קו הסירקל ליין (תיירות) חוצה את גשר ספייטי דייבל מספייטי דייבל קריק אל נהר ההדסון, מבט מגשר הנרי הדסון | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | גשר רכבת, גשר נייד |
שימוש | חציית רכבות את נהר הארלם וספייטי דייבל קריק לשני הכיוונים |
כתובת | מנהטן |
מיקום | העיר ניו יורק, ניו יורק (מדינה) |
מדינה | ארצות הברית |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | 1849 – 1895 בין לבין שימש גשר עץ את הרכבות (ראו טקסט) |
תאריך פתיחה רשמי | 1900 |
מידות | |
אורך | 190 מטר |
גובה | 1.5 מטר |
קואורדינטות | 40°52′42″N 73°55′32″W |
גשר ספייטי דייבל (באנגלית: Spuyten Duyvil Bridge)[א] הוא גשר נפתח מסתובב[ב] הנושא מסילת ברזל. הגשר בנוי על ספייטי דייבל קריק בין מנהטן לברונקס, בעיר ניו יורק. הגשר ממוקם בקצה הצפוני של מנהטן, היכן שספייטי דייבל קריק פוגש את נהר ההדסון, כ-300 מ' ממערב לגשר הנרי הדסון.
הגשר משמש את רכבות אמטרק הנוסעות לאורך נהר ההדסון מבירת המדינה אולבני אל תחנת פנסילבניה בעיר ניו יורק ולהפך. הגשר משמש כ-30 רכבות ביום ונפתח למעלה מ-1,000 פעמים בשנה, בעיקר בחודשי הקיץ עבור הפלגות תיור סיבוביות מרציף 83 במנהטן(אנ') וכלי שיט פנאי אחרים[1].
הגשר הראשון, שהיה בנוי מעץ, נבנה בשנת 1849 על ידי חברת New York Hudson Railroad (אנ') שהפעילה בעת ההיא קו רכבות מניו יורק צפונה[2][3][ג]. מסילת הברזל המשיכה דרומה לאורך "קו הצד המערבי" (אנ')[ד] עד לטרמינל סנט ג'ון פארק במנהטן התחתית - טרייבקה דהיום, והובילה גם מטענים וגם שירות נוסעים. רכבת נהר ההדסון התמזגה עם רכבת ניו יורק והארלם (אנ') בשנת 1869, ויצרה את רכבת ניו יורק סנטרל ונהר ההדסון (אנ'), ורוב הרכבות החלו לעקוף את הגשר, ובמקום זאת לנסוע לטרמינל גרנד סנטרל במרכז מנהטן. בשנת 1895, גשר ברזל החליף את גשר העץ[4].
גשר הפלדה הנוכחי תוכנן על ידי רוברט גיילס ונבנה בשנת 1900. המזחים נשענים על יסודות כלונסאות באפיק הנהר[4][5]. הגשר מורכב משלושה קטעים קבועים וכן קטע נדנדה באורך 88 מ', שיכול להסתובב כמעט 65 מעלות ולהשאיר מרווח של 30 מ' בכל צד[4]. רכיב הנדנדה שקל 200 טון, והיה לו מספיק מקום כדי להתאים לשתי מסילות[6].
עד 1935, עברו 70 רכבות ביום על גשר ספייטי דייבל, אך לאחר מלחמת העולם השנייה ירד השימוש. בשנת 1963 הוחלף מנוע הקיטור שהניע את רכיב הנדנדה במנוע חשמלי. הגשר ניזוק קלות שלוש שנים מאוחר יותר, כאשר מוטת הנדנדה נפגעה על ידי סירה, והותירה אותה תקועה במצב פתוח למשך שבועיים[4]. רכבות הפסיקו לעבור בגשר ב-1982, ובשנה שלאחר מכן ניזוק הגשר על ידי כלי שיט ולא היה מסוגל להיסגר[4][7].
הגשר שוקם בסוף שנות ה-80[4]. שירות ה"אינטר-סיטי" (מכונה ה־Empire Servise (אנ')) בתוך מדינת ניו יורק של אמטרק החל להשתמש בגשר ב-7 באפריל 1991. זה היה כרוך בהסבה של קו ווסט סייד (אנ') הנטוש כדי להתאים לשירות נוסעים ולהתחבר לתחנת פנסילבניה. עד אז, רכבות אמטרק שנסעו בין ניו יורק לאולבני השתמשו בטרמינל גרנד סנטרל[4][8][9].
ביוני 2018, אמטרק השתמשה ב-Left Coast Lifter, אחד העגורנים הצפים הגדולים בעולם, כדי להרים את רכיבי הגשר במשקל 730 טון, ולהעביר אותם לדוברה על מנת לבצע תיקונים לרכיבים חשמליים ומכניים שניזוקו בהוריקן סנדי ובשנים של תקלות וקורוזיה. במהלך התיקונים, רכבות שמקורן בתחנת פן והשתמשו בגשר, הגיעו במקום זאת ממסוף גרנד סנטרל, העוקף את הגשר[10][11]. הרכבות חזרו למסלולן הקבוע לתחנת פן ב-4 בספטמבר 2018[12].