לידה |
22 בפברואר 1943 (בן 81) אינדיאנפוליס שבאינדיאנה, ארצות הברית |
---|---|
עמדה | קלע |
גובה | 1.96 מטר |
מספר | 5 |
מכללה | אוניברסיטת אינדיאנה |
דראפט |
בחירה עשירית, 1965 ניו יורק ניקס |
קבוצות כשחקן | |
1965–1968 1968–1977 |
ניו יורק ניקס פיניקס סאנס |
הישגים כשחקן | |
3 בחירות למשחק האולסטאר (1969–1971) בחירה לחמישיית ההגנה השנייה (1974) בחירה לחמישיית הרוקיז הראשונה (1966) | |
קבוצות כמאמן | |
1987 | פיניקס סאנס |
ריצ'רד אלברט "דיק" ואן ארסדייל (באנגלית: Richard Albert "Dick" Van Arsdale; נולד ב-22 בפברואר 1943) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, אשר שיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1965–1977. ממוצעיו לאורך קריירת ה-NBA הם 16.4 נקודות, 4.1 ריבאונדים ו-3.3 אסיסטים למשחק.[1]
אחיו התאום, טום ואן ארסדייל, שיחק אף הוא ב-NBA בין השנים 1965–1977.
ואן ארסדייל נולד וגדל באינדיאנפוליס שבאינדיאנה, ובין השנים 1961–1965 למד באוניברסיטת אינדיאנה. ב-3 עונותיו בקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה שיחק לצד אחיו טום, ורשם ממוצעים של 17.2 נקודות ו-10.0 ריבאונדים למשחק.[2] אותן עונות היו האחרונות בקריירה של מאמן הקבוצה בראנץ' מקראקן, חבר היכל התהילה של הכדורסל.
בדראפט ה-NBA 1965 נבחר ואן ארסדייל על ידי ניו יורק ניקס בבחירה העשירית, ומיד אחריו נבחר אחיו על ידי הפיסטונס.[3] בסיום עונת הרוקי שלו נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה לאחר שקלע 12.3 נקודות בממוצע למשחק, ובשתי העונות הבאות קלע כ-13.1 נקודות למשחק עבור הניקס.
לאחר 3 עונות עם הניקס נבחר ואן ארסדייל על ידי פיניקס סאנס בדראפט ההרחבה של שנת 1968.[4] ב-3 עונותיו הראשונות בפיניקס העמיד ממוצעים כוללים של 21.4 נקודות, 4.7 ריבאונדים ו-4.4 אסיסטים למשחק, ובשלושתן נבחר להשתתף במשחק האולסטאר, לצד חבריו לקבוצה גייל גודריץ' (1969) וקוני הוקינס (1970 ו-1971).
בעונת 1973/1974 נבחר לחמישיית ההגנה השנייה של העונה, ובכך היה לשחקן השני בתולדות הסאנס (אחרי פול סיילאס) שזוכה לכבוד זה. בעונת 1975/1976 העפילה פיניקס לשלב הפלייאוף מהמקום השלישי באזור המערבי, ועל אף שלא החזיקה ביתרון ביתיות גברה על המדורגת שנייה סיאטל סופרסוניקס (4–2) ועל המדורגת ראשונה גולדן סטייט ווריורס (4–3) בדרך להעפלה ראשונה אי פעם לגמר ה-NBA. בסדרת הגמר עצמה הפסידו הסאנס לבוסטון סלטיקס בתוצאה 2–4.
בעונת 1976/1977 שיחק לצד אחיו טום ואן ארסדייל, אשר הצטרף לפיניקס, ובסיום אותה עונה פרשו שניהם ממשחק, בגיל 34. בעת פרישתו החזיק בשיאי פיניקס סאנס עבור מספר משחקים (685), דקות משחק (24,242), נקודות (12,060) ואסיסטים (2,396) בקבוצה. בנובמבר 1977 הופרשה גופייתו עם המספר "5" על ידי הקבוצה.[5]
לקראת סיום עונת 1986/1987 מונה למאמנה הראשי של פיניקס סאנס כמחליפו של ג'ון מקלאוד, ועד לסיום העונה רשמה הקבוצה מאזן ניצחונות חיובי 14–12. בשנים הבאות שימש כסגן נשיא הקבוצה לפעולות כדורסל ("Vice President of Basketball Operations").[5]