ההואה

ההואה (כפר)
	ההואה, מבט מצוק בויונגדה
מדינה	קוריאה הדרומית
מחוז	צפון גיונגסאנג
שטח	499.5 הקטאר
קואורדינטות	36°32′17″N 128°31′14″E / 36.53805556°N 128.52055556°E
אזור זמן	UTC +9
	http://www.hahoe.or.kr
אתר מורשת עולמית
	הכפרים ההיסטוריים של קוריאה: ההואה ויאנגדונג
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2010, לפי קריטריונים 3, 4
שטח האתר	5,996 דונם
שטח אזור החיץ	8,852 דונם
חלק מתוך	Historic Villages of Korea: Hahoe and Yangdong
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת קוריאה הדרומית רגילה) סיאול פוסאן אינצ'ון דאיגו טג'אן קוואנגג'ו אולסן סוואן צ'נגוון צ'ג'ו קוריאה הצפונית יפן ים יפן הים; הצהוב; מצר; קוריאה; ההואה

הָהוֹאֶה (בקוריאנית: 하회) הוא כפר במחוז צפון גיונגסאנג, במזרח קוריאה הדרומית, דרומית-מערבית לעיר אנדונג. הכפר משמר מסורות ואדריכלות מתקופת ממלכת ג'וסון, והוא הוכר בשל כך כאתר מורשת לאומית, ובשנת 2010 הוכרז גם כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, יחד עם הכפר יאנגדונג. בשנת 2010 התגוררו בכפר כ-230 תושבים.

גאוגרפיה ומתאר

הכפר מוקף בשלושה מעבריו (צפון, מערב ודרום) בנהר נקדונג, ועיקול זה של הנהר הוא שנתן לכפר את שמו ("הָא" פירושו נהר ו"הואה" פירושו עיקול). צוק בויונגדה חולש על הכפר מצפון, מעברו השני של הנהר. גובהו כ-100 מטרים מעל פני הים, שהם כ-30 מטרים יותר מגובהו של הכפר. מדרום לכפר מתנשא הר נמסאן, שגובהו כ-300 מטרים מעל פני הים (כ-230 מטרים מעל הכפר). הכפר נבנה לפי עקרונות הפנג שווי, וצורתו מזכירה את פרח הלוטוס. הכפר יוצא דופן בכך שבניגוד למסורת לפיה הבתים נבנו כשפניהם לדרום או לדרום-מזרח, מרבית הבתים בההואה פונים לכיוון הנהר, ובשל התוואי שלו, הם פונים למעשה לכיוונים שונים.

היסטוריה

הכפר הוקם בידי בני משפחת רְיוּ בסוף המאה ה-14, והוא אוכלס מאז בצאצאיהם. לפי המסורת המקומית, עץ זלקובה בן כ-600 שנים המצוי בלב הכפר ניטע בידי מייסדי הכפר. שניים מילידי ההואה היו לדמויות מפתח בממלכת ג'וסון במאה ה-16, האחים ריו אונריונג וריו סונג-ריונג. הראשון היה מלומד קונפוציאני והשני מילא תפקיד המקביל לראש ממשלה בתקופת הפלישות היפניות לקוריאה (1592–1598).

הכפר התרחב במהלך המאה ה-18 והמאה ה-19, אך לא התפתח לכדי עיר. בשנות ה-80 של המאה ה-20 הידלדלה אוכלוסיית הכפר במהירות, בשל תופעת העיור המואץ שאפיינה את קוריאה הדרומית הדרומית. התמעטות התושבים, ובמיוחד הצעירים שהם, הביאה לסגירת בית הספר היחיד בו, ב-1991.

מבנים בכפר

בכפר השתמרו מבני מגורים בני מאות שנים, שמשמרים את דמותם של הכפרים השבטיים שהיו נפוצים בתקופת ג'וסון. בשל כך, הוכרז הכפר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 2010. מתחמי המגורים כללו בדרך כלל מבני מגורים נפרדים לגברים ולנשים, במתחמי המגורים של המשפחות האמידות היו גם מבנים המיועדים למשרתים, ובמתחמי המגורים של ראשי המשפחות היו גם מקדשים. בעוד שבתי האצולה היו עשויים אבן, נתמכו בקורות עץ והיו מכוסים רעפים, בתיהם של פשוטי העם היו עשויים בוץ ובעלי גגות קש. בנוסף לבתי המגורים, הוקמו בכפר גם פביליונים שנועדו למנוחה וללימוד.

עם הבתים הבולטים בכפר נמנים הבתים המפורטים להלן.

בתי מגורים:

בית יאנגג'ינדאנג (양진당). הבית הגדול בכפר נבנה באמצע המאה ה-16. בניגוד למקובל, בבית זה שני מקדשים.
בית צ'וּנְגְהְיוֹדאנג (충효당). מבנה זה נבנה במאה ה-17, והוא כולל חלל מרכזי ובו רצפת עץ, שמשני צדיו מבנים בני שתי קומות.
בית ג'וּאילגֶ'ה (즬재). גם מבנה זה נבנה במאה ה-17. הוא כולל גם שני מחסנים ומוקף בחומה נמוכה, שנועדה להסתיר את הנעשה בתוך החלל המרכזי מעוברי האורח בחצר.
בית נאמצ'וֹנדֶק (남촌댁). המבנה נבנה במאה ה-18 והורחב משמעותית במהלך המאה ה-19, אך נהרס ברובו בשרפה שפרצה ב-1954. המתחם כולל פביליון שהועתק מעברו השני של הנהר בשנות ה-80 של המאה ה-20.
בית בּוּקצ'וֹנדֶק (북촌댁). המבנה נבנה ב-1862 כהרחבה של מבנה מהמאה ה-18. מתחם הנשים הוא בבית הוא הגדול ביותר בכפר.
בית ג'אקצ'וֹנְגְאוֹטֶק (작청오택). מבנה מהמאה ה-19, שאף שהיה שייך לבני אצולה, הוא קטן ממדים, וחומה מפרידה בין מתחם הגברים החיצוני למתחם הנשים הפנימי. השער המקורי נסחף בשיטפון שאירע ב-1934.
בית בּאק ג'וֹנג-סוּק (박 정숙). מבנה זה יוצא דופן בכך שהוא מכוסה גג קש, בדומה לבתיהם של פשוטי העם. המתחם כולל גם טחנת אורז במבנה עשוי בוץ וקש.

אתרי לימוד קונפוציאניים:

גְיוֹמאמְג'וֹנגְסָה (겨맘정사). אולם לימוד זה נבנה ב-1567 בקצה המערבי של צוק בויונגדה, מוקף יער עצי אורן. בסמוך לאולם המרכזי מספר חדרי מגורים עבור התלמידים.
ווֹנְגִ'יג'וֹנְגְסָה (원지청사). ריו סונג-ריונג בנה את אולם הלימוד הזה עבור עצמו ב-1576. מלבד אולם הלימוד כולל המתחם גם פביליון ממנו ניתן לצפות על הנהר.
אוֹקְיוֹנְג'וֹנְגְסָה (옥연청사). ריו סונג-ריונג החל בהקמת אולם הלימוד ב-1576, ובנייתו הושלמה רק 10 שנים מאוחר יותר, בשל קשיי מימון. מבנה זה מרוחק יותר מהכפר, במקום שקט יותר, ובו כתב את ספרו ג'ינגבירוק (징비록; "זכרונות מהמלחמה"). לצד אולם הלימוד הוקם גם מבנה למשרתים.
האקדמיה הקונפוציאנית בְּיוֹנְגְסָאנסוֹוֹן (병산서원). האקדמיה נמצאת מחוץ לכפר, כ-4 ק"מ מזרחית לו. המתחם הוקם בתחילה כבית ספר לבני משפחת ריו. לאחר מותו של ריו סונג-ריונג הוקם במקום, ב-1614, מקדש לזכרו, ובית הספר הוסב לאקדמיה קונפוציאנית, עם אולמות הרצאות ומקומות לפעילויות טקסיות. כן כולל המתחם חדרים לתלמידים, ספריה ופביליון המשקיף על הנהר וההרים.
האקדמיה הקונפוציאנית הְוָואצ'וֹנְסוֹוֹן (화천서원). האקדמיה הוקמה ב-1786, והורחבה במהלך המאה ה-19. ב-1868 הורה עוצר ממלכת ג'וסון הוּנגסוֹן דֶווֹנגוּן על סגירתן של כל האקדמיות הקונפוציאניות הפרטיות, ובהן הוואצ'ונסוון, והיא נהרסה. ב-1994 שוחזר המבנה והוקם מחדש.

ריקוד המסכות

ריקוד המסכות הוא מופע תיאטרון שהתפתח בההואה כסאטירה על האצולה. המופעים כללו מספר דמויות קבועות, בהן האריסטוקרט, הנזיר, הקצב, האלמנה, השוטה, הנערה, ועוד, וכן דמויות בעלי חיים כאריה ושור. הדמויות אופיינו בכך שהשחקנים עטו מסכות עשויות עץ אלמון. כיום, מתקיים מדי שנה פסטיבל מסכות באנדונג הסמוכה ובההואה, ובההואה פועל גם מוזיאון מסכות, ובו מסכות מרחבי העולם.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ההואה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ההואה