, שהרגו 15 אנשי צוות ופצעו עשרה.

הפעולות הבאות

לאחר סיום עבודות התיקון, גרוסר קורפירסט ביצעה תמרוני אימון בבלטי עד 4 באוגוסט. האונייה הוקצתה אז זמנית לקבוצת הסיור I למבצע הצי ב-18–19 באוגוסט. עקב הנזק החמור שנגרם לזיידליץ ודרפלינגר ביוטלנד, סיירות המערכה היחידות הזמינות למבצע היו פון דר טאן ומולטקה, שאליהם הצטרפו מארקגראף, גרוסר קורפירסט ואוניית המערכה החדשה באיירן. הבריטים היו מודעים לתוכניות הגרמניות והוציאו את הצי הגדול לפגוש אותן, מה שהוביל לפעולת 19 באוגוסט 1916 שהסתיימה ללא מפגש. עד השעה 14:35, שר הוזהר מפני התקרבות הצי הגדול, ולא היה מוכן להילחם מול כל הצי הגדול רק 11 שבועות לאחר הקרב הצמוד בעליל ביוטלנד, הפך את כוחותיו ונסוג לנמלים גרמניים.

אימון יחידה עם שייטת III נמשך מ-21 באוקטובר עד 2 בנובמבר. יומיים לאחר מכן, האונייה הצטרפה רשמית לשייטת השלישית. ב-5 בנובמבר, השתתפה האונייה במשלחת לחוף המערבי של דנמרק כדי לסייע לשתי צוללות U-20 ו- U-30 - שנתקעו שם. הצוללת הבריטית J1 טרפדה את גרוסר קורפירסט 30 מיילים ימיים (56 ק"מ) מצפון-מערב לשונית הורנס. הטורפדו הרס את ההגה בצד השמאלי והציף את חדרי ההגה, למרות שהאונייה שמרה על מהירות של 19 קשרים (35 קמ"ש). היא חזרה למבדוק AG Vulcan, שם היא תוקנה בין 10 בנובמבר ל-9 בפברואר. באותו יום, בעודה במעבר לקיל, עלתה האונייה על שרטון מול קראוצנד בנהר האלבה. הנזק היה מזערי והאונייה המשיכה לאימון יחידה בים הבלטי, אך בחזרה לים הצפוני ב-4 במרץ, היא נגחה בטעות את קרונפרינץ. החרטום שלה נדחף פנימה, מה שהצריך תיקונים במספנה הקיסרית בווילהלמסהאפן עד 22 באפריל.

גרוסר קורפירסט הצטרפה מחדש לצי ב-23 באפריל וערך אימונים עם שאר השייטת השלישית באזור הבלטי בין 17 במאי ל-8 ביוני. לאחר החזרה לים הצפוני הוטלה האונייה לתפקידי שמירה במפרץ הגרמני. סבב נוסף של תרגילים באזור הבלטי התבצע ב-11–23 בספטמבר. לאחר מכן הפליגה לפוציגר ויק כדי להתכונן למבצע אלביון, הכיבוש המתוכנן של האיים מול ריגה. ב-12 באוקטובר, גרוסר קורפירסט נכנסה לעמדה במפרץ טגה ליד כף נינסט. אבל היא פגעה במוקש תוך כדי תמרון לעמדת ירי, מה שגרם לחדירת 280 טון (280 טון ארוך) של מים לתוך הספינה. למרות הנזק מהמוקש, האונייה המשיכה בהפגזת תותחי חוף רוסיים על הכף. היא נותקה מכוח הפלישה מאוחר יותר באותו יום; היא הפליגה לווילהלמסהאפן דרך קיל, שם הושלמו התיקונים עד 1 בדצמבר.

עם שובה לשירות, גרוסר קורפירסט חזרה לתפקידי סיור במפרץ. היא נכחה במהלך המבצע הכושל נגד השיירות ב-23–25 באפריל 1918. בעת הכניסה למעגן מחוץ לווילהלמסהאפן לאחר סיום הפעולה, נפגעה האונייה. היא חזרה לרציף לצורך תיקונים מ-27 באפריל עד 2 במאי. בסוף החודש, גרוסר קורפירסט עלתה על שרטון ממש ליד הנמל הצפוני של הלגולנד. ציר המדחף של האונייה בצד השמאלי התכופף, מה שהצריך תיקונים במספנה הקיסרית בקיל בין 2–9 ביוני וב-21–31 ביולי. לבסוף היא הצטרפה מחדש לצי ב-12 באוגוסט.

גורל

גרוסר קורפירסט הייתה אמורה להשתתף בפעולה אחרונה של הצי ימים לפני שביתת הנשק, מבצע שבו עיקר צי הים הפתוח היה אמור להגיח מבסיסו בווילהלמסהאפן כדי להתנגש עם הצי הגדול הבריטי. כדי לשמור על עמדת מיקוח טובה יותר לגרמניה, התכוונו האדמירלים היפר ושר להסב נזק רב ככל האפשר לצי הבריטי, לא משנה מה תהיה התוצאה עבור הצי. ב-29 באוקטובר 1918 ניתנה הפקודה לצאת מווילהלמסהאפן כדי לגבש את הצי בשפך היאדה, בכוונה לצאת למחרת בבוקר. עם זאת, החל מהלילה של 29 באוקטובר, מלחים בתירינגן ערכו מרד. התסיסה התפשטה לאוניות מערכה אחרות, כולל גרוסר קורפירסט. המבצע בוטל בסופו של דבר; בניסיון לדכא את המרד, אדמירל שר הורה לפזר את הצי. קניג ושאר השייטת השלישית נשלחו לקיל. בהתבשר הקייזר על המצב הוא הצהיר "אין לי יותר צי".

לאחר כניעת גרמניה בנובמבר 1918, רוב צי הים הפתוח, בפיקודו של קונטר-אדמירל לודוויג פון רויטר, נכלא בבסיס הצי הבריטי בסקפה פלו. לפני יציאת הצי הגרמני הבהיר אדמירל אדולף פון טרוטה לפון רויטר כי אינו יכול לאפשר לבעלות הברית לתפוס את הספינות, בשום תנאי. הצי נפגש עם הסיירת הקלה הבריטית קארדיף, שהובילה את הספינות לצי בעלות הברית שאמור ללוות את הגרמנים לסקפה פלו. המשט האדיר כלל כ-370 ספינות מלחמה בריטיות, אמריקאיות וצרפתיות. לאחר שהספינות נכלאו, התותחים שלהן הושבתו באמצעות הסרת מכנסי התותחים שלהן, וצוותיהן צומצמו ל-200 קצינים ומלחים.

הצי נשאר בשבי במהלך המשא ומתן שהוליד את הסכם ורסאי. פון רויטר האמין שהבריטים מתכוונים לתפוס את הספינות הגרמניות ב-21 ביוני, שהיה המועד האחרון לחתימה של גרמניה על הסכם השלום. מבלי שידע שהמועד האחרון הוארך עד 23 ביוני, הורה רויטר להטביע את הספינות. בבוקר 21 ביוני יצא הצי הבריטי מסקפה פלו לביצוע תרגילי אימון, ובשעה 11:20 העביר רויטר את הפקודה לאניותיו. גרוסר קורפירסט טבעה ב-13:30; בניגוד לאחיותיה, היא נמשתה בסופו של דבר ב-29 באפריל 1938 ונמכרה לגריטה ברוזית'. הפעמון שלה נמכר ושימש שנים רבות כקישוט לגינה. הוא נמכר במכירה פומבית במרץ 2014 ונקנה על ידי המוזיאון הלאומי של הצי המלכותי, פורטסמות', המפשייר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרוסר קורפירסט בוויקישיתוף