![]() | |
לידה |
11 באוגוסט 1862 גלאזגו, סקוטלנד, הממלכה המאוחדת ![]() ![]() |
---|---|
פטירה |
17 באוגוסט 1921 (בגיל 59) ז'נבה, שווייץ ![]() ![]() |
מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד ![]() |
השכלה | |
השתייכות |
![]() ![]() |
תקופת הפעילות | 1883–1919 (כ־36 שנים) |
דרגה |
![]() |
תפקידים בשירות | |
מפקד גיס התעופה המלכותי מפקד דיוויזיית חיל הרגלים הראשונה | |
פעולות ומבצעים | |
עיטורים | |
| |
![]() ![]() |
סר דייוויד הנדרסון (באנגלית: Sir David Henderson; 11 באוגוסט 1862 – 17 באוגוסט 1921) היה המנהיג הבכיר של התעופה הצבאית הבריטית במהלך מלחמת העולם הראשונה, לאחר שקבע את עצמו בעבר כסמכות המובילה בתחום המודיעין הטקטי בצבא הבריטי. הוא שימש כמפקד גיס התעופה המלכותי בשדה בשנה הראשונה למלחמת העולם הראשונה[1] וסייע להקמת חיל האוויר המלכותי כשירות עצמאי.[2] לאחר המלחמה הנדרסון היה המנכ"ל הראשון של ליגת אגודות הצלב האדום.
דייוויד הנדרסון נולד בגלאזגו ב-11 באוגוסט 1862 למשפחה בעלת אוניות. אביו, שנקרא גם דייוויד הנדרסון, היה בעלים משותף של בוני הספינות קליידדייד חברת דייוויד וויליאם הנדרסון.[3]
הנדרסון נכנס לאוניברסיטת גלאזגו בשנת 1877 בגיל חמש עשרה בלבד. הוא למד שם הנדסה ובשנתו הרביעית למד הנדסה אזרחית ומכניקה וכן עבודות משרדיות ותחומים בהנדסה. מסיבות שאינן ידועות כעת, הוא עזב את האוניברסיטה כדי להתאמן לקריירה צבאית במכללה הצבאית המלכותית, סנדהרסט, במקום לסיים את לימודיו בגלאזגו.[3]
בשנת 1895 התחתן הנדרסון עם הנרייטה קרוליין דונדס, שקיבלה את תואר דיים מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (DBE) בשנת 1919.[4] לזוג נולדו שלושה ילדים, כולל איאן הנרי דייוויד הנדרסון, שהצטרף גם הוא לחיל המעופף המלכותי,[5] אך נהרג בתאונת טיסה ביוני 1918.[6] גברת הנרייטה הנדרסון חיה עד 1959.
לאחר הכשרתו במכללה המלכותית הצבאית סנדהרסט, התגייס הנדרסון לצבא הבריטי ב-25 באוגוסט 1883, והצטרף כלוטננט לרגימנט הארגייל וסאטרלנד היילנדרים. הוא הועלה לדרגת קפטן ב-26 בפברואר 1890, וסיים את לימודיו במכללה לפיקוד ומטה, קמברלי בשנת 1895. בהמשך היה חבר במשלחת הנילוס משנת 1898,[1] ובעקבותיו קיבל קידום לדרגת מייג'ור ב-16 בנובמבר 1898.[7]
שלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת הבורים השנייה הועלה הנדרסון לנטאל כקצין מודיעין. בשלב הפתיחה של המלחמה הוא השתתף ונפצע במצור על ליידיסמית'.[8] הוא הועלה לדרגת לוטננט קולונל ב-29 בנובמבר 1900. בפברואר 1901 מינה המפקד בדרום אפריקה, לורד קיצ'נר, את הנדרסון לקצין המודיעין שלו, תפקיד אותו מילא עד תום המלחמה ביוני 1902. על שירותו במלחמה הוענק לו עיטור אות השירות המצוין (DSO) באוקטובר 1902. עבודותיו הבאות, מודיעין שדה: עקרונותיו ותרגולו (1904) ואמנות הסיירת (1907), עשו רבות כדי לבסס את המוניטין שלו כסמכות הצבא במודיעין טקטי.[2]
בשנת 1911, בגיל 49, הנדרסון למד לטוס, מה שהפך אותו לטייס המבוגר בעולם באותה תקופה.[2] הוא הקים חלק מוועדת המשנה הטכנית של ועדת האוויר שסייעה להחליט על ארגון גיס התעופה המלכותי, שהוקם ב-13 באפריל 1912.[9][10] בשנת 1913 הופרדה שליטת התעופה הצבאית מאחריותו של קצין החימוש הכללי.[11] הוקמה מחלקה חדשה לאווירונאוטיקה צבאית והנדרסון מונה למנהלה הראשון,[1] ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא מונה למפקד גיס התעופה המלכותי בשדה.[12] ב-22 בנובמבר 1914, הנדרסון מונה למפקד דיוויזיית חיל הרגלים הראשונה, וראש המטה שלו פרדריק סייקס לקח את הפיקוד במקומו. עם זאת, ההחלטה לא הייתה לרוחו של לורד קיצ'נר והוא הורה על ביטול המינויים. ב-20 בדצמבר 1914 חזר הנדרסון לפיקוד על גיס התעופה המלכותי בשדה וסייקס היה שוב ראש המטה שלו.[13][14]
בשנת 1915 חזר הנדרסון ללונדון כדי לחדש את תפקידו בלונדון כמנכ"ל אוירונאוטיקה צבאית,[8] שספטון ברנקר מילא בהיעדרו. פירוש הדבר שכאשר בשנת 1917 כתב הגנרל יאן סמאטס את סקירתו על שירותי האוויר הבריטיים, הנדרסון היה מסוגל לעזור לו. בזמן שהועבר לגנרל סמוטס, הנדרסון כתב הרבה ממה שכונה "דו"ח סמאטס".[2] נטען כי הייתה לו טענה טובה יותר לתואר הבלתי פורמלי "אביו של חיל האוויר המלכותי" מאשר סר יו טרנצ'רד. טרנצ'רד עצמו האמין שהנדרסון ראוי לשבחים.[15] הוא ישב ב"וועדה המייעצת לאווירונאוטיקה" של הממשלה, שנמצאה במעבדה הפיזית הלאומית, תחת נשיאותו של ריצ'רד גלייזברוק ונשיאותו של ג'ון סטראט, לורד ריילי.[16]
בינואר 1918, הנדרסון התמנה כחבר מועצת התעופה,[8] וכיהן כסגן נשיא. עם זאת, לאחר שלא מונה לתפקיד ראש המטה האווירי של ה-RAF, התפטר הנדרסון ממועצת התעופה באפריל, תוך ציטוט רצונו לברוח מאווירת התככים במשרד התעופה.[17]
לאחר פרישתו ממועצת התעופה חזר הנדרסון לצרפת שם כיהן עד אוקטובר 1918. לאחר שביתת הנשק שימש הנדרסון כיועץ צבאי במהלך ועידת השלום בפריז[17] עד לחתימת אמנת ורסאי ביוני 1919. לאחר מכן הפך הנדרסון למנכ"ל הליגה של אגודות הצלב האדום בז'נבה, שם נפטר ב-17 באוגוסט 1921, בן 59.[8]
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)