דייוויד לוין, סביבות שנות ה-70 של המאה ה-20 | |
לידה |
20 בדצמבר 1926 ברוקלין, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
29 בדצמבר 2009 (בגיל 83) ניו יורק, ארצות הברית |
מקום לימודים | |
תקופת הפעילות | 1945–2009 (כ־64 שנים) |
תחום יצירה | קריקטורה |
יצירות ידועות | The New York Review of Books |
פרסים והוקרה |
|
www | |
דייוויד לוין (באנגלית: David Levine; 20 בדצמבר 1926 – 29 בדצמבר 2009) היה אמן, מאייר וקריקטוריסט אמריקאי. התפרסם בעיקר בשל הקריקטורות שלו ב-The New York Review of Books.
ג'ולס פייפר (אנ') כינה אותו "הקריקטוריסט הגדול ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20".
לוין קיווה לעבוד כצייר במשרה מלאה, אך נאלץ גם להתקיים על פרסומים של איורים כמו ה-Gasoline Retailer. על כל פנים הוא השאיר אחריו לא מעט ציורים, אם כי רבים מהם נהרסו בשריפה ב-1968. את ציוריו צבע בצבעי מים והם תיארו לרוב יצרני בגדים (עובדיו של אביו), ורוחצים בקוני איילנד. לוין יחד עם אהרון שיקלר הקים קבוצת ציור ב-1958 של אמנים שהתאספו למשך חמישים שנה לציור דוגמנאות. ב-2007 פורסם סיפור[דרושה הבהרה] דוקומנטרי על הקבוצה שנקרא "דיוקנאותיה של גברת" ("Portraits of a Lady") בעקבות יצירת דיוקנאות של שופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית סנדרה דיי או'קונור.
במהלך עבודתו במגזין אסקווייר בשנות ה-60 התפתחו יכולותיו כקריקטוריסט פוליטי. יצירתו הראשונה עבור The New York Review of Books פורסמה ב-1963, מספר חודשים לאחר יציאת העיתון לאור לראשונה. לאחר מכן הוא צייר עבור כתב העת מעל 3,800 קריקטורות עט-דיו של ציירים, סופרים ופוליטיקאים מפורסמים. אולם רק כחצי מהקריקטורות שלו פורסמו ב-The New York Review of Books. אחרות התפרסמו באסווייר (מעל 1,000), בניו יורק טיימס, בוושינגטון פוסט, ברולינג סטון, בספורטס אילוסטרייטד, בניו יורק מגזין, בטיים מגזין, בניוזוויק, בניו יורקר ובאחרים.
ב-2006 לוין אובחן כסובל מניוון מקולרי מחלת עיניים שגורמת לעיוורון. באפריל 2007 הוא הפסיק ליצור קריקטורות חדשות וכתב העת The New York Review of Books המשיך לפרסם יצירות ישנות שלו.
ב-29 בדצמבר 2009, לוין מת בבית החולים הפרסביטריאני בניו יורק (אנ') בגיל 83, בעקבות סרטן הערמונית ומחלות נלוות. הותיר אחריו את אשתו השנייה קייתי הייס (Hayes) (אותה נשא לאישה ב-1996), שני ילדים, שני ילדים חורגים ונכדים.