היסטוריה של קטר

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. מצוין תוכן על ההיסטוריה המודרנית רק בפתיח ובקצרה. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
עריכה
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. מצוין תוכן על ההיסטוריה המודרנית רק בפתיח ובקצרה. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

ההיסטוריה של קטר היא ארוכת שנים והחלה כבר מהתקופה הפרהיסטורית, בהתיישבות האדם הקדמון במקום, ונמשכת כמדינה עצמאית בעידן המודרני. האדם הראשון שהתיישב בחצי האי של קטר חי לפני כ-50,000 שנה, להערכתם של החוקרים שמצאו כלים ומאהלים מהתקופה ההיא.[1] מסופוטמיה הייתה הציוויליזציה הראשונה באזור שהייתה קיימת באופן ודאי, כאשר קמה בתקופה הנאוליתית,[2] ובחצי האי התגלו חרסים רבים מתקופה זו באזור חוף הים.

חצי האי קטר נשלט בידי אימפריות רבות בעלות דתות מגוונות בתקופה העתיקה של ההתיישבות, לרבות האימפריה הסלווקית, האימפריה הפרתית וגם האימפריה הסאסאנית. בשנת 628 לספירה, התאסלמה האוכלוסייה ברובה לאחר ששליחו של מוחמד, מונסיר אבן סאווה משבט בנו תמים (השבט שממנו הוקם בית ת'אני) הגיע לאזור.[3] בתקופה העבאסית הפך האזור לצומת מסחר אסטרטגי אשר קישר בין המזרח הרחוק למזרח התיכון ולחצי האי ערב,[4] שהביא לגידול באוכלוסייה ולעליה במספר היישובים באזור.[5] בשנת 1783 נכבש האזור על ידי בית ח'ליפה הבחרייני ובשנת 1868 נכבש חצי האי כולו על ידי בית ת'אני. העות'מאנים הרחיבו את האימפריה שלהם לתוך מזרח סעודיה ב-1871 ונסוגו מהאזור עם תחילת מלחמת העולם הראשונה.[6]

בשנת 1916 הפכה קטר למדינת חסות בריטית ועבדאללה בן ג'אסם אאל ת'אני חתם עימם על הסכם שקבע כי ביכולתו לוותר על טריטוריה יחידה לבריטים בתמורה להגנה מכל התוקפנות בדרך ים ותמיכה במקרה של התקפה יבשתית. אמנה מתוקנת משנת 1934 העניקה הגנה נרחבת יותר. בשנת 1935 הוענק זיכיון של 75 שנים לחברת קטרנפט, אשר חודש מאוחר יותר על ידי ממשלת קטר מכיוון שהחברה הייתה מנוסה וטובה.[7]

בתקופה שבין 1950 ל-1960 הביאו ההכנסות הגדולות מנפט לשגשוג, עלייה מהירה באיכות החיים, התקדמות חברתית משמעותית, ואת ראשיתה של ההיסטוריה המודרנית של המדינה. לאחר שבריטניה הודיעה על מדיניות של סיום יחסי הברית עם קטר במפרץ הפרסי בשנת 1968, הצטרפה האחרונה אל שמונה המדינות האחרות שהיו אז תחת חסות בריטית בניסיון להקים פדרציה של אמירויות ערביות. באפריל 1970 הכריז שליט קטר על כוונה להכריז על עצמאות.[8] עד אמצע 1971, עם התקרבות התאריך לסיום יחסי האמנה הבריטיים, ובעוד תשע המדינות עדיין ללא החלטה על יישום התוכנית להקמת פדרציה, הכריזה קטר על עצמאותה ב-3 בספטמבר 1971. בחודש יוני 1995 הדיח חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני את אביו, אמיר קטר דאז ח'ליפה בן חמד אאל ת'אני, בהפיכת חצר והנהיג מדיניות ליברלית יותר. חוקה חדשה אושרה במשאל עם ציבורי באפריל 2003 נכנס לתוקף ביוני 2005.

פרהיסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה הפלאוליתית (50,000 לפנה"ס - 8000 לפנה"ס)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות עדויות ארכאולוגיות להתיישבויות באזור מלפני 50,000 שנה, כאשר קבוצות קטנות של תושבי התקופה בנו מאהלים וכלים מאבני צור.[1]

בשנת 1961 חשפה משלחת ארכאולוגית דנית שחקרה את חצי האי כ-30,000 אבנים מ-122 אתרים שהיו מיושבים בתקופה הפלאוליתית. רוב האתרים מוקמו לאורך קו החוף, וכן חולקו לארבע קבוצות תרבותיות נפרדות. כלים רבים כגון כלי גירוד, ראשי חץ וגרזני יד מהתקופות הפלאוליתית היו בין התגליות הרבות שגילתה המשלחת.[9]

ההצפה של המפרץ הפרסי, אשר התרחשה לפני כ-8,000 שנה גרמה לעקירתם של תושבי המפרץ הפרסי, לכיבושה של קטר, ולניצול משאבי החוף שלה.[10] מעת זו ואילך, קטר שימשה בקביעות כשטח מרעה עבור שבטים נודדים מאזור ערב הסעודית, והמאהלים העונתיים והארעיים שנבנו שם נבנו סביב מקורות מים ועל קו החוף.

התקופה הנאוליתית (8000 לפנה"ס - 3800 לפנה"ס)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כד מן התקופה הנאוליתית שנמצא באזור.

הקמת ההתנחלויות הראשונות בחצי האי מוערכת בשנת 7500 לפנה"ס, דהיינו, תחילת התקופה.[10] אתר ארכאולוגי על החוף הצפון מערבי נקרא ואדי דאביאן הוא אחד היישובים הקדומים ביותר בקטר. שרידי ים, חומר צמחי וחומרי בנייה היו בין החפצים אשר נחפרו. שברי כלי חרס שמקורם בתקופה מוקדמת (בין מסופוטמיה לתחילת התקופה הנאוליתית) (תקופת מסופוטמיה התבררה מ-6500 לפנה"ס עד 3800 לפנה"ס בקירוב).[11] גם חולצו באחת ההתנחלויות המוקדמות נמצאות החלק הדרומי של קטר (מכונה שארג'ה) שהוקמה עד לשנת 6000 לפנה"ס. במקום נמצאו: מבנה בן שני חדרים, אבני צור, פלנקטון ושאריות דגים.[12]

שרשרת שנמצאה והוערכה שהיא מהמילניום החמישי לפני הספירה.

קדרות שמקורן בשנת 7000 לפנה"ס נחשפו בחצי האי בשלוש משלחות נפרדות במהלך שנות השבעים של המאה ה-20 ושנות השמונים של המאה ה-20. ניתוחים מיקרופרובים שבוצעו על חרסים רבים הראו שהם מדרום מסופוטמיה.[2] בשל העובדה כי חצי האי הקטרי לא היה יכול לאכלס את התנאים ההכרחיים לקיומה של ציוויליזצית חרס. הועלתה השערה כי הקדרות הופקו בדרום ערב הסעודית ונמכרו למתנחלים.[13] ההשערה נסתרה בכך שנאמר שאין נתיבי מסחר יבשתיים בדרום ערב הסעודית והסברה היום היא כי הסחר נעשה בדרך כלל דרך הים.[12]

אל-דאסה, התנחלות מוקדמת הממוקמת בחופה הצפוני של קטר, הוא האתר הארכאולוגי הגדול ביותר בחצי האי כולו. אתר זה נחפר על ידי צוות דני בשנת 1961.[14] משערים כי האתר שימש לאירוח מאהלים עונתיים, קטנים וארעיים ומדי פעם לאירוח קבוצות דייג שהיו צריכות ללון באזור.[13] עדות לכך הוא הגילוי של כמעט שישים בורות אש באתר, אשר עשויים לשמש לבישול דגים יבשים או קרים, בנוסף לכלי צור כגון כלי גירוד, סכיני אבן ולהבי חץ ראשיים. יתר על כן, שרשראות מצריות וחרסים רבים שלא אופייניים למקום נמצאו בו מה שמראה על קשרים בחו"ל.[15]

בחפירה שנעשתה באל ח'ור בשנים 1977–1978, נמצאו קברים מתקופה מוקדמת ובית הקברות הוכר כבית הקברות המוקדם ביותר בקטר.[12] אחד מהקברים באזור הכיל שיירה של אישה שהשתמרה בתוך הקבר. שמונה קברות אחרים כללו סוסים וחמורים. בין היתר, בתקופה הנאוליתית ירושה לא הייתה נהוגה והיו קוברים את המת יחד עם חפציו, עקב כך מצאו בקברים גם: חרוזים עשויים צדף, שרשראות, חרסים ואבנים. סביר להניח שמקור רוב החפצים שנקברו היה מאזור דרום מזרח ערב הסעודית.[14][15]

תקופת הברונזה (2100 לפנה"ס - 1155 לפנה"ס)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוד ראשי
 ראו גם – דילמון, בבל
אגם באי אל ח'ור שבו נמצאו רוב ממצאי דילמון

איים רבים בקטר היו קרובים מאוד לבחריין והרגישו את השפעתה של הציוויליזציה דילמון שהייתה השלטת בבחריין באותה העת.[1] חרס רב נמצא בשני אתרים על ידי "פרויקט הארכאולוגיה של קטר", החרס מעיד על מעורבותה של המדינה ברשת הסחר של דילמון.[14] כשעם דילמון החל לעסוק בפעילויות ימיות סביב 2100 לפנה"ס עד 1700 לפנה"ס, תושבי קטר גם הם החלו לפתח ציוד צלילה פרימיטיבי ולצלול במים רדודים כדי לחפש פנינים במי המפרץ הפרסי.[16] הקטרים עסקו במסחר של פנינים ותמרים בתקופה זו.[17]

הועלתה טענה כי שרידי יישובי דילמון אשר נמצאו בקטר אינם מייצגים ראיות מוצקות לקשרי בני אדם מטווחים ארוכים בתקופת הברונזה.[13] קטר נשארה מיושבת בתקופה זו בעיקר עקב הגירה קבועה על ידי שבטים ערבים נוודים בחיפוש אחר מזון שלא נוצל ומקורות מים.[18] ההתנחלויות מתקופת דילמון, במיוחד האי אל ח'ור, הוקמו כדי לזרז מסעות סחר בין בחריין לקטר וכדי לפתח התנחלות משמעותית במפרץ הפרסי. תרחיש נוסף הגיוני סובר כי המאהלים נוצרו על ידי ביקור דייגים או מחפשי פנינים מדילמון בקטר. כמו כן הוצע כי הנוכחות של כלי חרס מעידה על הסחר בין תושבי קטר וציוויליזצית דילמון, הסברה נשקלת ברצינות מכיוון שסבירותה להתקיים היא סבירה בהחלט בשל האוכלוסייה הנדירה של חצי האי ודילמון בתקופה ההיא.[19]

הייתה גם השפעה בבלית באזור שהחלה במילניום השני לפני הספירה.[20] בין הממצאים שזוהו מאזור בבל היו 3,000,000 קונכיות כתושות וכטון חרסים.[14] זה גם קבע והוכיח כי קטר היא האתר הראשון שייצר צבע באמצעות קונכיות והראשון שהצליח להגיע לצבע סגול.[2][21] ייתכן שייצור הצבע היה בפיקוח הממשל הבבלי ונמכר לאזורים שונים במסופוטמיה בחסותו.[22]

ימי קדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הברזל ושליטה בבלית-פרסית (680 לפנה"ס - 325 לפנה"ס)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חורבות מתקופת הברזל שנמצאו על החוף המערבי של קטר ושוחזרו.
עמוד ראשי
 ראו גם – אשור

המלך האשורי אסרחדון הוביל מלחמה מוצלחת נגד באזו מלך דילמון בנוגע לשטח שהקיף את דילמון וקטר, בשנת 680 לפנה"ס.[23] נכון להיום, אין עדות ארכאולוגית המוכיחה את קיומם של יישובים מתקופת הברזל המוקדמת התגלו בחצי האי.[12] זהו כנראה עקב שינויים אקלימיים קשים והתחממות מרבית.[24]

במאה ה -5 לפנה"ס, ההיסטוריון היווני הרודוטוס פרסם את התיאור המוקדם ביותר הידוע של אוכלוסיית קטר, המתאר תושביה כמו הכנענים.[25]

התקופה ההלניסטית (325 לפנה"ס - 250 לפנה"ס)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות 325 לפנה"ס,[16] אלכסנדר מוקדון שלח את האדמירל העליון שלו, אנדרוסטנס תאסוס, לסקור את המפרץ הפרסי כולו. התרשימים שהוא ביקש הגיעו מעט אחרי מותו ביולי 323 לפנה"ס.[17] סלאוקוס הראשון כבש את שטחי המפרץ הפרסי וצירף אותם לממלכתו. החל מ-312, הסלווקים שלטו גם באזור עיראק וכווית, ובחלקים גדולים מערב הסעודית.[26] עדויות ארכאולוגיות של חומרים יווניים התגלו בקטר. בחפירות מצפון לדוח'אן חשפו חרסים וכן, 100 תלי קבורה שתוארכו לתקופה זו התגלו.[14][27] כמו כן, גילו גם קהילה ימאית גדולה מהתקופה ההיא כשמצאו שרידי אניות וסירות קטנות במי המפרץ הפרסי.[12]

לאחר שהפסידו את רוב השטחים שלהם במפרץ הפרסי, ההשפעה הסלווקית חדלה באזור בשנת 250 לפנה"ס.[5][28]

שליטה פרסית (250 לפנה"ס - 642 לספירה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ניצחונה של האימפריה הפרתית על הסלווקים בשנת 250 לפנה"ס, האחרונה צברה דומיניון וכוח רב בחופי הים הערבי.[5][28] כפי הפרתים שהיו תלויים נתיבי סחר דרך המפרץ הפרסי, הם הקימו את מחנות צבאם לאורך החוף.[5] קדרות אופייניות לאימפריה הפרתית נמצאו בקטר והוכיחו את קשרה של קטר לאימפריה.[29]

בצפון דוח'אן, שכנה תחנת דיג אשר אניות זרות הביאו אליה דגים ב -140 לפנה"ס.[6] מספר מבני אבן וכמויות גדולות של עצמות דגים נמצאו באתר.[12]

שליטת המוסלמים בקטר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת בית אומיה (661 - 750)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצר עבאסי באל - מאאה

קטר הייתה מרכז גידול סוסים וגמלים מפורסם בתקופה האומיית.[6] כמו כן, בקטר היה מסחר בפנינים בתקופת בית אומיה וכך תושבי חצי האי החלו להתבוסס ולשלוט בכלכלתם. כמו כן, משטר האמירות בקטר נוצר עם הגעת בית אומיה, האמיר הקטרי הראשון היה קטרי אבן אל-פוג'אאה, על שמו נקרא חצי האי ונקראת המדינה.[30]

התקופה העבאסית (750 - 1253)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה העבאסית צמחו בקטר ערים חדשות והיא הייתה תקופת שגשוג ושלום.[5] עיר בולטת וגדולה שפותחה בתקופה זו היא העיר מורוואב (עוד קיימת בשטחי העיר א-רואייס), בעיר זו נבנו למעלה מ-100 בנייני אבן שני מסגדים, ומצודה עבאסית.[6] העיר הייתה העיר הגדולה הראשונה בקטר והמצודה שנבנתה שם היא המצודה השלמה העתיקה ביותר בקטר ששרדה עד היום. כמו כן, מורוואב, שכנה בדרום א-רואייס, לא על החוף, מורוואב הייתה ההתיישבות הראשונה בקטר שלא ישבה על קו החוף.[12]

תור הזהב הפוסט-מוסלמי של קטר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליטת הוספריד וממלכת הורמוז (1253 - 1515)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב מזרח חצי האי ערב היה בשליטת ממלכת הוספריד בשנת 1253 אך השליטה באזור נתפסה על ידי נסיך הורמוז ב-1320. כמו בתקופת המוסלמים, גם בתקופה זו מרבצי הפנינים בקטר היו בסיס הכלכלה הקטרית. בשנת 1507, האימפריה הפורטוגזית הגיעה לקטר וכבשה את הורמוז בפיקודו של אפונסו דה אלבוקרקי, משניו של אלבוקרקי גילו מרדניות וב-1515 עזבו הפורטוגזים את השטח עקב מרדנות משניו של אלבוקרקי וסכסוכים במטה, בהמשך השנה פלשו הפורטוגזים מחדש לקטר והפעם ניצחו בקרב, הריבונות על קטר עברה למנואל הראשון, מלך פורטוגל.[31]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היסטוריה של קטר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 A Country Study: Qatar
  2. ^ 1 2 3 ח'ליפה חייה, מייקל רייס, Bahrain Through the Ages: The Archaeology, עמוד 79
  3. ^ "History of Qatar"
  4. ^ פייג' קוגן, Middle East Review 2003-04: The Economic and Business Report
  5. ^ 1 2 3 4 5 Qatar Country Study Guide Volume 1 Strategic Information and Developments
  6. ^ 1 2 3 4 Rahman 2006
  7. ^ Background Note:Qatar
  8. ^ איזור המפרץ הפרסי ערב הכרעות גורליות, דבר, 10 ביולי 1970
  9. ^ "Book reviews"
  10. ^ 1 2 מוחמד עבדול נאיים, Qatar Prehistory and Protohistory from the Most Ancient Times
  11. ^ "A peek into Neolithic activity"
  12. ^ 1 2 3 4 5 6 7 casey and vine, 1991
  13. ^ 1 2 3 מייקל רייס, Archaeology of the Arabian Gulf
  14. ^ 1 2 3 4 5 "History of Qatar"
  15. ^ 1 2 עבדאללה מרסי, Prehistory in Northeastern Arabia: The Problem of Interregional Interaction
  16. ^ 1 2 ליסה מקקוי, (Qatar (Major Muslim Nations
  17. ^ 1 2 מוחמד אאל ת'אני, Jassim the Leader: Founder of Qatar
  18. ^ Pepole Of Western Asia
  19. ^ רוברט ג'וניור קרטר, Al-Khor Island: Investigating Coastal Exploitation in Bronze Age Qatar
  20. ^ מגי פיטר, The Archaeology of Prehistoric Arabia
  21. ^ ברוך, סטרמן Rarest Blue: The Remarkable Story Of An Ancient Color Lost To History And Rediscovered
  22. ^ קיליק קרטר, (2014)
  23. ^ "Late Babylonian Period and Neo-Assyrian Period (1000 BC - 606 BC)"
  24. ^ "Archaeological heritage of pre-Islamic Qatar"
  25. ^ Gulf States: Kuwait, Bahrain, Qatar, United Arab Emirates, Oman, Yemen.
  26. ^ ג'וליאן ריד. Indian Ocean In Antiquity.
  27. ^ הולגר קאפל, Atlas of the stone-age cultures of Qatar
  28. ^ 1 2 פיליפ קדן, Atlas of the Gulf States
  29. ^ "New techniques to locate lost prehistory in Qatar"
  30. ^ מייבי, לו, (Understanding Muslim Discourse (2009
  31. ^ אולסון, ג'יימס ס. (1991). Historical Dictionary of European Imperialism


היסטוריה של מדינות אסיה
אוזבקיסטן • אזרבייג'ן • איחוד האמירויות הערביות • אינדונזיה • איראן • אפגניסטן • ארמניה • בהוטן • בחריין • בנגלדש • ברוניי • גאורגיה • הודו • המלדיביים • הפיליפינים • הרפובליקה הסינית • הרפובליקה העממית של סין • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקיה • טורקמניסטן • יפן • ירדן • ישראל • כווית • לאוס • לבנון • מונגוליה • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סוריה • סינגפור • סרי לנקה • עומאן • עיראק • ערב הסעודית • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קטר • קירגיזסטן • קמבודיה • קפריסין • רוסיה • תאילנד • תימן אסיה