דוד סלימאן ששון
 | |
| לידה |
8 בדצמבר 1880 מומבאי, הראג' הבריטי  |
|---|---|
| פטירה |
10 באוגוסט 1942 (בגיל 61) |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
  | |
דוד סלימאן שַׂשׂוּן (8 בדצמבר 1880 ד' בטבת תרמ"א – 10 באוגוסט 1942 כ"ז באב תש"ב) היה חוקר, פילנתרופ ואספן נודע של כתבי יד יהודים נדירים, בן למשפחת ששון שמוצאה מבגדאד וצברה הון מופלג באמצעות המסחר הבינלאומי מהודו והמזרח הרחוק לבריטניה. אוסף כתבי היד שהקים הוגדר בזמנו כאוסף כתבי היד העבריים הגדול ביותר בעולם המצוי בידיים פרטיות.[1]
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוד סלימאן ששון נולד במומבאי, הודו בד' בטבת התרמ"א (1880). אביו היה סלימאן ששון (1841–1894) (אנ') שניהל את מרבית עסקי משפחת ששון מאז חזרתו משליחות עסקית בסין בשנת 1875. כשדוד היה בן 13 נפטר אביו סלימאן ואמו פרחה (פלורה) ששון (1859-1936) גידלה אותו. פרחה הייתה בת למשפחת גבאי מבגדאד, ששמה נודע כאשת אשכולות ומלומדת ברזי היהדות. היא קיבלה לידיה את ניהול חלק ניכר מעסקי משפחת ששון לאחר פטירתו של בעלה בשנת 1894.
דוד קיבל בצעירותו חינוך פרטי מצד רבנים שהובאו במיוחד לשם כך מבגדאד, ובראשם הרב יצחק שמעון אגסי שהיה חונכו האהוב. מהם קיבל את מיטב החינוך במסורת היהודית והיה בקיא בה היטב. במיוחד היה בקיא ושמר על מנהגי יהדות בגדאד. מלבד השכלתו המסורתית, ששון השתלם בשפות הינדוסטנית ופרסית, ולמד כינור ונגינה עם מורים פרטיים. מגיל צעיר פיתח ביבליופיליה, כפי שכתב בהקדמה לדיוואן של שמואל הנגיד שההדיר בהמשך חייו:
חבת הספרים ויקרת גדולי הראשונים בערו בקרבי מילדותי, ומאז שקדתי להשיג ספרים וכתבי יד ולהציל אותם ממצול הנשיה.[2]
בשנת 1910 עבר ביחד עם אמו ושתי אחיותיו ללונדון, שהייתה למקום מגוריו ומקום משכנה של ספרייתו הגדולה. אהבתו של ששון לספר העברי הביאה אותו להתחיל בפעילות איסוף שקדנית של כתבי יד יהודים נדירים מרחבי העולם. האוסף כלל אוצרות תרבות יהודיים רבים מתור הזהב של יהודי ספרד, צרפת ואיטליה בימי הביניים, פרס, עיראק, צפון אפריקה, כתבי יד שומרונים ייחודיים, עותקים עתיקים או ייחודיים של התנ"ך ועוד. האוסף הוגדר כאוסף הפרטי העשיר ביותר בעולם של כתבי יד יהודים.[3] ביתו בלונדון היה מקום עלייה לרגל לגדולי חוקרי מדעי היהדות, כגון גרשם שלום, וכן לסקרנים כגון ביאליק שהתעניין בכתבי היד של שירת ספרד של ימי הביניים. אחד מכתבי היד הנדירים ביותר שרכש ששון היה כתב היד השלם ביותר של דיוואן השירים של שמואל הנגיד, שנמצא עד אותה עת, אותו ההדיר והוציא לאור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד בשנת 1934. את הפרסום הקדיש לאמו פרחה. מלבד ספר זה לאורך השנים הוא ההדיר והוציא לאור כתבים נוספים מאוספו, מספרד, תימן, מומבאי, פרס ועוד.
לצורכי הנגשת המידע, הוא חיבר והוציא לאור קטלוג מלא של אוסף כתבי היד הגדול, שכלל תיאור ומידע רב על כל פריט המצוי בו. הקטלוג יצא לאור בשני כרכים גדולים תחת השם "אהל דוד" (אוקספורד, תרצ"ד). הספר נחשב לתרומה גדולה למדעי היהדות וזכה לשבחים רבים בעולם המחקר.[4]
מלבד הספרים שההדיר, לאורך חייו ששון היה חוקר פורה של יהדות ארצות המזרח. הוא חיבר מספר רב של מאמרים לכתבי עת מחקריים בעברית ואנגלית, כולל את הערך על "בגדאד" באנציקלופדיה יודאיקה (אשכול). בשנותיו האחרונות שקד על ספר גדול על ההיסטוריה של יהדות עיראק, בין היתר תוך שימוש בכתבי היד שבאוספו שעין חוקר עוד לא בחנה אותם. הוא נפטר לפני שהספיק להשלים ולפרסם את הספר, אך בנו סלימאן דוד ששון הוציא אותו לאור בשנת 1949 תחת השם "A history of the Jews of Iraq". הספר זכה מאז למספר מהדורות מחודשות.
עבור איסוף כתבי היד ששון נסע ברחבי העולם. באחת מנסיעותיו עם אמו לעיראק בשנת 1910 הוא כתב יומן מסע בעברית. לאחר פטירתו פרופ' מאיר בניהו ערך וההדיר את יומן המסע של ששון והוציא אותו לאור תחת השם "מסע בבל". בנספח לספר פורסם גם מחקר שחיבר ששון אודות שמות המשפחה של יהודי עיראק, הכולל רשימה של שמות המשפחה ומשמעותם או המקור שלהם.
ששון, אמו ואחיותיו עסקו בפעילות פילנתרופית ענפה עבור מוסדות הקהילה היהודית באנגליה, אירופה, ארצות המזרח ובארץ ישראל. לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933 סייע גם עבור קליטת פליטים יהודים משאר אירופה בבריטניה.
דוד סלימאן ששון נפטר בכ"ז באב תש"ב (1942). חמש שנים לאחר פטירתו הוא הובא למנוחות בירושלים ביחד עם אמו, והם נטמנו בחלקת המשפחה בהר הזיתים. מאשתו סלינה היו לו שני ילדים הקרויים על שם הוריו; פרחה וסלימאן דוד ששון. בנו היה גם כן חוקר והיסטוריון והמשיך את מלאכת איסוף כתבי היד. בשיתוף עם מכון בן צבי ומשרדי ממשלה ישראלים הוא גם דאג לשלוח לישראל צילומים מכתבי היד באוסף.[5] בתו פרחה (פלורה) נישאה לרב אשר פויכטוונגר, שהיה רב בלטשוורת שבאנגליה.
בשנות ה-70 צאצאי המשפחה החליטו למכור חלק מכתבי היד, דבר שעורר חשש גדול בישראל שכתבי היד לא יגיעו לספריה הלאומית.[6] עקב שוויים הרב של כתבי היד נפתח מבצע התרמה מהציבור הכללי, באמצעותו גויס הכסף כדי לרכוש את כתבי היד שהוגדרו בתור החשובים ביותר.[7]
מפרסומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מסע בבל: בצירוף עניינים לתולדות הקהלה היהודית בבגדאד, מהדיר ועורך: פרופ' מאיר בניהו, תשט"ו-1955.
- אהל דוד: קטלוג תיאורי של כתבי היד העבריים והשומרוניים בספריית ששון, לונדון, 2 כרכים, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1932. (כרך ב')
- דיואן שמואל הנגיד, ההדרה ומבוא: דוד סלימאן ששון, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1934.
- David Solomon Sassoon, A history of the Jews of Iraq, The Alcuin Press, 1949.
מאמרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לקורות היהודים בתימן, הצופה מארץ הגר (תרצ"א), ע' 1–26.
- מגלת תימן, הצופה מארץ הגר, שנה ז', ח"א – מאת המהרי"ץ.[8]
- אגרות פרס ותימן, הצופה מארץ הגר, שנה ט', עמ' 209–231.
- בואי תימן, הצופה מארץ הגר, שנה ח', עמ' 307–317.
- David Solomon Sassoon, The History of the Jews in Basra, The Jewish Quarterly Review, New Series, Vol. 17, No. 4 (Apr., 1927), pp. 407-469. Addendum.
- David Solomon Sassoon, Inscriptions in the Synagogue in Kai-Fung-Foo, The Jewish Quarterly Review, New Series, Vol. 11, No. 2 (Oct., 1920), pp. 127-144.
- David Solomon Sassoon, An Autograph Letter of a Pseudo-Messiah, The Jewish Quarterly Review, Vol. 19, No. 1 (Oct., 1906), pp. 162-167.
- David Solomon Sassoon, Thesaurus of Mediæval Hebrew Poetry by Israel Davidson, The Jewish Quarterly Review, New Series, Vol. 21, No. 1/2 (Jul. - Oct., 1930), pp. 89-150.
- David Solomon Sassoon, A Unique Jewish Newspaper, Jewish Chronicle, July 23, 1908, pp. 27-29. (על העיתון "דורש טוב לעמו", העיתון היהודי הראשון בהודו).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של דוד סלימאן ששון, בקטלוג הספרייה הלאומית
- ביבליוגרפיה מלאה של כתבי דוד סלימאן ששון בתוך: מסע בבל: בצירוף עניינים לתולדות הקהלה היהודית בבגדאד, מהדיר ועורך: פרופ' מאיר בניהו, תשט"ו-1955, עמ' כח-לח.
- פלורה ששון וד. ש. ששון הובאו לקבורה לירושלים, הצופה, 4 באפריל 1947.
- אברהם הלוי פרנקל, דוד ששון ז"ל, הצופה, 8 בספטמבר 1942
- אברהם בן-יעקב, בית ששון, הד-המזרח, 11 בספטמבר 1942
- נפתלי לביא, סלינה ששון ז"ל - וביתה,הארץ, 1967.
דוד בן סלימאן ששון (1880-1942), דף שער בספרייה הלאומית
H. Rabinowicz, The Sassoon Treasures, The Jewish Quarterly Review, New Series, Vol. 57, No. 2 (Oct., 1966), pp. 136-153.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Sassoon, David Solomon in The Oxford Companion to the Book.
- ^ הקדמה לדיואן שמואל הנגיד, ההדרה ומבוא: דוד סלימאן ששון, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 1934.
- ^ H. Rabinowicz, The Sassoon Treasures, The Jewish Quarterly Review, New Series, Vol. 57, No. 2 (Oct., 1966), pp. 136-153.
- ^ מסע בבל: בצירוף עניינים לתולדות הקהלה היהודית בבגדאד, מהדיר ועורך: פרופ' מאיר בניהו, תשט"ו-1955, עמ' כט.
- ^ אוסף כתבי יד נדירים מאנגליה נשלח לישראל, חרות, 11 באוגוסט 1959.
- ^ ידלין:הממשלה אינה יכולה לממן הצלת "אוסף ששון", דבר, 29 באוקטובר 1975.
- ^ שלמה שבא, כתבי היד שלא נקנו, דבר, 12 בדצמבר 1975.
- ^ ראו יוסף טובי, עיונים במגילת תימן, ירושלים: עיונים במגילת תימן, ירושלים: הוצאה לאור על שם י"ל מאגנס, תשמ"ו