סופר מיסטר | |||||||||||||
מאפיינים כלליים | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
סוג | מטוס קרב | ||||||||||||
ארץ ייצור | צרפת | ||||||||||||
יצרן | דאסו תעופה | ||||||||||||
טיסת בכורה | 1957 | ||||||||||||
תקופת שירות | 1958–1977 (כ־19 שנים) | ||||||||||||
צוות | 1 | ||||||||||||
יחידות שיוצרו | 180 | ||||||||||||
משתמש ראשי | חיל האוויר הצרפתי | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
|
דאסו סופר מיסטר (בצרפתית: Dassault Super Mystère B2) הוא מטוס קרב סילוני על־קולי, חד־מושבי, בן הדור השני של מטוסי הקרב תוצרת חברת דאסו תעופה הצרפתית (מכונה בישראל סמב"ד, בשל סימולו SMB2 שבוטא "סופר מיסטר בִּי דוּ") והוא פיתוח של מטוס המיסטר.
מטוס הסופר מיסטר הוא שיפור של מטוס המיסטר שבו הותקן מנוע מסוג אטאר 101G שאיפשר מהירות על־קולית בטיסה אופקית וטיסה במהירות 1.4 מאך בגובה 36,000 רגל. בוצעו שינויים בכנפיו וצורתם השתנתה לכנף משוכה לאחור בזווית של 45° ובכך השתפרה יכולת התמרון של המטוס. פיתוחו הסתיים בשנת 1957.
בדצמבר 1958 נרכשו 18 מטוסי סופר מיסטר ונקלטו בטייסת 105 (דבר רכישתם פורסם במאי 1959, לקראת מצעד יום העצמאות[1]). עם הגעתם הפכו למטוסי הקו הראשון, הראשונים שצוידו במבער אחורי ואף על־קוליים בטיסה אופקית. המטוסים יועדו למשימות יירוט עד שנת 1963 שבה נקלטו מטוסי המיראז' 3 החדישים שהיו עדיפים במשימות יירוט, אז הועברו מטוסי הסופר מיסטר למשימות תקיפת קרקע בלבד. באפריל 1967 נרכשו 24 מטוסים נוספים.
בסוף שנות ה-50 הוזנקו פעמים מספר מטוסים אלו כנגד מטוסי מיג. בקרבות אוויר אלה הופל סופר מיסטר אחד שנכנס לסחרור, ולא הופלו מטוסים ערביים כלל. הפלה ראשונה למטוס זה נרשמה ב-28 באפריל 1961 כאשר כנגד זוג מטוסי מיג 17 מצריים שחדרו לישראל באזור ניצנה הוזנקו זוג מטוסי סופר מיסטר. במרדף אחר מטוסי המיג הסתחרר אחד מהם והתרסק.[2]
במלחמת ששת הימים שימש המטוס לתקיפת מטרות קרקע רבות בסוריה, במצרים, ובירדן וכן הפיל במהלכה חמישה מטוסי מיג. במהלך המלחמה בוצעו 507 גיחות של המטוס ואבדו תשעה מטוסים.
במלחמת ההתשה שימש לתקיפת מטרות קרקע מעברה המערבי של תעלת סואץ.
במלחמת יום הכיפורים עסקה טייסת הסופר מיסטר בעיקר במשימות סיוע בחזית תעלת סואץ, תקיפה סוללות טילי קרקע־אוויר מצריות והנרה בשעות הלילה. פעילות הטייסת בחזית הסורית הייתה מצומצמת יחסית והתרכזה בעיקר בקרבות הפריצה ב-11 באוקטובר. בסך הכול בוצעו 887 גיחות. שישה מטוסים אבדו, שני טייסים נהרגו וטייס אחד נפל בשבי.
בעקבות בעיות באמינות מנוע המטוס, הוחלט בישראל להחליפו במנוע J-52 P-8 של מטוס הסקייהוק, שנכנס באותה עת לשירות. המנוע היה חסכוני בדלק, הגדיל את הטווח בכמעט 500 ק"מ ואפשר לשאת מגוון רחב של חימוש כולל טילי אוויר־אוויר מדגם שפריר 2. הצוות המשותף של התעשייה האווירית וחיל האוויר שעבד על הפרויקט זכה בפרס ביטחון ישראל לשנת 1969.
המטוס המשודרג, שנקרא "סער", נקלט בטייסת העקרב בלבד, והשתתף במאות גיחות במלחמת יום הכיפורים, בחזית הגולן ובחזית המצרית בתקיפת הארמייה השלישית של הצבא המצרי בסיני. במהלך שנות ה-70 הוצאו מטוסי הסער משירות בחיל האוויר הישראלי ונמכרו לחיל האוויר של הונדורס.