היפרבולוס

אוסטרקון, שבר של כלי חרס ששימש כפתק הצבעה ביוון העתיקה, עם שמו של היפרבולוס חרוט עליו. הממצא נמצא בחפירות אריכאולוגיות שנערכו באגורה של אתונה בשנת 1947 (1), ומוצג, נכון ל-2016, בסטואה של אטאלוס, אתונה, יוון.

היפרבולוס (ביוונית: Ὑπέρβολoς; בלטינית: Hyperbolos‏; ? – 411 לפנה"ס), הידוע גם כהיפרבולוס בן אנטיפנס, היה מדינאי אתונאי בן המאה החמישית לפנה"ס, שהיה פעיל במהלך המלחמה הפלופונסית בין אתונה לספרטה.

חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפרבולוס נולד בפריתודיאה, אחד מהדימוסים של אתונה[1]. הוא השתייך לשכבה חברתית של אתונאים עמידים בעלי עסקים, שלא היו חלק מהאריסטוקרטיה האתונאית, וכנראה לא זכה בנערותו לחינוך המתלווה לשייכות למעמד האצולה[2]. היפרבולוס בעצמו היה בעל עסק של יצור או מכירת מנורות[3], או לפי פירוש אחר, בית מלאכה לנרות[4][5].

נראה שהיפרבולוס היה פעיל ציבורית כבר מ-425 לפנה"ס, כיוון שהוא מאוזכר בקומדיה האכארנים של אריסטופאנס[6], שהוצגה לראשונה במסגרת פסטיבל הלנאיה שנערך בשנה זאת[7]. פרופסור דבורה גילולה סבורה, על בסיס אזכור זה, שהיפרבולוס נמצא בתחילת דרכו הפוליטית בשנה זאת, ושהוא ניסה לעשות שם לעצמו על ידי הצטיינות בהופעות בבתי הדין[8]. לאחר מותו של קליאון, מנהיג הסיעה הדמוקרטית באתונה, היפרבולוס הסתמן כמחליפו, והתבלט כמי שמייצג את החוגים הדמוקרטיים של בעלי מלאכה, סוחרים ותושבי פיראוס באספת העם האתונאית[9].

כאמור, בתקופת פעילותו הפוליטית של היפרבולוס אתונה הייתה נתונה בעיצומה של המלחמה הפלופונסית, מאבק ארוך שנים שניהלה נגד ספרטה. מותו של קליאון בשנת 422 לפנה"ס לא רק שהביא להגדלת השפעתו של היפרבולוס, אלא גם היה בין הגורמים שסללו את הדרך לחתימת הסכם השלום בין שתי הערים שנה לאחר מכן, שלום ניקיאס. היפרבולוס התנגד להסכם זה, ונקט במדיניות קיצונית שדגלה במלחמה בכול מחיר בספרטה, ושיקומה של האימפריה האתונאית[10].

שני המנהיגים הבולטים והמשפיעים ביותר באתונה בשנים שלאחר שלום ניקיאס היו ניקיאס ואלקיביאדס, יריבים פוליטיים בני מעמד האצולה, שייצגו גישות שונות לניהול המלחמה: ניקיאס החזיק בעמדה שמרנית פייסנית, בעוד אלקיביאדס נקט בגישה לוחמנית ורדף תהילה גם במחיר הסתכנות בקרבות[11]. היפרבולוס ניצל את העימות הפוליטי והמדיני בין השניים, וניסה לגרום לציבור האתונאי להגלות אחד מהם מהעיר, באמצעות שימוש בנוהל הפוליטי של האוסטרקיזם. המטרה המוצהרת של נוהל האוסטרקיזם הייתה הגנה על המשטר הדמוקרטי באתונה מפני עלית טיראן, אך בפועל שימש האוסטרקיזם להכרעה במאבקים פוליטיים, בדרך כלל מאבקים על דרך מדינית. התוצאה של שימוש באוסטרקיזם הייתה סילוק אחד המנהיגים מהזירה הפוליטית, מהלך שהכריע לטובת הקו המדיני אותו הוליכו יריביו. בדרך זאת ניתן היה למנוע קיפאון מדיני או תנודות חריפות במדיניות.

יוון
מיקומן של אתונה, ספרטה, והאי סאמוס

ההיסטוריון היווני פלוטרכוס מתאר את ניסיונו של היפרבולוס להשתמש באוסטרקיזם בשלוש ביוגרפיות שונות, שאחת הגרסאות טוענת שהיריב שעמד מול אלקיביאדס היה אדם בשם פאקס, ובשתי האחרות עמד אלקיביאדס מול ניקיאס[12]. עדותו של פלוטרכוס נתמכת על ידי מחקרים מודרניים, שבמסגרתם נמצאו כ-30 אוסטרקונים (שברי חרס עליהם כתב כל אחד מהמצביעים את שם האדם אותו רצה להגלות) אשר היו קשורים להצבעה ההיא. שמותיהם של היפרבולוס, אלקיביאדס, ניקיאס, ופאקס מופיעים בשברים אלו[13].

היפרבולוס רצה כנראה להרחיק את אחד משני האישים מאתונה, על מנת לצבור יתרון פוליטי בזירה הציבורית על חשבונם: אם ניקיאס היה מורחק היפרבולוס היה נפטר מיריב אידאולוגי שהתנגד למדיניות התוקפנית והאימפריליסטית שהוא תמך בה, ואילו הרחקתו של אלקיביאדס הייתה פוטרת אותו ממתחרה על אהדת והנהגת העם[14]. לרוע מזלו, ניקיאס ואלקיביאדס החליטו לשלב כוחות, והשתמשו בהשפעתם המשותפת כדי להתסיס את הציבור ולשכנעו להרחיק את היפרבולוס עצמו, והוא הוגלה מאתונה בשנת 417 לפנה"ס[15].

היפרבולוס בחר לשהות באי סאמוס בתקופת הגלות שלו. בשנת 411 לפנה"ס, במהלכה של מהפכה שלטונית כושלת שנערכה בסאמוס, הוא נרצח על ידי הסיעה האוליגרכית הסאמית, ועל ידי בני בריתם מקרב אנשי הצי האתונאי שעגן באי[16].

השפעה וחשיבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמות גבר אידיאלית משלהי התקופה הקלאסית המכונה "אלקיביאדס", העתק רומי של המקור היווני, המוזיאון הקפיטוליני, רומא. אלקיביאדס היה המרוויח הפוליטי העיקרי מהגלייתו של היפרבולוס.

היפרבולוס היה המדינאי האתונאי האחרון שהוגלה באמצעות תהליך האוסטרקיזם, ופלוטרכוס מציין בפירוש את הרחקתו כסיבה להפסקת השימוש בנוהל. לפיו, העם האתונאי הזניח וביטל את האוסטרקיזם, כיוון שיוקרת הנוהל נפגעה בשל כך ששימש לסילוקו של אדם לא הגון כהיפרבולוס מהחיים הציבוריים, אדם שלא היה ראוי לכבוד שהתלווה להגלייה[17].

פרופ' אפרים דוד מפחית בתרומה שהייתה להרחקתו של היפרבולוס לדעיכתו של התהליך. לטענתו, הפוליטיקה האתונאית הפכה מורכבת מכדי שניתן יהיה לפתור מחלוקות פוליטיות באמצעות האוסטרקיזם, ובמילותיו[18]: ”האתונאים הפסיקו להשתמש בשיטה לא רק מכיוון שהתברר כי היא עלולה ליצור קנוניות פוליטיות, אלא גם, ובעיקר, מכיוון שהייתה מבוססת על הנחה שעבר זמנה, כי די בסילוקו של מנהיג בעל השפעה להוריד ביעילות מסדר היום הציבורי את הקו המדיני שהוא הוביל.”

דוד סבור שלהגלייתו של היפרבולוס ישנה חשיבות היסטורית כיוון שהיא שופכת אור על שימוש בשתי שיטות פוליטיות מנוגדות במשטר האתונאי: שיטת הפנייה הישירה לעם האתונאי, שבה נקט היפרבולוס, והשיטה שבה נקטו יריביו, שיטה שהסתמכה על קשרים פוליטיים חשאיים וקנוניות. לפי דוד, העובדה שהשיטה השנייה ניצחה, היוותה תמרור אזהרה לדמוקרטיה האתונאית[14].

המרוויח הפוליטי העיקרי מהגלייתו של היפרבולוס היה אלקיביאדס, לא רק שהוא ניצל מניסיון ההרחקה, הוא גם נפטר ממתחרה קולני על הובלת הקו המדיני שתמך בחידוש המלחמה נגד ספרטה. יותר מכך, לפי ניתוחו של ההיסטוריון הבריטי פיטר ג'ון רודס, המהלך שבו היפרבולוס הורחק, אפשר לאלקיביאדס ליצור ברית זמנית עם ניקיאס, יריבו הגדול[19]. אבל הניצחון הפוליטי של אלקיביאדס היה קצר מועד: הרחקתו של היפרבולוס, הנציג הבולט של החוגים הדמוקרטיים באתונה, יצרה טינה ניכרת בקרבם. ששורה של מעשי חילול קודש וונדליזם התרחשו בעיר, ערב היציאה של אתונה למסע מלחמה בסיציליה, אויביו של אלקיביאדס מקרב החוגים הנ"ל ניצלו את ההזדמנות כדי לנקום בו על מעורבותו במפלתו של היפרבולוס, והצביעו עליו כמוקד הפעילות העבריינית[20].

להאשמות אלו היו השפעות מרחיקות לכת לאתונה בכלל, ולאלקיביאדס בפרט, והן התחילו שרשרת אירועים שהובילו לעריקתו של האחרון לספרטה, ותרמו באופן ניכר לכישלון המסע האתונאי לסיציליה[21].

דמותו של היפרבולוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בימת הנואם בפניקס, מקום מושבה של האקלסיה, אספת העם באתונה העתיקה. היפרבולוס נחשב לדמגוג, ואלו שאבו את כוחם מנאומים בעמדה זאת, נאומים שהתאפיינו בשלהוב ההמונים תוך יצירת מלודרמה רגשית.

היפרבולוס, כמו קודמו קליאון, נחשב לדמגוג[3], וכמו קליאון, הוא היה מטרה בולטת ללעגם של כותבי הקומדיות האתונאיים של זמנו[22][23]. בין השאר הוא תואר כמי שמוצאו היה זר, או מזרע עבדים, האשמה שאין לה כנראה בסיס[24]. בין תוקפיו ניתן למנות את המחזאים אאופוליס[25][23] והרמיפוס[26][23]. ביקורת נוקבת במיוחד על היפרבולוס נמצאת בכתביו של אריסטופאנס, גדול מחברי הקומדיה באתונה העתיקה. היפרבולוס מאוזכר בשבע קומדיות מ-11 הקומדיות של אריסטופאנס שנשתמרו ובכולן הוא מוצג באור שלילי ומהווה מטרה ללעג:

  • בקומדיה האכארנים, בזמן שגיבור המחזה דיקאיופוליס, שחתם על הסכם שלום פרטי עם ספרטה, ניצב בשוק הפרטי שהקים, המקהלה מציינת שורה של אישים מפוקפקים, או לא נעימים שהגיבור יוכל להימנע מלפגוש מעתה והלאה בשוק של אתונה. היפרבולוס מופיע ברשימה הזאת, בשל מעורבותו היתרה במערכת המשפט האתונאית[6].
  • בקומדיה הפרשים[27], היפרבולוס מכונה על ידי המקהלה כ"אזרח נתעב", ומותקף בשל מדיניותו התוקפנית והאימפריליסטית. אריסטופאנס מאניש את ספינות המלחמה של אתונה, מכנס אותן לאספה, ושם בפיהן סלידה מוחלטת מהיפרבולוס, לעג לעיסוקו המסחרי, וסירוב גורף לאפשרות שהוא יפקד עליהם בקרב[28].
  • בקומדיה העננים, היפרבולוס מאוזכר כמי ששילם הון כדי ללמוד לנאום ולתמרן את מערכת המשפט[29], ומובא כדוגמה לאדם לא צנוע ולא מוסרי, שלמרות חסרונות אלו זכה להצלחה ולעושר[30] .
  • בקומדיה הצרעות שעיקרה ביקורת חריפה על מערכת המשפט באתונה, והשימוש בבתי הדין למטרות פוליטיות ואישיות[31], היפרבולוס מאוזכר כדוגמה לאדם שמתמרן את המושבעים[32].
  • בקומדיה השלום היפרבולוס מוצג כאבן נגף בפני השלום, כאדם שלא ראוי להיות מנהיג, וכאיש נכלולי: כאשר אלת השלום והאל הרמס לומדים שהיפרבולוס הוא מנהיג העם הנוכחי באתונה, הראשונה מעווה את פניה בגועל, בעוד האחרון מביע פליאה וזלזול[33]. לקראת סיומו של המחזה, לאחר שבמסגרת העלילה הוחזר השלום ליוון, המקהלה דורשת שכחלק מהחגיגות, היפרבולוס, "איש המזימות", יוגלה מאתונה[34].
  • בקומדיה חג הנשים, אריסטופאנס, דרך קולה של ראש המקהלה, מתקיף את אימו של היפרבולוס, מכנה אותה מלווה בריבית, שולל את זכותה לחלוק מקום עם נשים מכובדות, ואף קורא לקחת את רכושה בכוח. כול אלו נחשבים כעונש ראוי לאישה זאת, לפי אריסטופאנס, על כך שהיא אמו של היפרבולוס[35].
  • בקומדיה הצפרדעים, שתי דמויות, פונדקיות השוכנות בהאדס (ממלכת המתים במיתולוגיה היוונית) מאזכרות את היפרבולוס וקליאון כפטרוניהן. לפי אהרן שבתאי, בתקופת כתיבת הקומדיה בעלות אכסניה נתפסו כנבזיות וקמצניות, ועיסוקן נחשב שפל כמו עיסוקם של בעלי בתי זונות וגובי מס[36][37].

דמותו של היפרבולוס מוצגת כשלילית גם בכתבי ההיסטוריונים של העת העתיקה; תוקידידס, היסטוריון אתונאי בן התקופה ומחברה של תולדות המלחמה הפלופונסית, מתאר את היפרבולוס כ"איש נקלה", ותולה את סיבת הגלייתו מאתונה לא בנסיבות הפוליטיות, כי אם בשל היותו איש שפל, שהטיל קלון על אתונה[16]. פלוטרכוס, שהביוגרפיות, שחיבר מהוות את המקור העיקרי לפרשת ההרחקה של היפרבולוס, מתאר אותו כ"אדם רשע ונקלה", ומאשים אותו בעזות פנים, פזיזות והתנהגות שנובעת מ"טירוף הדעת"[38].

כאמור, היפרבולוס נחשב לדמגוג, ואף על פי שלמונח זה הייתה במקור משמעות נייטרלית של "מנהיג העם", כבר בסוף המאה ה-5 לפנה"ס המונח החל לקבל הקשר שלילי, הקשר שהתלווה אליו עד לתקופה המודרנית[39]. המחקר המודרני מציג גישה מאוזנת יותר לאלו שכונו דמגוגים, כגון היפרבולוס, ושאבו את כוחם מאספת העם. אפרים דוד למשל, מציין שכול המקורות הקיימים מהתקופה הם עוינים לדמגוגים, ויש חשש שהם מציגים תמונה שטחית ומגמתית, כאשר העוינות נובעת, בין השאר, בשל מוצאם ועיסוקם של הדמגוגים, וסגנונם הרטורי והפוליטי[40].

ביחס לדמותו של היפרבולוס בקומדיות של אריסטופאנס, דוד מזהיר באופן כללי מלהשתמש באחרונות כמקור היסטורי ללא הפעלת שיקול דעת, הן בשל המגמתיות השלילית של מחברן ביחס לדמגוגים, והן כיוון שחלקן, כגון הפרשים, מהוות סטירות הבנויות על קריקטורות מוגזמות[3]. לפי ההיסטוריון הישראלי אלכסנדר פוקס, אריסטופאנס תקף באופן שיטתי את כול הדמגוגים ביצירותיו, אותם הוא ראה כרודפי בצע המוליכים שולל את המדינה האתונאית. פוקס גם קבע שקו בולט בכול הקומדיות של אריסטופאנס הייתה הדרישה או השאיפה לשלום בין מדינות יוון[41]. כיוון שהיפרבולוס היה מתנגד חריף למדיניות הנ"ל, וכיוון שהוא שאב את השפעתו מאספת העם ומבתי הדין, ונחשב לדמגוג, לאריסטופאנס היה תמריץ ניכר להשמיץ ולתקוף אותו בכתביו.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Rhodes, P. J., "Alcibiades: Athenian Playboy, General and Traitor.", Barnsely (South Yorkshire), Pen and Sword Military Books, 2011.
  • John Hazel, "Who's Who in the Greek world", London and New York, Routledge, 2000.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היפרבולוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פלוטרכוס, אלקיביאדס, י"ג, עמ' 221 בתרגום העברי. דימוס היה אזור מנהלתי באתונה העתיקה, ששימש כיחידה הבסיסית ביותר במסגרת החברתית והפוליטית של העיר.
  2. ^ דוד, עמ' 193 ו-211. דוד מייחס תכונות אלו באופן גורף לכול המנהיגים מסיעה הדמוקרטית שבאו אחרי קליאון, ומציין בפירוש שקליאון והיפרבולוס השתייכו לאותו רקע חברתי.
  3. ^ 1 2 3 דוד, עמ' 193.
  4. ^ עמית, עמ' 378–379.
  5. ^ עיסוקו של היפרבולוס מאוזכר בכמה מהקומדיות של אריסטופאנס, כנראה מתוך כוונה ללעוג לו: השלום (בתרגום של זילברשלג), שורות 690–693, העננים, שורה 1065, הפרשים, שורה 1314. בתרגום לעברית של הפרשים, בחרה המתרגמת להשתמש במילה "פנסים", לתיאור סחורתו של היפרבולוס
  6. ^ 1 2 האכארנים, שורה 845, עמ' 104 בתרגום העברי. האזכור המלא הוא "ולא יפגוש אותך היפרבולוס ויטמאך במשפטיו".
  7. ^ פוקס, עמ' 139.
  8. ^ האכארנים, עמ' 104. גילולה מציינת זאת בהערות המדעיות המצורפות לתרגום העברי של המחזה.
  9. ^ עמית, עמ' 379
  10. ^ פוקס, עמ' 60.
  11. ^ Rhodes, עמ' 39.
  12. ^ פלוטרכוס, אריסטידס, י"ג, עמ' 108. ניקיאס, י"א, עמ' 195. אלקיביאדס, י"ג, עמ' 221-222.
  13. ^ Rhodes, עמ' 33-34
  14. ^ 1 2 דוד, עמ' 212.
  15. ^ פלוטרכוס, אלקיביאדס, י"ג. פלוטרכוס מאמין שמקרה זה חשף את העובדה שלשני המנהיגים היו קהל תומכים שהיה מוכן להצביע לפי רצון מנהיגם.
  16. ^ 1 2 תוקידידס, ספר שמיני, ע"ג, עמ' 415 בתרגום העברי.
  17. ^ פלוטרכוס, אריסטידס, י"ג, עמ' 108. ניקיאס, י"א, עמ 195.
  18. ^ דוד, עמ' 102.
  19. ^ Rhodes, עמ' 33–34. רודס מציע תרחיש שונה מפירושו של פלוטרכוס להגליית היפרבולוס, לפיו אלקיביאדס הפחיד את ניקיאס שהאחרון עלול להיות מגורש, וכך שכנע אותו לשלב כוחות עמו כדי לסלק את היפרבולוס
  20. ^ עמית, עמ' 381.
  21. ^ עמית, עמ' 382.
  22. ^ פולטארכוס, אלקיבדס, י"ג, עמ' 221 בתרגום העברי.
  23. ^ 1 2 3 העננים, שורות 550- 559. בחלק זה של המחזה אריסטופאנס, תוך כדי שהוא תוקף מחברי קומדיות אחרים ומאשים אותם בגנבה ספרותית, מוסר שהיפרבולוס ואימו היו מטרה נפוצה ללעג בקומדיה של זמנו.
  24. ^ Hazel, עמ' 130.
  25. ^ Hazel, עמ' 100-101.
  26. ^ Hazel, עמ' 115.
  27. ^ הפרשים, שהועלתה בשנת 424 לפנה"ס, הייתה מתקפה ישירה נגד קליאון, שהיה בזמן זה בשיא כוחו הפוליטי. היפרבולוס, שהיה בעל רקע וסגנון פוליטי דומה לקליאון, והחזיק באותה מדיניות תוקפנית, ספג רק רסיס מהלעג והביקורת שאריסטופאנס הפנה כלפי קליאון.
  28. ^ הפרשים, שורות 1305–1315. הדיון בין הספינות מסתיים בשורה "שישיק את הגיגיות שבהן מכר את פנסיו, ויפליג לו לכול הרוחות".
  29. ^ העננים, שורות 874-876.
  30. ^ העננים, שורות 1062-1066.
  31. ^ הצרעות, עמ' 20, במבוא של המהדורה העברית.
  32. ^ הצרעות, שורות 1005- 1007.
  33. ^ השלום, בתוך "11 קומדיות", שורות 680–685, עמ' 43 בתרגומו של זילברשלג. השאלה ששני האלים שואלים את גיבור המחזה היא "מי מושל בבימת הדרשנים?"
  34. ^ השלום, בתוך "11 קומדיות", שורה 1319, עמ' 80 בתרגומו של זילברשלג.
  35. ^ חג הנשים, שורות 840–845. כיוון שהקומדיה הוצגה לראשונה בשנת 411 לפנה"ס, שש שנים לאחר הגלייתו של היפרבולוס, ועל בסיס כינויה כ"מלווה בריבית", גילולה מעלה את הסברה שאימו של היפרבולוס ניהלה את רכושו בזמן גלותו.
  36. ^ הצפרדעים, שורה 570. הסברו של שבתאי למעמד הפונדקיות נמצא בהערות למחזה, עמ' 100.
  37. ^ הצפרדעים הוצגה לראשונה בשנת 405 לפנה"ס, אחרי מותם של היפרבולוס וקליאון.
  38. ^ פלוטרכוס, ניקיאס, י"א, עמ' 195, אלקיביאדס, י"ג, עמ' 221-222.
  39. ^ דוד, עמ' 191.
  40. ^ דוד, עמ' 193. הדמגוגים, ככלל, לא השתייכו לאצולה האתונאית.
  41. ^ פוקס, עמ' 148.