דבתרה

דֶּבְּתֶרָה (געז, אמהרית ותגרית: ደብተራ; ברבים בגעז ובתגרית: דבתראת, באמהרית: דבתרווץ')[1][2] הוא תואר ומעמד של מלומד יודע-ספר הקיים בכנסייה האתיופית, בכנסייה האריתראית ובקהילת בית ישראל באתיופיה. על אף ההכשרה הממושכת של הדבתרה, האורכת 20–30 שנה[4], לדבתרה אין הסמכה דתית רשמית והוא אינו מוכר כחלק מההיררכיה הדתית, למרות היותו אחראי על חלקים נכבדים מטקסי הדת. הדבתרה בקהילת בית ישראל נבדלו מהדבתרה בכנסייה בתפקידיהם, באופן הכשרתם, במספרם המצומצם ובהיעדר חלוקת תפקידים וכפיפויות בין הדבתרה בבית ישראל[5]. בעוד שבבית ישראל כל הנערים רכשו השכלה דתית בכפריהם והמבריקים שבהם יועדו לתפקידי הנהגה דתית (דבתרה, כהונה ונזירות)[6], הדבתרה הנוצריים נמלטו מבתיהם כילדים על מנת לרכוש השכלה דתית בכנסיות מרוחקות[7].

במהלך המאה ה-20 עם תחילת המודרניזציה של אתיופיה, קידום החינוך החילוני וירידת קרנה של שפת הגעז נשחקו תפקידיו הלא-דתיים של הדבתרה.

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דפתר מעור עז מוצג במנזר אנטוס ייאסו בדרום אגם טאנה, אתיופיה

מקור המונח דבתרה במילה היוונית difthera) διφθερα) שפירושה עור מעובד. בארמית, בערבית, בעברית ובטורקית נגזרה ממנה המילה דפתר במשמעות של מחברת או פנקס[8]. בלשון חז"ל שימשה המילה דפתר במשמעות עור מעובד שניתן לכתוב עליו. ייתכן כי הדבתרה כונו על שם כתבי הקודש שלמדו, בדומה ללבלרים המכונים על שם הספרים (בלטינית liber) שידעו לכתוב. לחלופין הציע הבלשן וולף לסלאו כי המונח "לקה דבתרה" פירושו משגיח על המשכן, כינוי שהוקנה לדבתרה על שום תפקידם בביצוע שירת הקודש והמחולות בכנסייה[2].

משלב הלשון הגבוה המשמש את הדבתרה מכונה באמהרית "ידבתרה אמהריניה", דהיינו "האמהרית של דבתרה". הביטוי "נגרה דבתרה" או "קאלה דבתרה" פירושו ז'רגוןהמשמש את התלמידים כדי לתקשר ביניהם באמצעות מונחים שאינם מובנים לכלל הציבור.

קבוצה של דבתרה בריקוד דתי

בכנסייה האתיופית והאריתראית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמידים למעמד לומדים באותו מסלול לכהונה ומעבר לו, ומקבלים חינוך בכתבי הקודש, לרבות ספר תהלים, בפתחה נגשת, בחוק, בגעז ובשפה, עוברים הכשרה בשירה ובריקודי הקודש של הזמה, קנה והאקווקוום, הכשרה כמרפאים ומומחים בצמחי מרפא. הדבתרה הוא אדם משכיל ביותר בהשכלתו הדתית ומתפקד בתפקידי הוראה, ספרות, ריפוי מסורתי, מאגיה דתית, העלאה באוב, שירה, ציור וריקוד וזאת לבד מהתפקידים הדתיים שבהם הוא מורשה לכהן. בשונה מהכהנים הדבתרה קשור יותר לחברה ומשמש לעיתים קרובות כמתווך בין שני המעמדות[3].

הכשרת הדבתרה הכנסייתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החינוך הנוצרי נחלק לחמישה בתי ספר עוקבים[9]:

  1. בית ספר לצחות הלשון (נבאב בית).
  2. בית ספר למיסה (קדשה בית).
  3. בית ספר לפיוט כנסייתי (קנה בית).
  4. בית ספר לניגון כנסייתי (זמה בית). הלימודים בבית הספר הזה ארכו 10.5 שנים[8].
  5. בית הספר לפרשנות (מצחף בית) שהורכב בתורו מארבעה ענפים, בהם למדו את מסורת הכנסייה, תולדותיה, התאולוגיה שלה וחוקיה:
    1. בלוי - לימוד התנ"ך ופירושים לתנ"ך.
    2. אדיס - פירוש ספרי הברית החדשה בגעז.
    3. לקהוונט - מדרש ופירוש העוסק בכתבי אבות הכנסייה.
    4. מנקוסט - פירוש ספרות הנזירים.

מדרג הכפיפויות בכנסייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המזרחן האיטלקי איגנציו גווידי (אנ') סיווג את הדבתרה הנוצריים למעמדות על פי תפקידם בכנסייה וזמני עבודתם[10]. הדבתרה הזוטר ביותר המשרת בתוך הכנסייה נקרא "מקנה", תפקיד שאותו יכול למלא גם מי שלא למד להיות דבתרה, ובלבד שיהיה מלומד. למעלה ממנו מכהנות שתי מקהלות של דבתרה, העומדות מדרום ומצפון בחלקו המערבי של המסדרון החיצוני (הפחות מקודש) של הכנסייה, הנקרא "קנה מהלט". למעלה מהן מכהן "גרגטה" - דבתרה העומד בצד הצפוני (השמאלי) של הקנה מהלט במהלך הטקס ומנצח על המקהלה השמאלית. למעלה ממנו מכהן "קנגטה" - דבתרה העומד בצד הדרומי (הימני) של הקנה מהלט ומנצח על המקהלה הימנית. למעלה מהם מכהן "תמרי" - דבתרה הפוצח בשיר הלל, לאחר שמילותיו נלחשו לו על ידי המנצח הראשי של המקהלה, הבכיר ממנו, הלא הוא המריגטה. המריגטה ממונה על הטקסים המתקיימים בקנה מהלט, מנחה את המקהלה ולוחש לתמרי. המריגטה כפוף ל"ראשה דבר", הממונה על השירה והריקודים בכנסייה הראשית, והלה כפוף לדבתרה הבכיר ביותר, הנקרא "אלקה". בסך הכל עומדים מול המקהלה מדרום לצפון (מימין לשמאל) לאורך המחיצה המערבית של הקנה מהלט בעלי התפקידים הבאים: המנצח של צד ימין (קנגטה), המנצח הראשי (מריגטה), האלקה, הראשה דבר והמנצח של צד שמאל (גרגטה).

הדבתרה הפחות מוצלחים מוקצים לשיר את תפילות הלילה ונקראים דבתרה של שעות הלילה (יללית שעתת דבתרה). הדבתרה המנוסים יותר מוקצים לשיר את תפילות היום ונקראים דבתרה של שעות היום (יאמאת שעתת דבתרה). הדבתרה המוכשרים ביותר מוקצים לשאת שירי הלל מספר הדגווה בימי התענית, ונקראים דבתרה של צום הדגווה (יצומהדגווה דבתרה). מלבד כל אלה, קיימים דבתרה הממלאים תפקידים זוטרים יותר מחוץ למבנה הכנסייה, כגון דבתרה המטפחים את החורשה הקדושה המקיפה את הכנסייה הראשית עליה ממונה הראשה דבר, הכפוף בתורו לאלקה.

מוצאם המעמדי של הדבתרה בכנסייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים סבורים כי בתי הספר של הכנסייה קלטו ילדים בני 10–12 שברחו מבית הוריהם ונדדו למרחקים ארוכים, למעלה מאלף קילומטרים, עד הגיעם לכנסייה[7]. בעוד שצעירים ממשפחות אצולה העדיפו להתקדם בשורות הצבא הקיסרי האתיופי, צעירים ממשפחות איכרים עניות שביקשו לרכוש השכלה היו נמלטים מהבית. שעות היום הוקדשו ללימודים ושעות הערב לבקשת מזון בכפרים סמוכים, אותם חילקו ביניהם התלמידים[4].

בקהילת בית ישראל באתיופיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממסד הרוחני בקרב בית ישראל הורכב מנזירים, כהנים ודבתראת. הנזירים התבודדו באתרים מקודשים כגון מערה בהוהארואה[11] שבמזרח אזור ארמצ'הו, והתקיימו מתרומות שהפרישו להם בני הקהילה. הכהנים הנהיגו את בני הקהילה בכפריהם והתקיימו מעמל כפיהם. הדבתרה סייע לכהן בחינוך הילדים ובמסגיד, העתיק כתבי יד, כתב קמיעות ורקח תרופות[5]. לא הייתה ביניהם חלוקת תפקידים כמו בכנסייה, וממילא לא היה מדרג כפיפויות בין הדבתרה השונים, שמספרם היה מצומצם הרבה יותר מאשר בכנסייה - דבתרה אחדים במסגיד לעומת עשרות בכנסייה[5]. על פי עדותו של יוסף הלוי, כמעט בכל כפר של בית ישראל הוקצתה ביקתה לצורכי דת, ובסמוך לה חינכו הכהנים והדבתרה את ילדי הכפר. ילדים בני שש עד שמונה-עשרה למדו יחד, לצד עבודתם על פי צורכי משפחתם. המורה הקדיש את רוב זמנו ללימוד התלמידים המתקדמים, תוך שהוא נעזר בהם כדי ללמד את התלמידים המתקשים[12]. הלימודים נחלקו לשלבים הבאים[6]:

  1. לימוד התפילות בעל פה.
  2. לימוד בעל פה של האותיות הכוללות עיצורים, עם שבע התנועות של כל עיצור (פידאל).
  3. לימוד קריאה מספר תפילות הכהן (מצהף יכהן) תפילות שנלמדו קודם לכן בעל פה, ולאחר מכן קריאה בספר תהילים (מזמוראת זה-דוית = מזמורי דוד). לצורך כך חולקה הקבוצה לצוותים של 2–4 תלמידים, כשכל צוות אמון על קריאת כתב יד בשאגה הגוברת על שאגותיהם של הצוותים האחרים[13]. שלבי הקריאה בתפילות ובתהילים ארכו שלוש שנים ויותר והממונה עליהם נקרא ינבב ממהר (מורה קריאה).
  4. דקדוק ומילון שפת געז (sawasew) - שלב זה ארך 5–8 שנים, בהתאם ליכולותיו של התלמיד, והממונה עליהם נקרא יקנה ממהר (מורה דקדוק). תלמידים מתקדמים שהתכוונו לעבוד בקודש נדרשו להעמיק את ידיעותיהם בגעז לצורך תרגום חוקים מגעז לאמהרית. בכל ישוב יהודי נהג אחד הנערים להקדיש את עצמו לחינוך הדור הבא באופן זה[12].
  5. רק לאחר רכישת מיומנות בקריאה התאמנו התלמידים בכתיבה[13]. עד העידן המודרני נחשבה הכתיבה למיומנות חשובה פחות מקריאה, מאחר שאינה נחוצה לקריאת כתבי הקודש, ואילו לכתיבת מסמכים ניתן היה לפנות למלומד המתמחה בכך[14].

מאחר שהמורה עקב אחר התקדמות התלמידים מיום ליום לא נדרשו בחינות כדי לקבוע את רמתם.

דבתרה הממשיך בלימודי הקודש יכול להיות מוסמך לכהונה, ולשמור בה בעת על התואר דבתרה המעיד על למדנותו. עדות לכך ניתן למצוא באיגרת חכמי בית ישראל עליה חתומים 32 כהני בית ישראל, חלקם מציינים את התואר דבתרה לצד שמם[15].

לטענת חלק מהחוקרים, הכהן שומר על תואר הדבתרה גם אם הוא פורש או מודח מכהונתו[16].

מעמד האישה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל הידוע לא השתתפו נשים בלימודי הקודש, אף כי נטלו חלק בתפילה ובדיונים שהתקיימו בכפר, ונשים מבוגרות (מעל גיל המעבר) היו אופות את הברכתי (לחם הקודש עליו מברכים בשבתות ובחגים). העיד על כך יוסף הלוי:

הנשים, כפי שכבר אמרתי, משתתפות באספות פומביות כמו הגברים. הן אוהבות לשמוע בעיקר סיפורים מרגשים שהנשים ממלאות בהם את התפקיד הראשי. הן מביעות דעה בכל הנושאים, ודעותיהן, בעיקר בתחום הלכות הטהרה, מתקבלות יותר מאשר אלה של הגברים. לא פגשתי אף אשה שידעה קרוא וכתוב, אולם נאמר לי שבאתיפר (Athyfer) יש נשים מלומדות אחדות. הן כולן אדוקות מאד בדתן ואינן פוסחות על התפילות, בוקר וערב.

— יוסף הלוי, יוסף הלוי, ‏מסע בחבש לגילוי הפלשים (הקדמה והערות: סטיבן קפלן), פעמים 58 (תשנ"ד), 5–66, עמוד 42

על פי עדות משה בר-יודא, בעת מסעו אל פסגת הראס דשן בשנת 1958 הוא ראה מרחוק נזירים ונזירות יהודיים, אך לא עבר את תהליך הטהרה הדרוש כדי להיפגש איתם[17].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: דבתרה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מקור המילה היא במילה היוונית "διφτέα". בעברית קיימת המילה דפתר שמקורה באותה המילה.
  2. ^ 1 2 Wolf Leslau, Comparative Dictionary of Geʻez (Classical Ethiopic): Geʻez-English, English-Geʻez, with an index of the Semitic roots, Otto Harrassowitz Verlag, 1987, ISBN 9783447025928, p. 122
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 יצחק גרינפלד, "הדבתרה והחינוך בקרב יהדות אתיופיה עד בואו של ד"ר פייטלוביץ'", בתוך: מנחם ולדמן (עורך), מחקרים בתולדות יהודי אתיופיה, מכון הברמן למחקרי ספרות, 2011, עמ' 109–116
  4. ^ 1 2 [3], עמוד 32
  5. ^ 1 2 3 [3], עמודים 44-45
  6. ^ 1 2 [3], עמודים 45-48
  7. ^ 1 2 [3], עמוד 49
  8. ^ 1 2 [3], עמוד 33
  9. ^ [3], עמודים 47-49
  10. ^ [3], עמודים 34-35
  11. ^ בן-דור, שושנה. “המקומות הקדושים של יהודי אתיופיה.” Pe’amim: Studies in Oriental Jewry / פעמים: רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח, no. 22, 1985, pp. 32–52. JSTOR, http://www.jstor.org/stable/23423347. Accessed 27 July 2023.
  12. ^ 1 2 [3], עמוד 51
  13. ^ 1 2 [3], עמוד 46
  14. ^ [3], עמוד 50
  15. ^ [3], עמוד 40
  16. ^ גרינפלד, "הדבתרה", עמ' 135-116
  17. ^ איינאו פרדה סנבטו, מבצע משה, באתר הארץ, 7 במרץ 2006