בימוי | פרנסואה אוזון |
---|---|
הופק בידי |
אוליבר דלבוסק מארק מיסוֹנְיֶיה |
תסריט | פרנסואה אוזון |
עריכה | מוניקה קולמן |
שחקנים ראשיים |
מלוויל פּוּפּוֹ ז'אן מורו ולריה בְּרוּנִי טֶדֶסְקי דניאל דובאל כריסטיאן סנגוואלד |
מוזיקה | ולנטן סילוסטרוב |
צילום | גיאני לפוירי |
מדינה | צרפת |
חברת הפקה | Fidélité Productions |
חברה מפיצה | Strand Releasing |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 14 יולי 2006 |
משך הקרנה | 81 דקות |
שפת הסרט | צרפתית |
סוגה | סרט דרמה, סרט להט"בי |
הכנסות | 2,893,462[1] |
הכנסות באתר מוג'ו | timetoleave |
דף הסרט ב־IMDb | |
הזמן שנשאר (בצרפתית: Le Temps qui reste) הוא סרט קולנוע צרפתי משנת 2005 בבימויו של פרנסואה אוזון. הסרט הוקרן לראשונה בקטגוריית "מבט מסוים" של פסטיבל קאן 2005.[2]
רוֹמָן (מלוויל פּוּפּוֹ) הוא צלם אופנה מצליח בן 31, החי עם בן זוגו הצעיר סשה (כריסטיאן סנגוואלד). לאחר שהוא מתעלף באמצע יום עבודה, הוא מבקר אצל רופא וזה מודיע לו כי הוא חולה בסרטן סופני וכי נותרו לו כשלושה חודשים לחיות. רומן דוחה באופן נחרץ את הצעת הרופא לעבור טיפולי כימותרפיה שסיכויים לסייע לו להחלים הם קלושים.
מרגע קבלת הבשורה מחליט שלא להסגיר את המידע בדבר מותו המתקרב לסביבתו הקרובה ולמשפחתו. את ההכנות למותו הקרב הופך רומן למסע מבודד של פרידה אישית, ואת הקרובים אליו הוא מרחיק ממנו: בארוחת ערב עם משפחתו הוא מפגין רשעות כלפי אחותו הנמצאת במשבר, הוא מאלץ את אביו להתוודות על בגידותיו באשתו, והוא מסלק מחייו את בן זוגו הצעיר לאחר הפעלת אלימות מינית כלפיו. היחידה שאליה הוא מרגיש אמפתיה היא סבתו (ז'אן מורו) הנוטה למות גם היא, והיא היחידה אותה הוא משתף בסודו.
באחד הימים כאשר הוא חוזר מפריז, סועד רומן בדיינר. המלצרית פונה אליו בבקשה אישית ומספרת לו כי בעלה עקר, וכי הם מחפשים גבר צעיר שיכניס אותה להריון. הוא מסרב בתחילה, אך בהמשך חוזר בו ומציב כתנאי את השתתפות הבעל ביחסי המין. לאחר שהדבר נעשה נפגשים שוב השלושה אצל נוטריון, שם מצהיר רומן על רצונו להוריש את כל כספו ורכושו לילד שייוולד.