דומניקו סטרנונה

דומניקו סטרנונה
Domenico Starnone
לידה 15 בפברואר 1943 (בן 82)
Saviano, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת איטליה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק ל'אוניטה, לה רפובליקה, קוריירה דלה סרה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Anita Raja עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דומניקו סטרנונה (נולד ב-15 בפברואר 1943)[1][2] הוא סופר, תסריטאי ועיתונאי איטלקי. יצירותיו תורגמו לאנגלית, גרמנית ועוד מספר שפות,[3][4][5] וחלקן עובדו לקולנוע.

הרומן שלו "ויה ג'מיטו" זכה בפרס הספרותי הגבוה ביותר באיטליה, פרס סטרגה, וכן בפרס נאפולי לספרות בשנת 2001,[6] והופיע ברשימת המועמדים לפרס קמפילו היוקרתי באותה שנה. הרומן, שנחשב ליצירת המופת שלו, מתרכז במוביל רכבת נפוליטני, פדרי, המתמודד עם חיים מלאי תסכול, אשר פורק את זעמו על אשתו ובנו הבכור. הרומן היה ברשימת המועמדים הארוכה לפרס בוקר הבין-לאומי בשנת 2024.[7]

יצירתו הבדיונית ה-13, Ties ("קשרים"), הייתה השנייה שתורגמה לאנגלית וזכתה בפרס ברידג' בשנת 2017.[8] פרויקט Bridge Book Award שואף לאחד את התרבות האיטלקית והאמריקאית ולחזק את ההבנה ההדדית בין שתי התרבויות.[9][10]

בדיווחים מ-2006 (מאת לואיג'י גאללה), ובכתבות עדכניות יותר ב-2017 הועלתה טענה שסטרנונה הוא מחבר הכותב תחת שם העט אלנה פרנטה.[11] בראיונות שפורסמו לאחר מכן דחו שניהם האשמות אלה.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דומניקו סטרנונה נולד ב-15 בפברואר 1943 בסביאנו שבקמפניה, כ-25 קילומטרים צפונית-מזרחית לנאפולי.[12][13] אביו, פדריקו סטרנונה, היה צייר נאפוליטני ואוטודידקט שלמד ציור בכוחות עצמו ולאמו קראו רוזה.[14]

סטרנונה נשוי למתרגמת הספרות אניטה ראג'ה, ויש להם בת אחת.[15] במאי 2024 הוענקה לו אזרחות כבוד של סביאנו שבה נולד, כחלק מיוזמה תרבותית להוקרת סופרים. "דומניקו סטרנונה גורם לנו להיות גאים ונרגשים" אמר ראש העיר, וינצ'נזו סימונלי.[16]

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרנונה הוא סופר פורה, שכתב לפחות 24 יצירות מאז 1987. הוא צוטט בראיון מקוון שבו אמר: "כתיבה היא לא רק כיף... הספרים הטובים ביותר הם אלה שמכאיבים לנו."[17]

הרומנים הראשונים שלו שתורגמו לאנגלית כוללים את Prima esecuzione‏ (2007) (ההוצאה להורג הראשונה), Lacci‏ (2014) (קשרים), Scherzetto‏ (2016) (תעלול) ו-Confidenza‏ (2019) (שבועת אמונים). הרומן שלו ויה ג'מיטו זכה בפרס Premio Strega בשנת 2001.[18]

יצירותיו שתורגמו לעברית: ויה ג'מיטו,[19] שרוכים,[20] תעלול,[21] שבועת אמונים,[22] החיים בני התמותה ובני האלמוות של הילדה ממילאנו.[23]

הוראה ועיתונאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרנונה לימד ספרות בבית הספר התיכון מרקוני בקולפרו ברומא ובמכללה הטכנית ליביה בוטארדיב במשך מספר שנים בתחילת הקריירה שלו. בשנת 2017 לימד את יצירותיו של איטלו קלווינו באוניברסיטת ג'ורג'טאון ארצות הברית.[24]

כעיתונאי, תרם באופן קבוע לעמודי התרבות של Il Manifesto, ועבד עבור מספר עיתונים ומגזינים סאטיריים, כולל L'Unità, Corriere della Sera, Tango, La Repubblica ועד 2023 היה עורך הטור השבועי Parole במגזין Internazionale. ב-Cuore פרסם באופן קבוע פרקים מחייו כמורה.[25]

תסריטאות ועיבודים לקולנוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרנונה (אין לבלבל בינו לבין התסריטאי האיטלקי פדריקו סטרנונה) הוא גם תסריטאי קולנוע וטלוויזיה. סרטים עלילתיים המבוססים על ספריו בוימו על ידי גבריאלה סלבטורס, ריקרדו מילאני ודניאל לוצ'טי והוא כתב בעצמו תסריטים רבים למסך הגדול והקטן.[26][27][28]

בשנת 2003 זכה בפרס סרג'יו אמידאי לתסריט המעובד הטוב ביותר שכתב עם ריקרדו מילאני עבור Il posto dell'anima,[29] והיה מועמד לשלושה פרסי Golden Ciak.

בנוסף היה מועמד יחד עם מספר שותפים שלו לכתיבה לפרסי סרט הכסף של Nastro d'Argento עבור התסריט המקורי הטוב ביותר והתסריט המעובד הטוב ביותר ל-La febbre (החום), L'amore ritorna (אהבה חוזרת), L'anima gemella (ידיד נפש), Del perduto amore (1999) (על אהבה אבודה) ו-La scuola).[30]

סטרנונה והתסריטאי שעבד יחד אתו, פרנצ'סקו פיקולו, היו מועמדים לפרס התסריט המעובד הטוב ביותר לשנת 2021 עבור עיבוד לרומן שלו Lacci ("קשרים") בטקס פרסי דוד די דונטלו שהעניקה האקדמיה דל סינמה איטליאנו.

סדרת טלוויזיה ב-Rai 1 בשם Fuoriclasse (הליגה של עצמם) שודרה במשך שלוש עונות בשנים 2011–2015. היא נכתבה על ידי סטרנונה ומבוססת על אחדים מהרומנים שלו.

קשר לאלנה פרנטה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 טען לואיג'י גאללה שניתוח ממוחשב של סגנון טקסטואלי תמך במסקנה שסטרנונה הוא למעשה אלנה פרנטה.[31] תחקיר עיתונאי של גאטי הוזמן על ידי Il Sole 24 Ore והיה אמור להופיע ב-2 באוקטובר 2016 בעיתון הגרמני Frankfurter Allgemeine Zeitung ובאתר הצרפתי Mediapart.[32] ב-2017 פורסמו בנושא זה כתבות נוספות בעיתונות ובכתבי עת, בין היתר של החוקרים ארג'ונה טוצי ומישל א' קורטלצו מאוניברסיטת פדובה.

בראיונות שפורסמו לאחר מכן התייחסה פרנטה להשערות אלה, ודחתה אותן לחלוטין: "ניתן למצוא בכתיבה שלי את הזהות שלי, את המגדר שלי". לדבריה, נמאס לה ולסטרנונה שכולם שואלים אם הוא פרנטה.[33]

גם סטרנונה מכחיש בתוקף שהוא אלנה פרנטה. במספר ראיונות טען שאשתו, הוא עצמו ורוב מיליוני הקוראים של הרומנים הנאפוליטניים מוצאים את החקירות האלה משעממות, לא מכבדות ולא רלוונטיות.[34][35]

ביבליוגרפיה נבחרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1987, Ex cattedra, Il Manifesto Rossoscuola Ed.
  • 1989, Il salto con le aste, Universale Economica.
  • 1990, Denti, Feltrinelli.
  • 1990, Segni d'oro, Feltrinellli.
  • 1992, Sottobanco, Edizioni e/o.
  • 1994, Eccesso di zelo, Feltrinelli.
  • 1995, Fuori registro, Feltrinelli.
  • 1995, Appunti sulla maleducazione di un insegnante volenteroso, Generico.
  • 1996, La retta via, Feltrinelli.
  • 1996, Fuori Registro, Feltrinelli.
  • 2000, Via Gemito (The House on Via Gemito), Feltrinelli.
  • 2001, La collega Passamaglia, Gabriele e Mariateresa Benincasa Ed.
  • 2002, Alice allo Strega
  • 2005, Labilità
  • 2007, Ex cattedra e altre storie di scuola
  • 2007, Prima esecuzione'
  • 2009, Spavento
  • 2010, Fare scene. Una storia di cinema
  • 2010, Autobiografia erotica di Aristide Gambìa, Einaudi.
  • 2014, Lacci (Ties)
  • 2016, Scherzetto (Trick)
  • 2018, Le false resurrezioni, Einaudi.
  • 2019, Confidenza (Trust) Einaudi.
  • 2024, Il Vecchio al Mare, Einaudi.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דומניקו סטרנונה בוויקישיתוף
  • דומניקו סטרנונה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Domenico Starnone". IMDB.
  2. ^ "Domenico Starnone". Words Without Borders.
  3. ^ Reynolds, Michael (11 באוקטובר 2021). "The Three Lives of Domenico Starnone". Reading in Translation. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Jacobs, Steven (11 באוקטובר 2021). "Degrees of Separation: Jhumpa Lahiri's Translation of Starnone's Trust". Reading in Translation.com. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Parks, Tim (2 ביוני 2023). "A boy remembers his fierce father in a rich family novel". The Washington Post, Books. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Pettitt, Clare (16 ביוני 2023). "The House on Via Gremito". Times Literary Suppliment TLS. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "The house on Via gemito Longlisted for the International Booker Prize". Europa Editions.
  8. ^ "A disquieting Book, Domenico Starnone's Ties". On Art and Aesthetics.
  9. ^ "First Edition 2015, Candidates". Premio Letterario The Bridge.
  10. ^ "Domenico Starnone in Conversation with his translator, Jumpa Lahiri". YouTube - Politics & Prose Bookshop Channel. 22 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Sotgiu, Elisa (31 במרץ 2021). "Have Italian Scholars Figured Out the Identity of Elena Ferrante?". LitHub.com. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "Domenico Starnone". National Book Foundation.
  13. ^ "Starnone, Domenico". Festival Letteratura, Archivio 2010.
  14. ^ "biografia". Starnone.it.
  15. ^ Casiragi, Claudia (3 באוקטובר 2016). "Chi e Anita Raja". Vanity Fair Italia. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "Honorary Citizenship Award Ceremony for writer Domenico Starnone". Il Matino english version. 17 במאי 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Louisiana Channel - Starnone Interview". YouTube. 2021.
  18. ^ "My Father The Frustrated Artist - Book Review, Domenico Starnone's The House on Via Gemito is a searching autobiography". New York Times.
  19. ^ דומניקו סטרנונה, תרגום: יורם מלצר, ויה ג'מיטו, בן שמן: מודן, 2007
  20. ^ דומניקו סטרנונה, תרגום: יעל קריצ'וק, שרוכים, ירושלים: הוצאת כתר, 2018
  21. ^ דומניקו סטרנונה, תרגום: שירלי פינצי לב, תעלול, ירושלים: כתר, 2019
  22. ^ דומניקו סטרנונה, שבועת אמונים, ירושלים: כתר, 2021
  23. ^ דומניקו סטרנונה, תרגום: שירלי פינצי לב, החיים בני התמונה ובני האלמוות של הילדה ממילאנו, ירושלים: כתר, 2023
  24. ^ Lawton, Anna (19 בינואר 2017). "My American Journey". Iitally.org. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Simonetta Fiori (19 בפברואר 2023). "Domenico Starnone a 80, Un libro autoritratto". La Repubblica. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ "Domenico Starnone, screenwriter, writer". Mubi.com.
  27. ^ "Interview with Domenico Starnone". Minimum Fax. 25 במאי 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "A Q&A with Domenico Starnone and Oonagh Stransky". The BookerPrizes.com.
  29. ^ "I Vincitori Internazionale alla miglior sceneggiatura 2003". amidei.com.
  30. ^ "Domenico Starnone". IMDB.
  31. ^ Donadio, Rachel (2 באוקטובר 2016). "Who is the Real Elena Ferrante". New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Donadio, Rachael (9 במרץ 2017). "Domenico Starnone's New Novel Is Also a Piece in the Elena Ferrante Puzzle". The New York Times. נבדק ב-10 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Appignagnesi, Lisa (29 באוקטובר 2016). "Frantumaglia: A writer's Journey by Elena Ferrante Review". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ Kington, Tom (4 באוקטובר 2016). "Anger at Ugly Unmasking". The Times. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ "Literature is the Sudden Disintegration - Domenico Starnone in Conversation with Stiliana Milkova". Reading in Translation.