הכוחות המזוינים של ניגריה

הכוחות המזוינים של ניגריה

מדינה	ניגריה
תקופת הפעילות	1960–הווה (כ־64 שנים)
מטה	אבוג'ה
מנהיגות
המפקד העליון	Lucky Irabor
ראש הצבא	מוחמדו בוהארי (נשיא ניגריה)
שר ההגנה	באשיר סליהי מגאשי
כוח אדם
כוחות פעילים	223,000
תקציב
תקציב שנתי	2.352 מיליארד דולר (2021)
אחוזי תמ"ג	0.5% (2021)

הכוחות המזוינים של ניגריה הם הכוחות הצבאיים המשולבים של הרפובליקה הפדרלית של ניגריה. הם מורכבים מצבא ניגריה, הצי הניגרי וחיל האוויר הניגרי. נשיא ניגריה מתפקד כמפקד העליון של הכוחות המזוינים, מפעיל את סמכותו החוקתית באמצעות משרד ההגנה, האחראי על ניהול הצבא ואנשיו. הראש המבצעי של הכוחות המזוינים הוא ראש מטה ההגנה, הכפוף לשר ההגנה הניגרי. עם כוח של יותר מ-223,000 חיילים פעילים, הצבא הניגרי הוא אחד משירותי הלחימה במדים הגדולים באפריקה^[1]. לפי "Global Firepower", הכוחות המזוינים של ניגריה הם כוח הצבא הרביעי בעוצמתו באפריקה, ומדורגים במקום ה-35 בדירוג הבינלאומי^[2].

הכוחות המזוינים הניגרים הוקמו בשנת 1960 כיורש של היחידות הקרביות של כוח הגבול המלכותי של מערב אפריקה המוצב במדינה, אשר שימש בעבר ככוח השדה הרב-גדודי של האימפריה הבריטית בתקופת חסותה על ניגריה. זמן קצר לאחר הקמתו, הכוחות המזוינים היו עסוקים במבצעי לחימה נגד מדינת ביאפרה המבודדת במהלך מלחמת האזרחים בניגריה (מלחמת ביאפרה) מ-1967 עד 1970. בנקודת זמן זו, כוח האדם הצבא הניגרי עלה מ-85,000 חיילים בשנת 1967, ליותר מ-250,000 חיילים עד סוף המלחמה. בשנים שלאחר מלחמת האזרחים, הכוחות המזוינים הניגרים הצטמצמו בחצי מגודלו לכ-125,000 איש. למרות התכווצות זו בגודל ובמימון הכוחות המזוינים שלה, ניגריה התהדרה בהיותה הצבא היחיד במערב אפריקה המסוגל לעסוק בפעולות צבאיות זרות, כגון במהלך התערבותה במלחמת האזרחים הליברית הראשונה ב-1990. הכוחות המזוינים של ניגריה המשיכו להישאר מרכיב פעיל במבצעי הלחימה ברחבי יבשת אפריקה במהלך העשורים הבאים, עם התקשרויות בולטות לרבות מעורבותו ב-2017 כחלק מההתערבות הצבאית של הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה בגמביה (אנ').

כיום, הכוחות המזוינים של ניגריה מתמודדים עם מספר אתגרים מקומיים שממשיכים לערער את היציבות בתוך ניגריה והאזור כולו. חלק מהאיומים הללו כוללים את הסכסוך המתמשך נגד קבוצת המורדים הג'יהאדיסטית, בוקו חראם בצפון מזרח ניגריה, אשר מתמשכת מאז יולי 2009. כמו כן, ניגריה הייתה מעורבת בקמפיין ארוך טווח נגד פיראטיות באזור דלתא ניז'ר בדרום המדינה, אשר איים על תעשיית הנפט החיונית במדינה, שהיא המקור ל-40% מהיצוא של ניגריה ול-85% מהכנסות הממשלה. המרכיב את מצב עניינים זה הוא התפקיד שממלאת השחיתות בניסיונות המתמשכים לחזק את הכוחות המזוינים. השחיתות החלישה באופן היסטורי את יכולתו של הצבא הניגרי להתמודד עם איומי ביטחון הפנים, והיא מואשמת כאחראית לאריכות הפעילות המתמשכת של המורדים והטרוריסטים הפועלים ברחבי המדינה.

למרות האתגרים הללו למוכנות המבצעית שלו, הכוחות המזוינים של ניגריה התחייבו למספר תוכניות מודרניזציה רחבות היקף כדי לחזק את המשמעת ואת כוח האש של חייליו. זה כולל רכישת כלי רכב משוריינים חדשים, מטוסי קרב ומזל"טים בסיור אווירי, ושיפוץ כלי שיט שסבלו מתקופות ממושכות של תחזוקה לקויה או מינימלית. מגמות אלו בהתפתחות הכוחות המזוינים ככוח לוחם, כמו גם המאמצים להילחם בשחיתות בשורות אנשי הצבא והביורוקרטיה הממשלתית, היו חשובים ביותר ביכולתה של ניגריה להתמודד עם אתגרים לביטחונה הלאומי וליציבותה במדינה ובמערב אפריקה.

היסטוריה

מקורות הכוחות המזוינים הניגרים נעוצים באלמנטים של כוח הגבול המלכותי של מערב אפריקה שהפך לניגרי כאשר ניתנה עצמאות לניגריה בשנת 1960. בשנת 1956 שונה שם גדוד ניגריה של כוח הגבול המלכותי של מערב אפריקה (RWAFF) לכוחות הצבא הניגריים (RWAFF), ובאפריל 1958 הממשלה הקולוניאלית של ניגריה השתלטה מידי משרד המלחמה הבריטי על השליטה בכוחות הצבא הניגרי.

מאז הקמתו נלחם הצבא הניגרי במלחמת אזרחים - הסכסוך עם ביאפרה בשנים 1967–1970 - ושלח כוחות שמירת שלום מחוץ למדינה הן כחלק מכוח שמירת השלום של האומות המאוחדות והן כחלק מכוחות שמירת הפסקת האש של הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (ECOWAS). הצבא גם בתפס את השלטון פעמיים (1966 ו-1983) כחלק מהפיכות צבאיות.

ההתרחבות הגדולה של הצבא במהלך מלחמת האזרחים ביססה עוד יותר את האחיזה הצבאית הקיימת בחברה הניגרית שנמסרה מהמשטר הצבאי הראשון. בכך, היה לו חלק נכבד בחיזוק מעמדו של הצבא בחברה הניגרית, ובירידה האפקטיביות הצבאית. אולוסגון אובסנג'ו, שב-1999 הפך לנשיא, קינה את העובדה בנאום ההשבעה שלו באותה שנה: "המקצוענות אבדה... הלב שלי מדמם לראות את ההידרדרות בבקיאות הצבא".

מפעלי הכשרה בניגריה כוללים את כניסת הקצינים היוקרתית של האקדמיה להגנה של ניגריה בקדונה, מכללת הפיקוד והמטה של הכוחות המזוינים בג'אג'י, והמכללה הלאומית למלחמה באבוג'ה. קבוצת הקבלנות הצבאית המסחרית האמריקנית "Military Professional Resources In" הייתה מעורבת בסביבות השנים 1999–2000 בייעוץ ביחסים אזרחיים-צבאיים עבור הכוחות המזוינים.

עמידה חוקית

תפקידי הכוחות המזוינים של מדינה מעוגנים בחוקה שלה. ההגנה על השלמות הטריטוריאלית ואינטרסים הליבה האחרים של האומה מהווים את המהות העיקרית של תפקידים כאלה. סעיף 217–220 של חוקת ניגריה משנת 1999 מתייחס לכוחות המזוינים של ניגריה:

1. יהיו כוחות מזוינים לפדרציה שיורכבו מצבא, צי, חיל אוויר ושאר הזרועות של הכוחות המזוינים של הפדרציה שיוקמו בחוק של האספה הלאומית.
2. הפדרציה תצייד ותשמור על הכוחות המזוינים, בכפוף לחוק של האספה הלאומית שנעשה מטעמו, כפי שניתן לראות בהם מתאימים ואפקטיביים לצורך:
   1. הגנה על ניגריה מפני תוקפנות חיצונית.
   2. שמירה על שלמותה הטריטוריאלית והבטחת גבולותיה מפני פגיעה ביבשה, בים או באוויר.
3. לדכא את ההתקוממות ולפעול לעזרת רשויות אזרחיות כדי להשיב את הסדר על כנו כאשר הנשיא נקרא לעשות זאת אך בכפוף לתנאים שייקבעו בחוק של האספה הלאומית.
4. לבצע תפקידים אחרים שייקבעו בחוק של האספה הלאומית.
5. הרכב חיל הקצינים ודרגות אחרות של הכוחות המזוינים של הפדרציה ישקפו את האופי הפדרלי של ניגריה.

צבא ניגריה

סמל צבא היבשה הניגרי

הצבא הניגרי הוא הזרוע היבשתית של הכוחות המזוינים הניגרים והגדול ביותר מבין הכוחות המזוינים. הרכבים עיקריים כוללים את הדיוויזיה הראשונה, הדיוויזיה השנייה, הדיוויזיה המשוריינת השלישית, הדיוויזיה ה-81, הדיוויזיה ה-82 והדיוויזיות החדשות שהוקמו 8, 7 ו-6. בראש צבא ניגריה עומד כיום האלוף פארוק יחיא שמונה על ידי הנשיא מוחמדו בוהארי. צבא ניגריה משחק תפקיד מרכזי בהגנה על הדמוקרטיה של ניגריה מאז הרפובליקה הראשונה עד כה.

חיל הים

דגל הצי הניגרי

הצי הניגרי הוא הסניף הימי של הכוחות המזוינים של ניגריה. מבנה הפיקוד של הצי הניגרי מורכב כיום מהמטה הימי באבוג'ה, שלושה פיקודים מבצעיים עם מפקדות בלאגוס, קלבר ובאיילסה. מפקדת פיקוד ההדרכה ממוקמת בלאגוס, הבירה המסחרית של ניגריה, אך עם מתקני אימונים הפרוסים בכל רחבי ניגריה. ישנם חמישה בסיסים מבצעיים, חמישה בסיסים מבצעיים קדמיים (כאשר שניים נוספים ייצאו לדרך בקרוב), שתי מספנות הממוקמות בלאגוס ובפורט הרקורט ושני ציים הממוקמים בלאגוס ובקלבר. בראש הצי הניגרי עומד כיום סגן אדמירל אווואל זובאירו גמבו.

חיל האוויר

רונדל חיל האוויר הניגרי

חיל האוויר הניגרי הוקם רשמית בינואר 1964 עם סיוע טכני מגרמניה המערבית. חיל האוויר התחיל את תפקודו כיחידת תובלה עם צוות אוויר שעבר הכשרה בקנדה, אתיופיה ופקיסטן. חיל האוויר לא קיבל יכולת לחימה עד שמספר מטוסי מיג-17 נשלחו אליה מברית המועצות ב-1966.

ב-2007 שירתו חיל האוויר 10,000 חיילים. הוא מטיס מטוסי תובלה, ומאמן מסוקים ומטוסי קרב. עד 2021 גדל מספר אנשי חיל האוויר ל-18,000.

חיל האוויר נותן חסות לבית הספר הצבאי של חיל האוויר בג'וס, ולמכון הטכנולוגי של חיל האוויר. ניגריה גם נקטה במדיניות של פיתוח אימונים מקומיים ויכולות ייצור צבאיות. ניגריה המשיכה במדיניות קפדנית של גיוון ברכש הצבאי שלה ממדינות שונות. בראש חיל האוויר הניגרי עומד כיום מרשל האוויר איסיאקה אולדיו אמאו.

כוחות אחרים

יש כוח משימה משותף באזור דלתא ניז'ר ששמו "להחזיר את התקווה". מדובר בצוות מבצעי בין-שרותי המורכב מאנשי הצבא, חיל הים וחיל האוויר למלחמה בטרור בדלתא ניז'ר. מטה הכוח ממוקם בעיר ינגואה. ראש כוח המשימה המשותף הנוכחי בדלתא ניז'ר הוא האדמירל אקינג'יד אקינרינדה.

השתתפות צבא ניגריה במשימות בינלאומיות

בדצמבר 1983 הודיע המשטר החדש של האלוף מוחמדו בוהארי כי ניגריה אינה יכולה להרשות לעצמה עוד תפקיד אנטי-קולוניאלי אקטיביסטי באפריקה. בשנת 1990 חברות הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה הקימו את כוח שמירת שלום, שהובל על ידי צבא ניגריה, כדי להתערב במלחמת האזרחים הראשונה בליבריה. הצבא הוכיח את יכולתו לגייס, לפרוס ולקיים כוחות בגודל חטיבה לתמיכה בפעולות שמירת השלום בליבריה. כוחות צבא ניגרים קטנים יותר נשלחו בעבר כחלק מכוחות שמירת השלום של האו"ם והקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה ביוגוסלביה, גינאה ביסאו וסיירה לאון. דוקטרינה זו של התערבות צבאית אפריקאית בראשות ניגריה נקראת לפעמים "Pax Nigeriana".

הצהרת מדיניות זו לא הרתיעה את ניגריה תחת הגנרלים איברהים בבנגידה ב-1990 וסאני אבאצ'ה ב-1997 מלשלוח כוחות שמירת השלום של הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה לליבריה ומאוחר יותר לסיירה לאון כאשר פרצו מלחמות אזרחים במדינות אלו. הנשיא אולוסגון אובסנג'ו באוגוסט 2003 הכניס חיילים ניגרים שוב לליבריה, בעקבות לחץ אמריקני, כדי לספק נוכחות זמנית עד להגעת משלחת האומות המאוחדות בליבריה (UNMIL). לאחר מכן הוצא צ'ארלס טיילור מהשלטון בליבריה והוגלה לניגריה.

באוקטובר 2004, שוב נפרסו כוחות ניגרים בדארפור שבסודאן כדי להוביל כוח של האיחוד האפריקאי שנועד לעצור את רצח העם בדארפור. ניגריה תרמה יותר מ-20,000 חיילים/משטרה למשימות שונות של האו"ם מאז 1960. משטרת ניגריה והחיילים השתתפו ב:

• UNIPOM – הודו ופקיסטן, 1965, במהלך מלחמת הודו-פקיסטן השנייה
• יוניפי"ל - לבנון, 1978, במהלך מלחמת האזרחים בלבנון
• UNIIMOG – איראן ועיראק, 1988, במהלך מלחמת איראן–עיראק
• UNPROFOR – יוגוסלביה, 1998, במהלך מלחמת קוסובו
• UNMISET – מזרח טימור, 1999, במהלך משבר מזרח טימור
• MONUC - הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, 2004, במהלך סכסוך קיוו

קצינים ניגרים שירתו כראשי הגנה במדינות אחרות, כאשר בריגדיר גנרל מקסוול חוב שימש כראש המטה של סיירה לאון בשנים 1998–1999, וקצינים ניגרים פעלו כקציני פיקוד אחראי של הכוחות המזוינים של ליבריה לפחות מאז 2007.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הכוחות המזוינים של ניגריה בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. "Armed forces personnel, total – Data". נבדק ב-24 בינואר 2017.
2. "Nigeria Military Strength". נבדק ב-7 בספטמבר 2021.