הל גייט ניו יורק

הל גייט
Hell Gate
מצר הל גייט, וגשר הל גייט במבט צפונה
מצר הל גייט, וגשר הל גייט במבט צפונה
מצר הל גייט, וגשר הל גייט במבט צפונה
מידע כללי
מוצא איסט ריבר
והארלם ריבר
במדינת ניו יורק, ארצות הברית
מדינות באגן הניקוז ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
הל גייט, מוצג באדום, בתצלום לוויין של נמל ניו יורק, המפריד בין וורדס איילנד ממערב לבין אסטוריה, קווינס ממזרח

הֶל גֵייט (באנגלית: Hell Gate) הוא מצר גאות ושפל[א] צר באיסט ריבר בעיר ניו יורק. הוא מפריד בין שכונת אסטוריה שברובע קווינס, לאיים רנדל ו-וורדס איילנד במנהטן[1].

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "הל גייט" הוא שיבוש של הביטוי ההולנדי Hellegat[2]. זה הופיע לראשונה על מפה הולנדית בשם Helle Gadt. השם הוחל במקור על כל האיסט ריבר על ידי החוקר ההולנדי אדריאן בלוק(אנ')[ב], שהיה האירופאי הראשון שידוע ששייט במצר, ושהעניק את השם במועד כלשהו במהלך מסעו שהקיף את לונג איילנד בשנים 1614–1616[3].

כשההולנדים ויתרו לבסוף על הולנד החדשה לאנגלים ב-1674, הם הותירו אחריהם מורשת של שמות מקומות - "טופונימים". האנגלים, בין אם כדי להימנע מבלבול ובין אם מחוסר עניין, שמרו על רבים מהשמות, אם כי לעיתים קרובות בצורת ההיגוי האנגלית. כך הפך Breuckelen ל-ברוקלין, וVlissingen הפך לFlushing(אנ'), ה-Bouwerij הפך ל-Bowery(אנ') וכן הלאה. מבין כל שמות הצאצאים הללו, אחד בולט כבעייתי במיוחד, עם עמימות המשמעות האמיתית שלו, שהזמינה כל מיני אסוציאציות מיתיות. זהו "Hell Gate", המציין את הקטע הקשוח של האיסט ריבר, בין מנהטן לאסטוריה שבקווינס, בחיבור בצורת ה-"Y" שנוצר על ידי איסט ריבר מדרום ומצפון מזרח, והארלם ריבר מצפון מערב[2][ג][ד].

"הל גייט" נובע מ-Hellegat ההולנדית שפירושה "חור הגיהנום" - ומשמעותה בארצות השפלה כינוי לנתיב ימי[4]. כאמור לעיל, בשלב מסוים שם זה הוחל לכל אורכו של הנהר, אך עד מהרה הוחלף בשם אחר: Oost (East) Rivier: הנהר המזרחי. אוסט הוא יותר כינוי מאשר שם, אבל להולנדים הקולוניאליים הייתה שיטה מוסכמת לשמות של ממש לנהרות העולם החדש שלהם, ששימשה לציין את המצב הגאוגרפי של כל אחד מהם ביחס לאחר. הריבייר אוסט נקרא כך מכיוון שהוא היה מזרחית לריבייר נוארט (Noort Rivier (צפון / ההדסון) או מכיוון שהוא היה מזרחית לניו אמסטרדם. נהר ה-Noort ונהר Zuydt (דלאוור) היו מצפון ומדרום זה לזה, ה-Noort הוא המעבר לחלקים העליונים של הולנד החדשה, וה-Zuydt (הדלאוור) הוא ההיקף הדרומי של המושבה. מבין השלושה, רק נהר המזרח נותר חסר שם, הנושא את ייעודו באנגלית ובימינו: מזרח קרי, האיסט ריבר[2]. העובדה שבאזור הזה של ההל גייט נוצרו באופן תכוף מערבולות מסוכנות, ואשר תוארו על ידי הנרי סקולקראפט בן המאה ה-19, חיזקו את השימוש במונח הל גייט - שער הגיהנום[5].

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1776 העביר אדמירל האו(אנ') חלק מהצי הבריטי דרך המצר, פעולה שנחשבה אז לפזיזה עקב המערבולות הסוערות[6].

שער הגיהנום גושר בשנת 1917 על ידי גשר הרכבת המחבר של ניו יורק, הנקרא כיום גשר הל גייט, המחבר בין האי וורדס לקווינס. הגשר מספק קישור רכבת ישיר בין ניו אינגלנד לעיר ניו יורק[7]. ב-1936 הוקם גשר טריבורו (כיום גשר רוברט פ. קנדי), מה שאיפשר לתנועת כלי רכב לעבור בין מנהטן, ברונקס וקווינס[8].

מפת הניווט המפורטת להל גייט משנת 1885,לאחר שרבים מהמכשולים הוסרו, ובמיוחד ה-Pot Rock שנמצא מצפון (מימין ל-Asroria במרכז המצר - מחייב הגדלת המפה והזזתה ימינה).

הסרת ופינוי הסלעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעת לעת, סוחרים ובעלי עניין אחרים ניסו לעשות משהו בנוגע לקושי בניווט דרך שער הגיהנום. בשנת 1832, הוגשה לבית המחוקקים של מדינת ניו יורק עתירה לבניית תעלה דרך Hallet's Point הסמוכה[ה], ובכך להימנע לחלוטין מ-Hell Gate. במקום זאת, המחוקק הגיב בכך שסיפק לספינות נווטים שהוכשרו לנווט בלהקות במשך 15 השנים הבאות[9].

בשנת 1849, מהנדס צרפתי, בנג'מין מיילפרט(אנ'), שהתמחותו הייתה פיצוץ תת-מימי, פינה חלק מהסלעים, אשר יחד עם תערובת הגאות והשפל, הפכו את קטע ההל גייט של הנהר למסוכן כל כך לניווט. אבנעזר מרים ארגנה מנויים למעבר, כדי לאפשר תשלום של 6,000 דולר למיילפרט כדי לרדד את "Pot Rock" למשל, ולספק עומק של 7.3 מ' במים הנמוכים. בעוד שספינות המשיכו לעלות על שרטון (בשנות ה-50 כ-2% מהספינות עשו זאת) והעצומות המשיכו לקרוא לפעולה. הממשל הפדרלי ביצע סקרים של האזור שהסתיימו ב-1851 עם מפה מפורטת ומדויקת שפורסמה בשנת 1885[9].

עד אז פינה מיילפרט את הסלע "Baldheaded Billy"[ו], ודווח שה-Pot Rock הצטמצם לגובה של 6.2 מ', מה שעודד את הקונגרס של ארצות הברית להעניק 20,000 דולר להמשך פינוי המצר. עם זאת, סקר מדויק יותר הראה שעומקו של ה-Pot Rock היה למעשה קצת יותר מ-5.5 מ', ובסופו של דבר הקונגרס משך את המימון שלו[10].

בערוצי הספנות העיקריים דרך המצר אל מפרץ ניו יורק (הנמל), העומק התרדד עקב סחף חוף, ובכך סיפקו לאוניות פחות עומק, ודור חדש של ספינות גדולות יותר, שמגיעות לשוקע - המתגלם ב-גרייט איסטרן (אונייה) של מתכנן הרכבות והספינות איזמבארד קינגדום ברונל, הידועה בכינויה " לויתן" – ניו יורק[11], החלה להדאיג את קברניטי העיר, שהנמל יתחיל לאבד את מעמדו כנמל גדול, אם לא תיווצר כניסה של "דלת אחורית" לנמל[12]. בשנות ה-50 של המאה ה-19 העומק המשיך להתרדד - ועדת הנמל אמרה ב-1850 כי נומך המים הממוצע היה 7.3 מ', ושפל המים הקיצוני היה 7.0 מ' - בעוד השוקע הנדרש על ידי הספינות החדשות המשיך לגדול, כלומר זה היה בטוח עבורם להיכנס לנמל רק בשעת הגאות[13].

הקונגרס של ארצות הברית, שהבין שצריך לטפל בבעיה, הקצה 20,000 דולר לחיל ההנדסה של הצבא, כדי להמשיך בעבודתו של מיילפרט, אבל הכסף הוצא עד מהרה ללא שינוי ניכר בסכנות הניווט במצר. מועצה מייעצת המליצה ב-1856 לפנות את המצר מכל המכשולים, אך דבר לא נעשה, ומלחמת האזרחים פרצה במהרה[14]. בסוף שנות ה-60, לאחר מלחמת האזרחים, הבין הקונגרס את החשיבות הצבאית של קיום דרכי מים הניתנות לשיט בקלות, והטיל על חיל ההנדסה של הצבא לנקות את ההל גייט מהסלעים שם, שגרמו לסכנה לניווט. קולונל הנדסה ג'יימס ניוטון העריך שהפרויקט יעלה מיליון דולר, בהשוואה להפסד השנתי המשוער במניעת מעבר הסחורות של 2 מיליון דולר. גנרל הנדסה ניוטון(אנ') (שקודם בינתיים לדרגת גנרל), השתלט על השליטה הישירה בפרויקט[14]. בשנת 1868 החליט ניוטון, בתמיכת מעמד הסוחרים בניו יורק ואינטרסים מקומיים בתחום הנדל"ן, להתמקד בשונית האלרט'ס פוינט (Hallert's Point Reef)[ז] ששטחה היה 12.14 דונם מול קווינס. הפרויקט אמור היה לכלול 2,100 מ' של מנהרות המצוידות ברכבות כדי לגרור פסולת מהשונית החוצה. זה יצר שונית הבנויה כמו גבינה שווייצרית, שניוטון יפוצץ אז. לאחר שבע שנים של חפירת שבעת אלפים בורות, ומילוי ארבעת אלפים מהם ב-14 טון דינמיט, ב-24 בספטמבר 1876, מול קהל של אנשים, כולל תושבי בית החולים לחולי נפש באי וורדס, אבל לא האסירים של האי בלקוול (הידוע כיום בשם האי רוזוולט) שנשארו בתאים שלהם, בתו של ניוטון הפעילה את הפיצוץ. ההשפעה הייתה מידית בירידה במערבולות במיצר, ובפחות תאונות וספינות טרופות. לשכת המסחר של העיר מסרה כי "שנת המאה תהיה ידועה לעד בדברי ימי המסחר על הרס זה, של אחד מאימת הניווט בנתיבי המים". פינוי הפסולת מהפיצוץ נמשך עד 1891[15][16][17][18].

הפיצוץ של Flood Rock בהל גייט בספטמבר, 1885.

ניוטון החל לחתור תחת Flood Rock, שונית בגודל 36.5 דונם[ח], עוד לפני שהתחיל בשונית האלרט'ס פוינט המוזכרת לעיל, והסיר כ-6,100 מ"ק של סלע מהשונית. בספטמבר 1885 פוצץ Flood Rock גם כן[19], עם גנרל מלחמת האזרחים פיליפ שרידן בין הנוכחים, ובתו של ניוטון שהפעילה שוב את הפיצוץ, הגדול ביותר אי פעם עד לאותו תאריך. לאחר מכן דווחה כפיצוץ מעשה ידי אדם הגדול ביותר עד להופעת פצצת האטום[15][16][17], אם כי הפיצוץ בקרב מסין (1917) בשנת 1917 היה גדול פי כמה. שנתיים לאחר מכן, היו תוכניות לחפור בשער הגיהנום לעומק עקבי של 7.9 מ'[20].

בתרבות הפופולרית ובספרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר סרטים וספר הופקו על הל גייט ביניהם:

  • סרט דוקומנטרי באורך 50 דקות: "הל גייט: הקבר המימי" (1977), המכסה היבטים רבים של ההיסטוריה של נתיב המים, כולל פינוי הערוץ, בניית גשר הל גייט, והשרפה באונייה גנרל סלוקום[21].
  • "מתחת לגשר הל גייט" Under Hellgate Bridge (1999), סרט בבימויו של מייקל סרג'יו(אנ'), הוא סרט דרמת פשע/מותחן, המתרחש בקווינס, והכולל בעלילתו את הגשר. אורך הסרט 1:27[22].
  • "כנופיות ניו יורק" (Gangs of New York" (2002" סרט בבימויו של מרטין סקורסזה; הדמות הראשית, (לאונרדו דיקפריו), נשלח כילד לבית היתומים של הל גייט עם מות אביו. אורך הסרט 2:47[23].
  • ברומן הבדיוני ההיסטורי של ג'יימס פנימור קופר "מכשפת המים"(אנ'), (פורסם לראשונה בניו יורק ב-1830)[24], הל גייט משמש כסצנה למרדף מרגש אחר מכשפת המים. הרומן עובד לסרט בשנת 2019. אורך הסרט 1:25[25].

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מצרי גאות ושפל הם מעברים ימיים צרים אופייניים, המכווצים בין מסות יבשה, כאשר זרימות גאות ושפל גורמות לתופעות של הגברה הידראולית, העוברות שוב ושוב במחזוריות דרך מרכז המצר הצר ביותר. המונח באנגלית הוא Tidal straits(אנ'), שאין לו מקבילה בעברית. סימוכין ראו כאן.
  2. ^ על שמו מצר בלוק איילנד והאי בלוק איילנד.
  3. ^ לצפייה בפיצול האיסט ריבר צפון מזרחה, שיוצר את צורת ה-Y עם הארלם ריבר שמגיע מצפון-מערב, ראו כאן.
  4. ^ לצפייה בתמונה חזותית של צורת ה-Y, כשגשר הל גייט מימין (ממזרח) וגשר רוברט פ. קנדי משמאל (ממערב), ומדרום האיסט ריבר שמתחבר לשניהם, ראו כאן.
  5. ^ לצפייה במיקום Hallet's Point ראו כאן. ניתן לצפות במיקום גם במפת 1885 שמשמאל, ממזרח להריסות פורט סטיבנס(אנ') שבחלק הצפוני של אסטוריה.
  6. ^ מדרום לאסטוריה - ראו במפה משנת 1857 לעיל.
  7. ^ מדרום לאסטוריה ומדרום לשונית האלרט'ס פוינט המוזכרת לעיל.
  8. ^ לצפייה ב-Flood Rock שממזרח לאסטוריה וממזרח לתעלה המזרחית, ראו במפה המוצגת לעיל. יש להגדיל.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Jackson, Kenneth T., ed. 1995, Hell Gate in The Encyclopedia of New York City. p. 538., The Encyclopedia of New York City.New Haven, Conn.: Yale University Press via Internet Archive
  2. ^ 1 2 3 Michael Nichols, Hell Gate: Names of Fear, Fear of Names, The Gotham Center for New York City History, August 14, 2012
  3. ^ Nichols, Michael, 2018, Hell Gate: A Nexus of New York City's East River, SUNY Press, pp. 10-12
  4. ^ Gannett Henry, 1905, The Origin of Certain Place Names in the United States., GWashington Government Printing Office, p. 154
  5. ^ Ruttenber, E. M. 1906, , "Footprints of the Red Men. Indian Geographical Names, Proceedings of the New York State Historical Association, 6 (2): 181, via JSTOR
  6. ^ Permanent Revolution, New York magazine. August 31, 2012
  7. ^ Hell Gate Bridge - Historic Overview, NYC Roads.Com
  8. ^ Robert A. Caro, 1974, The Power Broker: Robert Moses and the Fall of New York, New York: Knopf via cambridge.org
  9. ^ 1 2 Eldredge, Niles and Horenstein, Sidney 2014. ., Concrete Jungle: New York City and Our Last Best Hope for a Sustainable Future, Berkeley, California: University of California Press, via books.google. via Books Google, להן: "אלדברג והורנשטיין, 2014", עמ' 93
  10. ^ Ted Steinberg, Gotham Unbound- The Ecological History of Greater New York, Simon and Schuster, להלן "שטיינברג היסטוריה אקולוגית", עמ' 99 - 100
  11. ^ The Oceam Liner Leviathan, National Museum of American History
  12. ^ "שטיינברג היסטוריה אקולוגית" עמ' 105 - 106
  13. ^ "אלדברג והורנשטיין, 2014", עמ' 94 - 95
  14. ^ 1 2 "אלדברג והורנשטיין, 2014", עמ' 95
  15. ^ 1 2 New York City Guide: A Comprehensive Guide to the Five Boroughs of the Metropolis: Manhattan, Brooklyn, the Bronx, Queens, and Richmond, Federal Writers' Project, 1939 New York, Random House via Internet Archive
  16. ^ 1 2 Wolfe, Gerard R., Jackson, Kenneth T., ed. The Encyclopedia of New York City., New Haven: Yale University Press. pp 588–89
  17. ^ 1 2 "שטיינברג היסטוריה אקולוגית" עמ' 142 - 143
  18. ^ "אלדברג והורנשטיין, 2014", עמ' 95 - 96
  19. ^ Toni Whitt, The East River is Cleaner Now. The Water Birds Say So, The New York Times, June 2, 2006
  20. ^ "אלדברג והורנשטיין, 2014", עמ' 96
  21. ^ Hell Gate: The Watery Grave, letterboxd.com
  22. ^ Under Hellgate Bridge, .RottenTomatoes.com, May 11, 2001
  23. ^ Knufiot New York, IMDb, 2002
  24. ^ The Water-Witch, Amazon, 2021
  25. ^ The Water Witch, 2019, IMDb, March 29, 2019