דוד שחר

דוד שחר

דוד שחר, 1994
לידה	17 ביוני 1926 ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	02 באפריל 1997 (בגיל 70) פריז, צרפת
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
שפות היצירה	עברית
סוגה	רומן
נושאי כתיבה	ירושלים של מטה וירושלים של מעלה, זהות וזיכרון
יצירות בולטות	היכל הכלים השבורים (יצירה הכוללת שמונה ספרים)
צאצאים	מאיר שחר
פרסים והוקרה	פרס ירושלים ע"ש ש"י עגנון (1973), פרס תל אביב ע"ש חיים נחמן ביאליק (1984), פרס ראש הממשלה (1969, 1978, 1991), פרס ברנר (1996), פרס נשיא המדינה לספרות (1997), פרס אוניברסיטת ניו יורק ואונ' בר-אילן ע"ש נוימן (1986/87), פרס מדיסיס (צרפת, 1981), עיטור מסדר האמנויות והספרות-נשיא צרפת (1985), עיטור מפקד אות האקדמיה הצרפתית (1989), עיטור העיר בריסל, בלגיה, עיטור העיר מונפלייה, צרפת

דוד שחר (17 ביוני 1926 - 2 באפריל 1997) היה סופר ישראלי בשפה העברית, מרצה, מתרגם ועורך.

ביוגרפיה

דוד שחר נולד בירושלים למשפחה ותיקה בארץ, דור חמישי לילידי ירושלים. אבותיו הגיעו לירושלים במאה ה-19 - מצד אמו באו מהאימפריה הרוסית ומצד אביו באו מהונגריה ולפי סיפורים משפחתיים לענף זה של המשפחה הייתה זיקה למגורשי ספרד.

דוד שחר עשה בעיר כמעט את כל חייו, גדל בבית חילוני ומשפחתו התגוררה עד לגירושי הוריו ברחוב הנביאים. עקב מאורעות 38–1936 נקלע בית הספר ללימוד שפות שהקים אביו למשבר שהוביל לפשיטת רגל. המשפחה נותרה בחוסר כול וכך נאלץ שחר בגיל 12 למצוא מקלט יחד עם כל משפחתו החילונית תחת קורת בית סבתו הדתייה בשכונת מאה שערים. יחסי הוריו התערערו והם נפרדו כשהיה בן 18. שחר למד בבית הספר תחכמוני ואחר כך בתיכון בית הכרם. לאחר מכן השלים לימודיו בפסיכולוגיה ובספרות עברית באוניברסיטה העברית. במלחמת העצמאות התגייס לצה"ל ושירת כמפקד קרבי, ומאוחר יותר כקצין חינוך. מהרגע שהחליט להקדיש את חייו ליצירתו התפרנס בקושי, היה מורה, עורך, מתרגם, מתקין לשוני ועוד. לימד אנגלית ותנ"ך בבתי ספר טכניים, ומאוחר יותר היה מרצה בבית המדרש למורים בגבעת השלושה.

סיפוריו הראשונים מתרחשים בזירה שלימים תהפוך לזירה העיקרית של יצירתו: העיר ירושלים של ילדותו. ספריו אלו החלו לצאת בשנות ה-50 המוקדמות. ספר סיפוריו הראשון, "על החלומות", מעמת את גיבוריו, ילידי העיר הקסומה, עם ההווה המאכזב ועם המציאות הכעורה של חייהם. הוא כתב ופרסם קובצי סיפורים, רומנים, ביוגרפיות, וספר ילדים - "הרפתקאותיו של ריקי מעוז", שיצא בכמה גרסאות וכמה מהדורות^[1].

יצירתו הנחשבת היא סדרת הספרים בשמונה כרכים, "היכל הכלים השבורים", ששחר עצמו כינה אותם גם בשם הכולל "לוריאן", על שם גיבור הסדרה גבריאל לוריא. בסדרה מגולל שחר תמונה פנורמית ענקית, המתרחשת ברובה בירושלים, אך גם בערים אחרות בעולם. לתוך הפנורמה הזו הביא שחר דמויות צבעוניות, סיפורים מפותלים וגורלות שזורים, המהווים מעין מפה אנושית רחבה של מאה וחמישים השנים האחרונות.

דוד שחר

שחר זכה לכיבודים ספרותיים ופרסים. בין השאר זכה בפרס עגנון, פרס ביאליק, פרס ברנר, פרס נשיא המדינה לספרות, וכמה פעמים בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. בשנת 1973 נבחר ליושב ראש אגודת הסופרים בישראל. אף על פי כן הביקורת הספרותית בארץ לא אהבה את יצירתו. ייתכן שבין הגורמים לכך היו דעותיו ה"ימניות" המתונות, סלידתו מכל מחנאות פוליטית וזיקתו אל היישוב הישן בירושלים. החל משנות השישים יצא לעיתים לצרפת, בתחילה ליווה את שולמית אשתו לרגל עבודת הדוקטורט שלה ובהמשך גם לרגל עבודתו הספרותית. בצרפת ובבלגיה יצא לו שם של סופר מיוחד במינו, הממשיך את המסורת הספרותית הגדולה של הסופר מרסל פרוסט.

שחר זכה למתרגמת צרפתייה מוכשרת בשם מדלן נז' (Madeleine Neige), שתרגומיה התקבלו באהבה על ידי הקוראים הצרפתים, והוא זכה בצרפת למה שלא זכה בארץ: הכרה ספרותית נכבדה, תפוצה רחבה, התייחסות רצינית של חקר הספרות ופרס מדיסיס לסופר זר, הפרס הצרפתי הגבוה לספרות מתורגמת. ב-1985 זכה בעיטור מפקד במסדר האמנויות והספרות. הוא זכה גם לעיטור כבוד משר החוץ הצרפתי, ואף זכה לרחוב על שמו, בכפר הנופש דינאר (Dinard) שבחבל ברטאן.

שחר פרסם בעברית קרוב לשישים כרכים של סיפורת ותרגום. ספריו ניתרגמו לכמה לשונות, ובהן צרפתית, אנגלית, קטלאנית, יפנית, רוסית, גרמנית, אסטונית וספרדית.

בשנת 1956 נישא להיסטוריונית פרופ' שולמית שחר, כלת פרס ישראל. בנו הוא הפרופ' לתרבות סין מאיר שחר. בתו דינה היא מעצבת, אחיינו הוא הסופר אורי וינברג.

דוד שחר נפטר ב-2 באפריל 1997 בבית חולים בפריז כשהוא בן 70, ונקבר בבית העלמין בהר הזיתים. בהלוויה נשא הספד הכימאי והמשורר פרופ' אבנר טריינין.

לרגל הוצאתו המחודשת של ספרו "סוכן הוד מלכותו" בשנת 2007 כתב הסופר חיים באר: "יצירתו של דוד שחר היא אחד מהשיאים המזהירים ביותר של הספרות הישראלית ובד בבד עם כך - אחת ההחמצות הגדולות של הביקורת המקומית שלא השכילה להציב אותו במקום הבולט שהוא ראוי לו".^[2]

ספריו

ספר ילדים

• הרפתקאותיו של ריקי מעוז, וכל עלילותיו וגבורותיו כפי שהוא עצמו סיפרם/ ואני דוד שחר שמעתים מפיו והעליתים על הכתב/ הרישומים מעשה ידיו של בני עדן/ ירושלים, 1961.

קובצי סיפורים

• סיפורים קצרים, הדר, תל אביב, 1979.
• על החלומות, סיפורים, עם עובד, תל אביב, 1955.
• קיסר, סיפורים, תל אביב, דביר, 1960.
• שפמו של האפיפיור, סיפורים, שוקן, תל אביב, 1971.
• מגיד העתידות, סיפורים, מסדה, 1966.
• מותו של האלוהים הקטן, סיפורים, שוקן, 1970.

רומאנים נפרדים

• ירח הדבש והזהב, הדר, תל אביב, 1959.
• סוכן הוד מלכותו, מהיכל הכלים השבורים, הדר, 1979.
• אל הר הזיתים, עם אחרית דבר מאת אבנר טריינין, מוסד ביאליק 1998.

היכל הכלים השבורים

• שער ראשון: קיץ בדרך הנביאים, ספרית פועלים, מרחביה, 1969.^[3]
• שער שני: המסע לאור כשדים, ספרית פועלים, 1971.^[4]
• שער שלישי: יום הרוזנת, ספרית פועלים, 1976.
• שער רביעי: נינגל, עם עובד, 1983.
• שער חמישי: יום הרפאים, עם עובד, 1986.
• שער שישי: חלום ליל תמוז, עם עובד, 1988.^[5]
• השער הסתום: לילות לוטציה, ספרית מעריב, 1991.
• שער שביעי: על הנר ועל הרוח, ספריית השעות, ידיעות אחרונות, 1994.

ספרים מתורגמים

• חכמת זן, הדר הוצאה לאור 1989.
• סמים משכרים ונפש האדם, רוברט פ. דה רופ, הדר הוצאת ספרים, 1962.

לקריאה נוספת

על יצירתו של שחר נכתבו מאמרים ומחקרים רבים. להלן מבחר מתוכם:

ספרים

• מיכל פלד גינזבורג ומשה רון, כלים שבורים: זיכרון, זהות ובריאה ביצירת דוד שחר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2004.
• אורנא בזיז, הכלים לעולם לא יוכלו להכיל את השפע, הוצאת כרמל, 2003.
• שרה כ"ץ, האני וגיבוריו בסיפורי דוד שחר, עקד, תל אביב, תשל"ו.
• שרה כ"ץ, מראות בירושלים של דוד שחר, עם עובד, תל אביב 1985.
• אריה חינקיס, דוד שחר, כל הסיפורים הקצרים, בלווית המסה ממאה שערים לדרך הנביאים
• חן יסודות, בראשית היה הפלא, עיון במכלול יצירתו של דוד שחר , הוצאת כרמל ועמדה חדשה, 2021.

• Michal Peled Ginsburg & Moshe Ron, Shattered Vessels: Memory, Identity, and Creation in the Work of David Shahar. State University of New York 2004.

מאמרים

• ז'ולייט חסין, "לוריאן של דוד שחר באור כתיבתו של מרסל פרוסט", ראה 6, 2002.
• ידידיה יצחקי, "ברל רבן - אשבעל עשתרות - האם הוא יונתן רטוש?", "עיתון 77" 256, 2001.
• חיה שחם, "כפל הפנים של הוויה : דוד שחר, נינגל, 1983", "ידיעות אחרונות", ינואר 1984.
• גרשון שקד, "רומאנטיקאים מאוכזבים וסיוטים גרוטסקיים", מחקרים בספרות ישראל, 2003.
• שרה הלפרין, "הצד הטראגי והצד הקומי ביצירת דוד שחר ("היכל הכלים השבורים")", הדאר 63, כ"ח, 1984.
• אמנון נבות, "מקרי מיבחן בספרותנו", עכשיו 49, 1984.

ראיונות

• מנחם מיכלסון, "תמיד הייתי זאב בודד", ריאיון עם הסופר דוד שחר, "ידיעות אחרונות", ינואר 1977.
• יעל לוטן, נולדנו לתוך עולם מפוצץ, כותרת ראשית, 2 בנובמבר 1983
• שיחה עם דוד שחר, (תמלול הקלטה מ-1969), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ג', 2013.

ספריו שתורגמו ללועזית

עשרים ושמונה מספריו של שחר תורגמו, בהם ספרים שתורגמו לצרפתית, גרמנית, אנגלית וספרדית. בצרפת יצאו ספריו בהוצאת גלימר (Gallimard). דליה בילו תרגמה את ספריו לאנגלית ומדלין נז' לצרפתית.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: דוד שחר

• עולמו של דוד שחר - אתר הכולל מידע מקיף, ביקורות וראיונות עם הסופר
• אמנון נבות, בהיכל הכלים השבורים של דוד שחר באתר "יקוד" - כתב-עת לספרות עברית
• חן ישראל קלינמן, ההיכל שקם על יוצרו באתר "יקוד" - כתב-עת לספרות עברית
• גיטה אבינור, קיסר (על "קיסר" לדוד שחר), בצל הזכרונות: מאמרים בבקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975
• לנה שילוני, רחוב דוד שחר פינת רחוב הנביאים, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2007, עשור לפטירתו של דוד שחר
• רשימת הפרסומים של דוד שחר, בקטלוג הספרייה הלאומית

• דוד שחר, ברשת החברתית Goodreads
• דוד שחר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• דוד שחר, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• דוד שחר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• אסף שור, מה בספרות הזאת נראה לפתע זר כל כך, באתר הארץ, 9 ביולי 2007
• דורון קורן, חסר שחר, באתר ynet, 8 באוגוסט 2007
• דוד שחר באנציקלופדיה אוניברסליס הצרפתית (בצרפתית)
• דביר צור, שחר ישן חדש, באתר ynet, 3 ביוני 2009
• אורנא בזיז, שיחה שנמשכה 35 שנה, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2011
• דביר צור, לתקן את הכלים השבורים: קבלה לוריאנית ב'קיץ בדרך הנביאים' לדוד שחר, עיונים 29, 2018
• יעל בלבן, ריח ורוח ב'היכל הכלים השבורים' לדוד שחר, עיונים 29, 2018
• שפמו של האפיפיור - ספורי רדיו
• שיחות ברוח - הפרופ' בן שלמה מארח את הסופר דוד שחר (1994), סרטון באתר יוטיוב

הערות שוליים

1. מ. אבישי, מציאות וחלום בירושלים של אתמול, על המשמר, 8 בינואר 1971
2. דוד שחר, סוכן הוד מלכותו, תל אביב: הוצאת ידיעות אחרונות, 2007
3. במקור שם הספר היה "היכל הכלים השבורים" אם כי בעמוד השער נכתב "היכל הכלים השבורים * קיץ בדרך הנביאים".
4. במקור תואר ככרך השני של "מגילות ירושלים."
5. כאן מופיע לראשונה מספור הכרכים לפי שערים.

6.לוטציהhttps://www.avigoldbergauthor.com/בין-ירושליםלפריז-דוד-שחר

הקודם: נסים אלוני, עוזר רבין

פרס ביאליק לספרות יפה במשותף עם יהושע בר-יוסף 1984

הבא: חנוך ברטוב, שלמה טנאי