צילום מ-1899 | |
לידה |
7 ביוני 1852 קוייטין, חבל מורביה, ארצות כתר בוהמיה (צ'כיה), האימפריה האוסטרית |
---|---|
פטירה |
6 ביולי 1899 (בגיל 47) קרלובי וארי, מערב בוהמיה (צ'כיה), ארצות כתר בוהמיה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
מדינה | ציסלייטניה (ארצות אוסטריה) |
השכלה | אוניברסיטת לייפציג |
מעסיק | בית המדרש לרבנים בבודפשט |
דוד קאופמן (קויפמן; בתעתיק שנהג בזמנו: קויפמאנן; בגרמנית: David Kaufmann; 7 ביוני 1852, קויטין, מוראביה – 6 ביולי 1899, קרלסבאד) היה מלומד יהודי יליד מוראביה, שהתפרסם כחוקר מדעי היהדות, כמרצה וכאספן. התיישב בהונגריה.
נולד בעיירה קויטין שבמוראביה, אז תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום בצ'כיה). משנת 1861 עד 1867 התחנך בגימנסיה בקרמזיר[1] שבמזרח מוראביה, שבה למד תנ"ך וגמרא עם רבה של קויטין, יעקב בריל (Jakob Brüll), ועם בנו נחמיה. ב-1867 החל ללמוד בבית המדרש לרבנים בברסלאו, ובמקביל למד באוניברסיטת העיר. כעבור כעשר שנים קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת לייפציג. ב-29 בינואר 1877 נסמך לרבנות. בטקס ההכתרה בבית המדרש לרבנים הוא הקריא מחיבורו על תולדות חייו של רבי יהודה הלוי[2]. בשנה שלאחר מכן דחה הזמנה לשמש כמרצה בבית המדרש לרבנים בסינסינטי, ותחת זאת החליט ללמד היסטוריה, פילוסופיה של הדת ואמנות הדרשה (הומילטיקה) (אנ') בבית המדרש לרבנים בבודפשט, שהוקם זמן קצר לפני כן (בשנת 1877). קאופמן כיהן כמרצה בסמינר בבודפשט עד מותו ב-1899. עד מהרה למד את השפה ההונגרית, ולימד במקביל גם יוונית וגרמנית במכינה של הסמינר.
דוד קאופמן נפטר ב-6 ביולי 1899 בעיר קרלסבד שבבוהמיה.
לזכרו יצא לאור הספר "תהלה לדוד".
בספרייתו העשירה היו כתבי יד רבים וספרי אינקונבולה וכן כ-700 קטעי גניזה. כיום היא ברובה ברשות האקדמיה ההונגרית למדעים. מבין החומר שנתפרסם מתוכה נודע בעיקר כתב יד קאופמן למשנה שחוקרים רואים בו כתב יד חשוב (הניקוד בכתב היד לא יצא מתחת ידיו של הסופר אלא נוסף בידי סופר מאוחר). האוסף של קאופמן כלל גם עותק פקסימילי של הגדת סרייבו, שפורסם בשנת 1957 בבודפשט בליווי מסה, על ידי ד"ר אלכסנדר שייבר, מנהל בית המדרש הרבני של בודפשט. קטלוג של ספרייתו של קאופמן יצא לאור בשנת 1906 על ידי מ' וייס.