הטלסקופ הבינוקולארי הגדול

הטלסקופ הבינוקולארי הגדול
	ה-LBT כפי שהוא נראה בנובמבר 2006
	ה-LBT כפי שהוא נראה בנובמבר 2006
מידע כללי
ארגון	קבוצת LBT
מיקום	מחוז מצפה הכוכבים הלאומי בהר גרהאם, אריזונה, ארצות הברית
גובה	3,126 מטר מעל פני הים
תאריך ייסוד	נחנך ב-2004
טלסקופ ראשי
סוג	טלסקופ אופטי
קוטר	כל מראה - 8.4 מטרים
שטח איסוף	111 מטר²
אורך מוקד	9.6 מטרים
הצבה	הגבהה/אזימוט
תחום תדרים	אופטי, תת-אדום
קואורדינטות	32°42′05.4″N 109°53′22.6″W / 32.701500°N 109.889611°W
	(למפת ארצות הברית רגילה) וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה; א; ט; ל; נ; ט; י; ה; ש; ק; ט; מפרץ; מקסיקו; קנדה מקסיקו איי; בהאמה; LBT
	www.lbto.org

הטלסקופ הבינוקולארי הגדול (Large Binocular Telescope או בקיצור LBT, במקור נקרא פרויקט קולומבוס) הוא טלסקופ אופטי על הר גרהאם, המתנשא לגובה של כ-3,260 מטר מעל פני הים בהרי פינלנו, בדרום מערב אריזונה, ארצות הברית. הטלסקופ, המהווה חלק ממצפה הכוכבים הבינלאומי בהר גרהאם, מורכב משתי מראות בקוטר 8.4 מטרים כל אחת והוא אחד הטלסקופים האופטיים הטובים בעולם, הן מבחינת כושר ההפרדה והן מבחינת רמתו הטכנולוגית^[2]. הטלסקופ קולט כפי 20 אור מאשר טלסקופ החלל האבל.

הפרויקט

הטלסקופ הוא פרויקט משותף של מספר גופי מחקר, בהם: הקהילה האסטרונומית האיטלקית (המיוצגת על ידי המכון האיטלקי הלאומי לאסטרופיזיקה וקבוצת מצפים באיטליה), אוניברסיטאות מדינת אריזונה, תאגיד המחקר בטוסון (הכולל את אוניברסיטת מינסוטה, אוניברסיטת נוטרדאם, אוניברסיטת וירג'יניה ואוניברסיטת המדינה של אוהיו), הקהילה האסטרונומית בגרמניה (המיוצגת על ידי מספר מכונים באגודת מקס פלאנק וכן מצפים)^[3]. הטלסקופ נבנה במילאנו שבאיטליה והורכב על ההר בתקציב כולל של 88 מיליון דולר (שער 1998).

בחירת מיקום המצפה עוררה ויכוחים מקומיים רבים, הן מצד שבט האפאצ'ים של סן קרלוס, אשר הכריזו כי פסגת הר גרהאם היא אתר קדוש, והן מצד פעילי סביבה, שטענו כי הקמת המצפה תגרום להכחדת הסנאי האדום של הר גראהם (Tamiasciurus hudsonicus grahamenis), תת-מין של הסנאי האדום האמריקני, הנמצא כבר בסכנה. פעילי סביבה וחברי השבט הגישו כ-40 תביעות, אך בסופו של דבר הפרויקט עבר לשלב הביצוע הודות לחוק של הקונגרס של ארצות הברית, אשר אישר את הקמת המצפה ובו שלושה טלסקופים, בשנת 1988. בניית המבנה המכיל את הטלסקופ הבינוקולארי עצמו החלה בשנת 1996 והסתיימה ב-2002. אזור פסגת ההר שסביב המצפה הוא אזור סגור ומוגן, חלק משמורה שמוגדרת כבית גידול קריטי, ואוניברסיטת אריזונה מנהלת מעקב אחר גודל אוכלוסיית הסנאים^[4].

אור ראשון ותגליות

להבדיל מטלסקופ רגיל הבנוי ממראה (עדשה) ראשית אחת, טלסקופ זה בנוי משתי מראות ראשיות, בעלות קוטר 8.4 מטרים כל אחת, המורכבות על בסיס משותף (ולכן השם - binoculars - משקפת) במרחק 14.4 מטר בין מרכזיהן ומכוונות לנקודה אחת. המראות יוצרו במעבדות אוניברסיטת אריזונה. הן עשויות זכוכית בורוסיליקט ברמת ליטוש גבוהה ביותר (1/20,000,000 של מ"מ) ולכן משקלן קטן יחסית (שוקלות רק 16 טון כל אחת).

שטח האיסוף הכולל של הטלסקופ הוא 111 מ"ר, שווה ערך למראה יחידה בקוטר 11.8 מטר, גדולה מכל טלסקופ יחיד קיים (נכון לסוף 2009). כמו כן, קיים מצב פעולה אינטרפרומטרי, עם אורך בסיס מרבי של 22.8 מטר עבור תצפיות בשיטת סינתזת מפתח (aperture synthesis).

יציקת המראה הראשונה החלה בינואר 1997 ונמשכה כשנה. הטלסקופ ראה אור ראשון במראה זו ב-12 באוקטובר 2005, כאשר צפה ב-NGC 891^[5]. המראה השנייה הותקנה בינואר 2006 ומצב הפעולה הבינוקולארי הפך למבצעי בינואר 2008^[6]. העצם הראשון שבו צפה הטלסקופ בשתי המראות יחד היה הגלקסיה הספירלית NGC 2770, במרחק של 88 מיליון שנות אור משביל החלב.