דוד מרקיש (נולד ב-24 בספטמבר 1938) הוא סופר ועיתונאי ישראלי הכותב ברוסית ובעברית.
דוד פרצוביץ' מרקיש נולד במוסקבה בשנת 1938. אביו, המשורר היידי הנודע פרץ מרקיש, נאסר על ידי השלטונות הסובייטיים בשנת 1949, הואשם ב"לאומנות יהודית" ובאוגוסט 1952 הוצא להורג. אמו היא הסופרת אסתר מרקיש. לאחר מאסר האב הוגלתה משפחתו לקזחסטן ורק בשנת 1956 הורשתה משפחת מרקיש לחזור למוסקבה. דוד מרקיש סיים לימודי ספרות באוניברסיטה ע"ש גורקי במוסקבה בשנת 1962, ואת המכללה האקדמית לתסריטאות וקולנוע במוסקבה בשנת 1968.[1]
בראשית דרכו עסק דוד מרקיש בשירה בלבד, אך בשנות השלושים לחייו חדל ממנה ומאז הוא מקדיש עצמו לכתיבת פרוזה. עסק גם בתרגום ותרגם לרוסית יצירות של פאוליוס שירביס.
בשנת 1972 עלה מרקיש לישראל.[2] במסגרת עבודתו היה גם כתב בעיתון מעריב.
מרקיש כיהן כיושב ראש איחוד הסופרים דוברי הרוסית בישראל בשנים 1982–1985 וכיועצו לענייני הקהילה הרוסית של ראש הממשלה יצחק רבין בכהונתו השנייה. הוא ערך את העיתון בשפה הרוסית "24 שעות" בשנים 1995–1998, ונבחר בשנת 2000 לנשיא התאחדות הסופרים והמשוררים דוברי הרוסית בישראל.
בשנת 2008 הופק בקזחסטן הסרט "מתנה לסטלין" המבוסס על סיפור ילדותו של מרקיש.
בשנת 2016 היה מרקיש בין מייסדי עמותת מעלות - המרכז למורשת יהדות ברית המועצות.[3]
למרקיש שני בנים. אחד מהם הוא פרץ דניאל מרקיש.
מרקיש זכה בכמה פרסים ספרותיים בישראל, ביניהם: פרס אריה דיסנצ'יק, פרס גלבוע ופרס ריכנשטיין.[4][5][6] כן זכה בפרס ליגת הספר הבריטית, פרס הספרות הבינלאומי של אוקראינה ופרס מצ'בלי, גאורגיה.[1]
- "ראשית" (1975), הוצאת "עם עובד", רומן התבגרות המבוסס על סיפור חייו של המחבר
- "פסגת אפר האוזים" (1978), הוצאת "מסדה", סיפורו של נער כפרי מגאורגיה המנסה להשתלב בבוהמה המוסקבאית
- "משם ומפה" (1979), הוצאת "תרמיל", קובץ סיפורים
- "ערבת זאבים" (1980), הוצאת הקיבוץ המאוחד, רומן המבוסס על חוויותיו של המחבר בוורשה
- "בצל האבן הגדולה" (1982), הוצאת ספרית "מעריב", רומן המתאר את מאבקם של בני העם הקירקיזי בכובש הסובייטי
- "כלבא" (1984), הוצאת הקיבוץ המאוחד, נובלה על חייו של מהגר רוסי ממוצא יהודי במערב
- "הליצנים" (1985), הוצאת "עם עובד", רומן היסטורי על יהודי החצר של פטר הגדול
- "ראש החבורה" (1992), הוצאת מעריב, ספר המתרחש על רקע מלחמת האזרחים ברוסיה, וגיבוריו הם שלושה אחים יהודים, שכל אחד מהם הצטרף למחנה אחר במלחמה: הבולשביקים, הצבא הלבן ואנשי נסטור מאכנו האנרכיסטים
- "המלאך השחור" (2010), הוצאת חרגול, רומן על בסיס יומניו של הסופר הרוסי איסאק באבל
- "בין התחומים" (2021), הוצאת הקיבוץ המאוחד, סיפורם הטרגי הנשכח של ראשי התרבות היהודית בברית המועצות[7]
- דוד מרקיש, דבש בצלים, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 229–243, הוצאת כרמל, 2017.
- רשימת הפרסומים של דוד מרקיש, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דוד מרקיש, לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית, אוניברסיטת בן-גוריון
- מיה סלע, דוד מרקיש, פרש בודד, באתר הארץ, 14 באפריל 2010
- רחלי דור רפפורט, מחול הזכוכיות, באתר "פנס", יולי 2021, על "בין התחומים"
- הצלתה של ארמיית המחץ, סיפור מתוך "עד ראייה וסיפורים אחרים", אתר יקום תרבות
- בדרך האנגלית הישנה, סיפור מתוך "עד ראייה וסיפורים אחרים", אתר יקום תרבות
- דוד מרקיש, דף שער בספרייה הלאומית
- ^ 1 2 Europa Publications, International Who's Who of Authors and Writers 2004, Psychology Press, 2003, ISBN 978-1-85743-179-7. (באנגלית)
- ^ אסתר ודוד מרקיש הגיעו לישראל: "אני מרגישה כמו אדם שנולד מחדש" אשת! של פרץ מרקיש מגוללת את דרך היסורים שהחלה לפני 20 שנה עת רצח בעלה ע״י סטאלץ | על המשמר | 9 נובמבר 1972 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ עמותת מעלות, באתר maalot (באנגלית)
- ^ פרס אריה דיסנצ'יק ניתן לסופר דוד מרקיש | מעריב | 20 ינואר 1984 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ אמש חולקו הפרסים ע"ש העתונאי יהושע א. גלבוע | מעריב | 15 מרץ 1984 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ תל-אביב | דבר | 25 דצמבר 1972 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^
ולרי מיכאילובסקי, עם הספר נהפך לעם ספר החשבונות, באתר הארץ, 22 ביוני 2021