גרמניה: אגדת חורף
 | |
| המהדורה הראשונה 1844 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
היינריך היינה  |
| שפת המקור |
גרמנית |
| סוגה |
שירה אפית |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1844 |
  | |
גרמניה: אגדת חורף (בגרמנית: Deutschland. Ein Wintermärchen) היא פואמה אפית סאטירית בשפה הגרמנית מאת המשורר היינריך היינה (1844), המתארת את הרהוריו ומחשבותיו במהלך נסיעה מפריז להמבורג שערך בשנת 1843.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הרסטורציה בהשפעת מטרניך, היו יצירותיו של היינה נתונות לצנזורה במדינות גרמניה. הן הוצאו אל מחוץ לחוק בפרוסיה בשנת 1833, ובכל המדינות החברות בקונפדרציה הגרמנית בעקבות החלטה של פרלמנט הפדרציה, הבונדסטאג, בפרנקפורט בשנת 1835.
בשנת 1831 בחר לצאת לגלות בצרפת. בשנת 1843 נסע היינה לגרמניה לביקור אצל אמו ואצל המו"ל שלו בהמבורג, ובמהלך חזרתו קיבלה היצירה את גרסתה הסופית. היא פורסמה לראשונה בשנת 1844. הפואמה פורסמה בקובץ ביחד עם פואמות נוספות. ב-4 באוקטובר 1844 נאסר הספר לפרסום וכל עותקיו הוחרמו בפרוסיה. ב-12 בדצמבר אותה שנה הוציא הקיסר פרידריך וילהלם הרביעי צו מעצר נגד היינה, וחרם הוטל על עבודתו בידי הצנזורה. בחלקים אחרים של גרמניה פורסמה היצירה בנפרד, אולם היינה נאלץ לקצר ולשכתב אותה.
תוכן
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפואמה נפתחת בתיאור מסעו הראשון של היינה לגרמניה מאז יצא לגלות בצרפת. אין המדובר בתיאור מסע תיירותי אלא במסע דמיוני-ספרותי, במחוזות גרמניה השונים. האתרים השונים שהוא עובר בדרכו מעוררים בו מחשבות והקשרים ביחס למולדתו.
היינה כתב את שירת האהבה שלו בסגנון טבעי וזורם המותאם אף להלחנה. יחד עם זאת, הטקסט מפנה ביקורת כלפי נושאים פוליטיים תקופתיים, בעיקר בהקשרים הבינלאומיים והכלל-אירופיים. המשורר בגופו אומנם נמצא בגלות אך לבו נותר במולדתו, וחיצי הסאטירה של מחשבותיו האסורות חולפות וחוצות את הגבולות הפוליטיים.
כך, הוא חוזר לגרמניה כשרק בגדיו לגופו, אך ראשו עמוס במחשבות "כציפורים מצייצות". הקתדרלה בקלן גורמת לו להרהר במבנה האנכרוניסטי של החברה הגרמנית. בביקורו באזור הריין הוא מהרהר במהותה של ארץ האבות הגרמנית. בביקורו באזורים שנכבשו על ידי נפוליאון הוא קורא לשחרור עולמי. בהגיעו לאזור יער טויטובורג הוא מפנטז על האפשרות של התפתחות היסטוריה אלטרנטיבית במקרה של ניצחון רומי על הגרמנים בקרב היער, והשפעת תרבותם על העם הגרמני והתפתחותו העתידית. בהמשך דרכו הוא ממשיך בהירהוריו אודות צליבת ישו, ימיו האחרונים והעלובים של פרידריך ברברוסה ונושאים אחרים.
לקראת סופה של הפואמה הוא מתקרב ליעדו, המבורג, ומחפש מכרים וזיכרונות. הוא משים את עצמו כאריסטופאנס ודאנטה ופונה למלך בקריאת אזהרה שלא לפגוע בנתיניו שכן בזעמם, לכשיפרוץ, יהיו חזקים ממנו.
היבט הביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפואמה מדגימה את עולם הדימויים והשירה העממית הפואטית של היינה באופן מקוצר ומהודק מבחינה לשונית וספרותית, באמצעות שימוש באירוניה וביקורתיות על נסיבות הזמן במולדתו.
היינה מציב את חזונו החברתי העומד בניגוד ל"תמונת נובמבר" של האחים גרים. הוא מבקר את המיליטריזם הגרמני והריאקציונריות השוביניסטית שלה, כלומר הלאומנות, העומדת בניגוד לפתיחות המהפכנית הקיימת בצרפת. הוא מעריץ את נפוליון, שהפך את החירות למציאות. הוא אינו רואה עצמו כאויב של גרמניה אלא כמבקר אוהב של ארץ אבותיו.
השפעה היסטורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצירתו זו של היינה נתונה במחלוקת בגרמניה עד ימינו אלה. בתקופה שנכתבה נחשבה היצירה ככזו המביישת את יוצרה, חסר המולדת הבוגד בארץ אבותיו מן הגלות. בתקופת השלטון הנאצי התגברו תחושות אלה בהשפעת האנטישמיות. היינה נחשב ל"בוגד יהודי", והפואמה הוגדרה כ"טיפשות גרוטסקית".
המחקר המודרני רואה ביצירה ביקורת על הזהות הלאומנית הגרמנית, העומדת בניגוד לשאיפה לאינטגרציה אירופית. היצירה ממחישה את הניגודים הרבים בנפשו של היינה. מצד אחד אדם המאוהב בארץ אבותיו, ומצד שני – יכול לשהות בה רק כאורח.
אזכורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשורר העברי יליד גרמניה יהודה אופן קרא לאחד מספרי שיריו ""לא אגדת חורף" (1969 – מסע לגרמניה תשכ"ט)".
תרגומים לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היינריך היינה, גרמניה: אגדת חורף: (נכתב בשנת 1844); תירגם מגרמנית והוסיף אחרית-דבר והסברים: שלמה טנאי, תל אביב: רשפים, תשנ"ג 1993.
- עפרי אילני, גרמניה, אגדת חורף, בבלוג "ארץ האמורי", 13 בדצמבר 2012
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]